לקנות כחול לבן? התעשיינים צועקים, אבל לא בטוח שבצדק

פתחתי את הדפדפן, וראיתי כותרת שלפיה, "משרד האוצר תוקע מקלות בגלגלים של התעשיה". זה נשמע מענין, אז התחלתי לקרוא. המשפט הראשון שקראתי, הלך בערך ככה: נשיא התאחדות התעשיינים מתלונן שבתקופה שבה הייצוא יורד ב-20%, משרד האוצר פוגע בתעשייה בזה שהוא לא נותן העדפה לתוצר כחול-לבן.

זה בלבל אותי, אז התקשרתי לד"ר רונן בר-אל. הוא לימד פעם כלכלה בינלאומית, אז חשבתי שאולי הוא יכול לעזור לי. לפני ששאלתי מה שלומו, שאלתי אם הוא לא לימד אותי פעם שמכסים על הייבוא הם מס על הייצוא. הוא ענה לי שאני צודק. אז שאלתי אותו איך יכול להיות שכשמשרד האוצר מאפשר ייבוא, הוא פוגע בתעשיית הייצוא.

רונן ענה לי שאני לא מבין. כלומר, נכון שמגבלות על ייבוא הם מס על הייצוא; ברגע שהייבוא יורד, שער החליפין מתחזק, והייצוא נפגע. הוא אפילו אמר שהמצב הנוכחי הוא דוגמה נפלאה לכך. מה שקורה היום זה שהייצוא מישראל נפגע הרבה פחות מהייבוא - חלק גדול מהייבוא של ישראל זה ישראלים שיוצאים לטייל בעולם, וכשיש קורונה, הם נשארים בארץ. כשהייצוא נפגע פחות מהייבוא, השקל מזנק לשיאים חדשים, והיצואנים מתלוננים שקשה להם. אבל, הסביר רונן, זאת בכלל לא הנקודה. התעשיינים בכלל לא מתעניינים בייצוא. הם פשוט מתלוננים על זה שמשרד האוצר לא מוכן לשלם את המחירים הגבוהים שהם רוצים.

שאלתי את רונן, אבל אולי בכל זאת מגיע להם שאנחנו נשלם להם מחירים גבוהים. הרי הם מייצרים סחורה כחול-לבן. אז רונן שאל אותי מה כל-כך כחול-לבן במוצרים שאנחנו קונים. "כשאתה קונה שוקולד עלית," הוא שאל אותי, "הקקאו גדל במטולה? קני הסוכר גדלו בפתח-תקווה? כשאתה קונה חולצה של פוקס, זה מגיע ממפעל הטקסטיל בדימונה? כשבונים פה בניין או סוללים כביש, כל הפועלים הם חלוצים עבריים עם שיר בלב?"

חוץ מזה, אמר לי רונן, תראה מה קורה פה. התעשיינים מתלוננים גם על זה שאנחנו לא קונים כחול-לבן, וגם על זה שהשקל מתחזק. מכיוון שאם אנחנו נקנה כחול-לבן השקל ימשיך להתחזק, הם ידרשו שהממשלה ובנק ישראל יתערבו גם בשער החוץ. לזכותם יאמר שהם יודעים לצעוק, ולכן ראש הממשלה ושר האוצר מקשיבים להם. זה אומר שבסבירות גבוהה בנק ישראל ו/או הממשלה יתערבו בשער החליפין, ואנחנו, הצרכנים, גם נשלם מחיר גבוה על כחול-לבן, וגם מחיר גבוה על המוצרים המיובאים שאנחנו בכל זאת נקנה. בקיצור, מה שהיצרנים רוצים זה שאנחנו גם נשלם יותר, וגם שאנחנו נקשיב כשהם בוכים על כמה קשה להם".

לא היה לי מה להגיד, אז הסתכלתי בכתבה עוד פעם. ראיתי שנשיא התאחדות התעשיינים דווקא לא בא בדרישות כלפי הצרכנים. אמרתי לרונן: "תראה, התעשיינים מבקשים מהציבור לקנות כחול לבן לא בגלל שהם חייבים, אלא בגלל האחווה ההדדית שיש בין כל ישראל." "אהה," ענה רונן. "למה הם לא אמרו קודם? אם הם רוצים תרומות, אין בעיה. שיפסיקו להפריע עם היבוא ויפרסמו מספר חשבון. ייצא לי יותר זול לתרום להם מלממן מגבלות על הייבוא. חוץ מזה, אני תמיד מוכן לתרום למי שצריך".

נשארתי בלי מילים. איזו נדיבות.

ד"ר רונן בר-אל, האוניברסיטה הפתוחה
ד"ר אביחי שניר, האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן