פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תבעת את המעסיק? אולי תצטרך לשלם לו הוצאות משפט

      לצד תביעות מוצדקות המוגשות נגד מעסיקים בעקבות הפרת זכויות עובדים יש מקרים רבים בהם מנופחות דרישות התביעה. מה עושה בית המשפט במקרים כאלה? משית את עלויות בזבוז זמנו על התובע

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      פטיש בית משפט (צילום: shutterstock)

      בשנים האחרונות חלה עליה משמעותית ביותר במספר התביעות שמוגשות לבית הדין לעבודה כנגד מעסיקים, תביעות שמפרנסות מאות עורכי דין. חלקם עושים כל שניתן על מנת למקסם את הפוטנציאל הכלכלי שטמון בתיק, או במילים אחרות - לנפח את התביעה, גם אם התשתית הראייתית לעוולה שלכאורה בוצעה - קלושה. כמובן שישנן תביעות רבות שעילתן מוצדקת לחלוטין אולם כאשר "הנייר סובל הכל", אין להתפלא כי כתבי תביעה רבים כוללים טענות מופרכות.

      אלא שלקלות הבלתי נסבלת בהגשת תביעות מנופחות, יש גם מחיר, אותו בתי המשפט לא מהססים להטיל את התובעים: הפחתת תשלום הוצאות שכ"ט לעורך הדין שייצג אותם ובמקרים מסוימים - גם תשלום הוצאות משפט של הצד הנתבע.

      כיצד קובע בית המשפט מה גובה הוצאות שכ"ט שישולמו לעורכי הדין ומי הגורם שישא בהם? על מנת שלא תמצאו את עצמכם משלמים סכומים נכבדים, להלן שאלות ותשובות בנושא.

      רוצים את חדשות העסקים ישירות לסמארטפון? עכשיו גם בטלגרם - הצטרפו כאן

      לקריאה נוספת:
      הפועלים בעקבות מזרחי: מי יוביל את שוק המשכנתאות?
      כלכלנים או משפטנים? ארגון הסחר העולמי מחפש עובדים ישראלים
      עשור להונאת הפונזי הגדולה בהיסטוריה: מי המיידופים הבאים?

      מה הוא כלל האצבע על פיו בתי המשפט פוסקים לגבי גובה ההוצאות?

      בפסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי בשנת 2010 נקבע כי יש לקחת בחשבון את היחס שבין הסכום שנפסק לבין סכום התביעה. משמעות הדבר היא כי יש מקום לשקול להפחית את הוצאות שכ"ט בהתאם ליחס שבין השניים. במקרים מסוימים ובעיקר כאשר הפער בינהם משמעותי ביותר, יכול בית הדין לקבוע כי לא ישולמו כלל הוצאות לתובע, אף אם תביעתו התקבלה בחלקה. יתרה על כן, במקרים קיצוניים בהם סכום התביעה היה גבוה במיוחד אולם הסכום שנפסק היה קטן - על בית הדין לשקול לחייב את התובע בכלל ההוצאות.

      אולם גם אם העובד הפריז בסכומי התביעה, עדיין - העילה שלה מוצדקת. אז מדוע שהוא ישלם את הוצאות המשפט של הצד השני?

      פסיקת הוצאות המשפט בבית הדין לעבודה נתונה לשיקול דעתו של השופט או הרשם בבית הדין. כך נקבע בתקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה. באופן עקרוני, הנחת היסוד שעומדת בפני בית הדין היא שהעובד הוא הצד החלש בתביעה, ולכן נהוג שלא לפסוק הוצאות משפט כנגד העובדים. יחד עם זאת, היות וכל הפרת חוק שנכללת בתביעה מאלצת את בית הדין לדון בה ולהסיט לשם כך כוח אדם וזמן, השופטים מגלים סבלנות מוגבלת ביותר לבזבוז משאבים אלו. במקרה שהפער בין המציאות העובדתית לבין כתב התביעה גדול מידי - התובע עלול למצוא את עצמו משלם הוצאות משפט, גם של הצד השני.

      מכוח איזה תקנה רשאי בית הדין להטיל תשלום מלוא ההוצאות על הצד שזכה במשפט?

      בהתאם לתקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, היה ויימצא כי התובע האריך את המשפט ללא הצדקה, רשאי בית המשפט להטיל עליו את תשלום הוצאות המשפט ללא קשר לפסק הדין ולטובת הצד שכנגד. סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה התשכ"ט-1969, קובע שבית הדין לעבודה רשאי לאמץ את תקנה 514 כאשר הנסיבות מתאימות.

      האם אפשר לקבל דוגמאות למקרה בו בית הדין פעל כך?

      מנהל בכיר בחברת הייטק הגיש תביעה בגין זכויות פרישה, הפרשיי פיצויי פיטורין, הפרשות לקופת גמל ופיטורים שלא כדין. במהלך המשפט התברר כי קיים פער בלתי סביר בין גובה התביעה לבין המציאות העובדתית בשטח. לפיכך ולמרות שתביעתו התקבלה באופן חלקי, נפסק כי הוא ישלם הוצאות משפט בגובה 35 אלף שקל. במקרה אחר, עובד תבע ממעסיקתו סכום כולל של יוצר ממיליון וחצי שקלים, בין היתר בגין התעמרות בעבודה ופיצוי בגין עוגמת נפש, נזקים שנגרמו לו בשל הפיטורים והפרת חוזה עבודה. סגן הנשיא פרנקל, מבית הדין בבאר שבע, סירב לקבל את מרבית סעיפי התביעה, ופסק לתובע פיצוי של 30 אלף שקל בלבד, כמו גם השית עליו הוצאות משפט בגובה של 12 אלף שקל. במקרה אחר שילם תובע הוצאות משפט בגובה של 10,000 שקל היות וחלק ניכר מתביעתו נדחה.

      הכותב הוא מומחה לדיני עבודה והיועץ המשפטי של חברת עוקץ מערכות שעוסקת באספקת פתרונות ממוחשבים בתחום כוח האדם והפנסיה