מחזור מים גם חסכוני וגם יעיל - כדאי לעשות זאת?

גם אם הגשמים וההצפות שפקדו אותנו בשבועות האחרונים גרמו לנו לשכוח את זה לרגע, ישראל סובלת באופן קבוע ממחסור במים שפירים. לכן, ישראל, כמו גם מדינות אחרות, משקיעות משאבים רבים כדי לחסוך במי שתייה, ונוקטות בצעדים מתקדמים כמו התפלת מי ים וטיהור מי שפכים לצורך השקיית גידולים חקלאיים. במחקר אוסטרלי חדש התגלה שהתועלת של צעד זה לא מוגבלת רק לחיסכון במים ושגידולים חקלאיים עשויים לשגשג יותר דווקא כשהם מושקים בקולחים.

מי קולחים מופקים כששפכים עירוניים עוברים תהליך של טיהור פיזיקלי, כימי וביולוגי, לרמה שמאפשרת את השימוש בהם להשקיית גידולים חקלאיים מסוימים (אך לא את שתייתם). בישראל נעשה כיום שימוש נרחב בקולחים: קרוב ל-90 אחוז מהשפכים מטוהרים ומועברים לשימוש חוזר, כשרובם משמשים להשקיית גידולים חקלאיים שונים בהתאם לאיכות הקולחים.

המחקר החדש, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Agriculture, התבצע בין השנים 2019-2017 במישורי אדלייד הצפוניים שבאוסטרליה, אזור חקלאי מרכזי שבו מיוצרים מדי שנה כ-198 טון של ירקות. המחקר התמקד בעגבניות שגודלו בחממה (Lycopersicon esculentum), כשחלק מהן הושקו באמצעות מערכת טפטפות בקולחים מטוהרים, אחרות הושקו במי תהום (מים שנאגרים בחללים תת-קרקעיים ושמהווים מקור עיקרי למי שתייה בישראל ובעולם) והיתר הושקו בתערובת של 50 אחוז קולחים ו-50 אחוז מי תהום.

החוקרים מצאו שצמחי העגבניות שגשגו בצורה הטובה ביותר כשהם הושקו בקולחים בלבד. התנובה של צמחים אלה הייתה גדולה יותר הן מהצמחים שהושקו במי תהום בלבד והן מאלה שהושקו בתערובת של שני סוגי המים, הצמחים היו גבוהים יותר והגבעול הראשי שממנו הם צמחו היה עבה יותר.

מדוע העגבניות גדלו טוב יותר דווקא כשהם הושקו במי הקולחים, ולא במי התהום, הנקיים יותר? החוקרים משערים שהסיבה לכך היא שהטיהור החלקי מותיר במים חומרים שונים שמשמשים כדשן עבור הצמחים. בנתוני הכימיה של סוגי המים השונים כפי שמופיעים במחקר, נמצא כי במי הקולחים יש פי 1.7 יותר סידן, פי 4 יותר אשלגן וכמעט פי 100 יותר חנקן מאשר במי התהום. מאידך הם גם מעט בסיסיים יותר (0.2+ יחידות pH), יש בהם פי 1.4 נתרן ומליחותם גבוהה פי 1.13 מאשר מליחות מי התהום. "במכון טיהור שפכים מוציאים מהמים את החומר האורגני, אבל לא את היסודות שמומסים בהם", אומרת ד"ר מולי זקס, מתחום קרקע, מים והזנת הצמח בשירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) במשרד החקלאות. "לכן, בתוך מי קולחים יכולים להיות יסודות הזנה, כמו חנקן, אשלגן, זרחן, מגנזיום וסידן בריכוז גבוה יותר מאשר בתוך מי תהום, והם יכולים להיטיב עם הגידול". מעבר לכך, לדבריה, הימצאותם של חומרי ההזנה בקולחים יכולה לאפשר לחקלאים להפחית את כמויות הדשן שבהן הם משתמשים. כך, החקלאים יכולים לחסוך חלק מעלויות הגידול וגם להפחית את ההשפעות הסביבתיות של הדישון ושל ייצור דשן כימי שכרוך בפליטות גדולות של גזי חממה ומזהמים נוספים.

בנוסף לסוג המים שמשמשים להשקיה, החוקרים בדקו גם כיצד משפיעה הפחתה מבוקרת בהיקף ההשקיה על צמחי העגבנייה. בדומה להשקיה בקולחים, גם בשיטה זו נעשה שימוש כדי לחסוך במים באזורים שסובלים ממחסור. כך, חלק מצמחי העגבניות שנכללו במחקר הושקו בכמות רגילה, כלומר עד שרמת הלחות בקרקע הגיעה ל-100 אחוז מקיבול השדה (קבוצת הביקורת), בעוד אחרים הושקו רק עד שרמת הלחות בקרקע הגיעה ל-80, 70 או 60 אחוז מקיבול השדה.

החוקרים מצאו שהצמחים שהושקו בכמות הרגילה שגשגו יותר מהאחרים, אך יעילות ההשקיה של הצמחים מקבוצת ה-80 אחוז הייתה הגבוהה ביותר - כלומר, כמות התוצרת שהופקה מכל קוב של מים הייתה הגדולה ביותר. על פי המחקר, הירידה בתנובה הכוללת בעקבות הפחתת ההשקיה בקבוצה זו לא הייתה משמעותית. לכן, לדברי החוקרים, יש לשקול את הרחבת השימוש בשיטה זו, בעיקר במצבים של מחסור במים.

בישראל, כאמור, נעשה שימוש נרחב במי שפכים מטוהרים להשקיה - אך לא עבור כל גידול. "הנושא נמצא בישראל בבקרה של משרד הבריאות, שמטיל חסמים", אומרת זקס. לדבריה, מי קולחים משמשים בעיקר להשקיית עצי פרי. "משרד הבריאות מאשר כמעט תמיד את השימוש בקולחים כשהפרי לא גדל על הקרקע, אלא על ענפים. בגידולי ירקות, לעומת זאת, אי אפשר להשתמש במי קולחים: צריך לבקש לשם כך אישור ממשרד הבריאות, והמים צריכים לעבור בנוסף טיפול שלישוני - כלומר, להיות ראויים להשקיה לכל גידול". לדבריה, עגבניות מושקות בישראל בדרך כלל במי שתייה.
כשהגידולים אכן מושקים בקולחים, גם הפירות והירקות הישראלים נהנים מיתרונותיהם. "אנחנו בשה"מ עושים אנליזה לכמויות יסודות ההזנה שבמים, ומסבירים לחקלאים איך לחסוך בדשן בזכות ההשקיה בקולחים", אומרת זקס.

לדברי החוקרים, להשקיה בשפכים מטוהרים יש יתרונות גם מחוץ לחקלאות רחבת ההיקף, והם ממליצים למגדלי עגבניות חובבים להשקות את הגינה הביתית או העציצים במי קולחים. "אם אתם חיים באחד מהאזורים ברי המזל שבהם יש גישה למקור מאומת של מים ממוחזרים, הגינה שלכם תוכל גם היא להרוויח מיסודות ההזנה שבהם", אומר ג'יט צ'אנד מאוניברסיטת אוסטרליה הדרומית, שהוביל את המחקר. יש מדינות בעולם שבהם לתושבים יש גישה למי קולחים בטוחים להשקיה, אך לדברי זקס, ישראל היא לא אחת מהן. "בישראל הקולחים משמשים אך ורק לחקלאות", היא אומרת. "מעבר לכך, גם בחלקות חקלאיות שנמצאות בצמוד לבתים אין השקיה במי קולחים. הצנרת שלהם מגיעה רק למקומות שמרוחקים מאזורי מגורים, כדי שהמערכת לא תתערבב עם מערכת מי השתייה".

בכל מקרה, זקס מזהירה שלא להשקות אף צמח במים אפורים - מים משומשים ממכונת הכביסה, מדיח הכלים, הכיורים והמקלחת, שבהם נעשה לעיתים שימוש ביתי חוזר (למשל להדחת האסלה), ושלא עברו כל תהליך טיהור שהוא. "אין במים האלה שום דבר טוב, הם לא ישפרו את הגידול ולא יוסיפו לצמחים יסודות הזנה, אלא רק חיידקים", היא מסכמת.

"המאמר עוסק בתנובה חקלאית ולא בסיכונים לבריאות האדם. באוסטרליה האיכות הנדרשת להשקיית עגבניות היא שלישונית (איכות המרחיקה פתוגנים מהקולחים) בדומה לאיכות הנדרשת בישראל. קולחים ממתקן טיפול בשפכים המטוהרים לרמה שניונית, מפיקים קולחים המכילים ריכוז גבוה של מיקרואורגניזמים פתוגנים העלולים לגרום לתחלואה. סיכון זה הוא גדול בירקות הנאכלים חי, כדוגמת עגבניות. בישראל, בהתאם לתקנות, מותר לגדל עגבניות בקולחים במידה והם עומדים באיכות המתאימה להשקיה חקלאית ללא מגבלות על סוג הגידול, וישנם שטחי עגבניות כאלו. השימוש בקולחים טומן בחובו סיכונים רבים ולכן יש חשיבות רבה בניהול נכון של הסיכון, וזה מה שאנחנו עושים בהצלחה בישראל, ראוי לציין שאחוז השימוש בקולחים בישראל הוא הגבוה בעולם".

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה".