בשביל לשקם את היערות העצים צריכים בייביסיטר

בשנים החולפות קיבלנו תזכורות תכופות מהרגיל לחשיבותם של עצים, זאת בגלל בירוא יערות ושריפות הרסניות ובלתי נשלטות שהתרחשו ברחבי העולם. שריפות ענק פרצו, בין השאר, באוסטרליה, ביערות האמזונס של ברזיל, בקליפורניה, במרכז אפריקה, בסיביר ובעוד מוקדים ברחבי העולם, כשהן גורמות לנזק רב ברכוש ובחיי אדם, פוגעות באוכלוסיות שלמות של בעלי חיים ומכלות שטחים עצומים של טבע וצומח. להרס זה יש השלכות מרחיקות לכת על האקלים העולמי, על המגוון הביולוגי ועל איכות החיים של בני האדם.

בתגובה למצב העצים בעולם (ולהשלכות שיש למצב זה על הטבע ועל האדם) קמו בתקופה האחרונה יוזמות חדשות שונות שנועדו לקדם ולבצע שתילת עצים ושיקום של יערות. כך, למשל, ממשלת אתיופיה וארגוני סביבה יזמו הוציאו לפועל מיזם שאפתני של נטיעת מאות מיליוני עצים ביום אחד, בריטניה החליטה על נטיעת יער חדש (היער הצפוני) והודו הוציאה לפועל מבצע נטיעת עצים המוני.

"ייעור מחדש זה דבר חיובי כשהוא מתבצע באתרים המתאימים - כלומר, כאלה שהיה בהם יער בעבר ושיכולים לתמוך ביער גם בעתיד המשתנה", אומר ד"ר תמיר קליין מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה במכון ויצמן למדע. "עם זאת, צריך להבין שזה מאוד מורכב. לא כל העצים מחזיקים מעמד אחרי שנוטעים אותם. השנים הראשונות של השתיל הן הכי קריטיות. בשנתיים הראשונות העצים צעירים ועדיין לא הספיקו לפתח את מערכת השורשים שמקבעת אותם לקרקע ומאפשרת להם גישה למים, למינרלים ולחומרי הזנה, ובנוסף צמיחת השתיל תלויה בתנאים חיצוניים כמו קרינת השמש ומזיקים".

פיתוח טכנולוגי מרתק בשם "נוקלאריו" (Nuclearo) מציע דרך להתמודד עם התקופה הפגיעה במיוחד של הצמחים ולהגן על השתיל בשלוש השנים הראשונות לצמיחתו באמצעות טכנולוגיה המבוססת על גישת הביו-מימיקרי (ענף בעולם המדע המנסה לחקות את פעילותו של הטבע באופן סינתטי כדי לפתור בעיה אנושית).

המתקן של נוקלאריו עשוי מחומר מתכלה, בנוי בצורת עיגול שחור במרכזו, שדרכו הצמח מושחל ונשתל באדמה. שוליו החיצוניים של העיגול בנויים בצורת כנפיים חדות המהוות מחסום פיזי נגד מזיקים, לשם הפחתת השימוש בחומרי הדברה.

בנוסף, למתקן יש תעלות לאיסוף מי גשם שמוזרמים לתוך חלל איגום פנימי בעזרת חורים קטנים החרוצים על גבי התעלות. בתוך חלל האיגום ממוקמת פיסת בד שבאה במגע עם האדמה ושמספקת שחרור מבוקר של מי הגשמים בתקופות של בצורת.

המתקן של נוקלאריו פותח על ידי זוג אחים ברזילאים, פדרו וברונו רוטמן-פגנוצ'לי, והיה אחד מששת הזוכים בתחרות עיצוב גלובלית שעסקה בביומימיקרי ב-2018. בשטחה של ברזיל נמצאים כ-58 אחוז משטחי יערות האמזונס, שנחשבים לריאה הירוקה של העולם. בנוסף לתפקידם באספקת חמצן וקיבוע פחמן דו-חמצני מהאטמוספרה, ליערות יש חלק חשוב גם בייצוב הקרקע ובמניעת סחף של אדמה בעזרת שורשיהם וביצירת פעילות של חיידקים המפרקים את עלי העצים ומספקים חומר אורגני בסביבתם. בנוסף, היערות מסוגלים לשנות את האקלים המקומי באמצעות אידוי ויצירת עננים מקומיים.

על פי האחים רוטמן-פגנוצ'לי, הייחודיות של המתקן היא פונקציית אגירת המים שלו סביב השתיל, שבאמצעותה העץ יכול לקבל מים גם בתקופות שחונות. יתרון נוסף הוא פונקציית ההגנה על הצמח מפני מיני בעלי חיים שעלולים לאכול את השורשים, שתפקידם לייצב את השתיל ולספק לו חומרי הזנה ומים. כך, אפשר לסייע לשתיל להשיג צמיחה בריאה יותר, בתקופה הקריטית של חייו, בשטח הטבעי.

הגישה של מפתחי נוקלאריו היא למקסם את האפקטיביות של נטיעות עצים. "אפקטיביות של נטיעת עצים זה דבר מורכב מאוד", מסביר קליין. "לרוב אם מגיעים ל-50 אחוז הצלחה זה די מרשים. לכן, חשוב לבחור היטב את מיני העצים המתאימים לאתר, ואפילו את הזנים והגנוטיפים (הרכב הגנים האחראים על תכונה מסוימת, י.מ) הספציפיים. הטכנולוגיה של נוקלאריו נראית כמו דרך טובה לשפר את האחוזים האלו, אבל יש עוד המון עבודה שנדרשת בנוסף לכך. כך, למשל, הכשרת הקרקע מצריכה יצירה מכאנית של 'צלחת' באדמה, מעין סהר בגודל של מטר או שניים, שמטרתו לאגור את המים במקום שבו נוטעים. זה אמנם נשמע כמו דבר קטן, אבל הוא מאוד משפר את יכולת ההישרדות של הצמח - וכדי לבצע זאת מושקעת עבודה רבה".

"בוא ניקח לדוגמה את יער יתיר בישראל, שבו יש כמיליון עצים. כדי לייצר לכל עץ את ה'צלחת' הזאת, מושקעת עבודה שיכולה לקחת חודשים ארוכים ושמצריכה הרבה כוח אדם ומשאבים", מוסיף קליין. לדבריו, ההכנה של הקרקע יכולה להיות מסובכת, אך המאמץ לא מסתיים שם. גם הנטיעה עצמה דורשת מאמץ ולפעמים גם דרושים טיפולי המשך בשתילים. "בט"ו בשבט אנחנו בדרך כלל הולכים לאתר נטיעה שארגנו לנו מראש, כל אחד נוטע שתיל אחד - וזהו", הוא אומר, "אבל כדי לשתול יער בקנה מידה גדול יש צורך בעבודת שטח בתנאים הכי קשים. כיום, נוטעים יערות איפה שלא ניתן לבנות יישובים ואיפה שאי אפשר לעשות חקלאות - בדרך כלל מדובר בשטחים הרריים שקשה להגיע אליהם ושקשה ללכת בהם. יש אפילו מקומות כל כך לא נגישים שמשליכים אליהם שתילים ממטוסים ומרחפנים".

"הפיתוח הזה הוא לא פתרון מוחלט לבעיה, אבל יתכן שהוא יכול לשמש ככלי עזר משמעותי", אומר קליין, "השנים הקרובות יראו לנו עד כמה הוא אפקטיבי".

הכתבה הוכנה על ידי "זווית - סוכנות ידיעות למדע ולסביבה"