בשורה התחתונה, התוצר ירד ב-2020 ב-2.4 אחוזים בלבד. זה הרבה יותר טוב מהתחזיות המוקדמות, וזה בהחלט חדשות טובות; במונחים של תוצר, המשק הישראלי הוא בין המשקים שנפגעו פחות מהקורונה. אבל לפני שהפוליטיקאים מתחילים את החגיגה, כדאי לשים לב לפרטים הקטנים. יש שם כמה בשורות לא נעימות, אבל גם כמה כאלו שנותנות סיבה לאופטימיות (זהירה).
ראשית, התוצר אולי ירד ב-2.4 אחוזים, אבל מה שיותר חשוב לכל אחד מאיתנו באופן אישי זאת הצריכה הפרטית, והיא ירדה ב-11.1 אחוזים לנפש. כלומר, בממוצע, כל אחד מאיתנו צרך 11 אחוזים פחות. לכן, התוצר אולי לא ירד הרבה, אבל רמת החיים שלנו, לפחות במה שנוגע לרמת החיים החומרית, ירדה בהמון.
עוד בוואלה!
שנית, ההשקעות בנכסים קבועים ירדו ב-4.8 אחוזים. חלק גדול מהירידה נובע מירידה בהתחלות הבנייה. אין עדיין נתונים סופיים ל-2020, אבל נראה שהתחלות הבנייה ב-2020 יהיו נמוכות בלפחות 15 אחוזים מב-2019. זה מסביר למה מחירי הדיור ב-2020 עלו בארבעה אחוזים, למרות הקורונה. בהינתן שגם ב- 2019 מספר התחלות הבנייה לא היה גבוה במיוחד, כנראה שמחירי הדיור הולכים לעלות אפילו יותר בשנה הקרובה, אלא אם כן אנחנו נעבור עוד מיתון, וכזה שיהיה יותר קשה מהנוכחי.
היבוא קטן
שלישית, לעומת ההשקעות והצריכה הפרטית, מה שדווקא עלה זאת ההוצאה הממשלתית. זה בסדר - הוצאות ממשלתיות אמורות לגדול בתקופה של מיתון. אבל יש בזה משהו מטעה כשאומרים שהוצאות הממשלתיות מגדילות את התוצר. בחשבונאות הלאומית, מחשבים את התרומה של הממשלה לתוצר כסך ההוצאות של הממשלה על שכר. אבל זה שהממשלה הגדילה את ההוצאות שלה על שכר דווקא בתקופה שבה חלק גדול מהעובדים עבדו מהבית או שלא עבדו בכלל, לא בדיוק אומר שהתוצר גדל. מצד שני, יש לי כמה חברים (עובדי מדינה, דרך אגב) שטוענים שזה שעובדי המדינה עבדו פחות זה דווקא מאוד חיובי - לדעתם, יש כמה עובדי מדינה שממילא לא עושים הרבה, וכשהם בבית הם עושים פחות נזק.
רביעית, עוד דבר שתרם לגידול בתוצר זה קיטון של כשמונה אחוזים בייבוא. בחשבונאות הלאומית, ייבוא נכנס בסימן שלילי, כי מה שקונים מחו"ל לא מייצרים בארץ. אבל מבחינת הצרכנים, ייבוא זה הדבר הכי חיובי שיש, כי ייבוא זה כל המוצרים שאנחנו קונים מחו"ל פלוס הטיולים שאנחנו עושים בחו"ל. אז קיטון בייבוא הוא אולי חיובי לתוצר, אבל הוא שלילי מאוד לרמת החיים.
חמישית, אסיים בחדשות הטובות. הקורונה פגעה בהכנסות של אנשים בצורה מאוד לא שוויונית. חלק גדול מאוד מהאוכלוסייה לא נפגע, או כמעט ולא נפגע. התוצאה היא שבכל פעם שמשחררים את הסגרים, יש עלייה גדולה בביקושים. בהנחה שהחיסונים יסדרו לנו לפחות תקופה של חיים כמעט נורמליים, אנחנו הולכים לראות תקופה שבה הביקושים הולכים לגדול באופן משמעותי. מכיוון שהולך לקחת זמן עד שאפשר יהיה לטייל בנוחות בחו"ל, המשמעות היא שרוב הביקושים הללו יסופקו בתוך הארץ. לכן, אנחנו נראה תקופה של ביקושים גבוהים, קצת עליות מחירים, ופוליטיקאים שמודיעים שהכל בזכותם.
ד"ר אביחי שניר - האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן