תגידו מה שתגידו על נגיד בנק ישראל, פרופ' אמיר ירון, בכלכלה הוא מבין. בריאיון שהעניק ליהודה שרוני, לוואלה ולמעריב, מעט לפני החג (עוד בטרם פורסם המדד), הוא העריך כי שיעור האינפלציה השנתי יחזור לסביבה של 4%: ב-1% יותר מהרף העליון של יעד האינפלציה וכפליים מהיעד הרצוי.
נדמה שאפילו הנגיד כיוון לעלייה של 0.4%, כך שאפילו הוא הופתע לרעה מהעלייה בגובה חצי אחוז, אבל במקביל הוא הסגיר גם את הסיבה לעלייה: הפיחות בשער השקל אל מול הדולר, שכולו בהשפעת החקיקה המשפטית וערעור היציבות בישראל שבאה בעקבותיה.
הבה נחזור בזמן כמעט שנה וחצי לאחור. ממשלת השינוי עדיין שורדת, אבל האינפלציה היא כבר עובדה קיימת. עיקרה בסיבות גלובליות, כמו התגברות הצריכה הפרטית בעידן הפוסט קורונה, במקביל לעלייה דרמטית במחירי האנרגיה בשל פלישת רוסיה לאוקראינה.
היו גם סיבות מקומיות שקשורות לכמות הכסף בענפי הטכנולוגיה, שהקרינה, מטבע הדברים, יותר על ישראל ותעשיית ההייטק שלה (והקפיצה בעיקר את מחירי הנדל"ן), אבל באופן כללי - עליית האינפלציה בכל העולם כמעט במקביל, מלמדת על כך שלא ממשלת בנט-לפיד ולא ממשלת נתניהו אשמות בה, לא שר האוצר בדימוס אביגדור ליברמן "אויב החרדים" ולא "מושיעם" - שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. ישראל פשוט הייתה אי בזרם האינפלציה העולמית.
רבות העוולות של ממשלת ישראל הנוכחית בתחום הכלכלה, העיקרית שבהן היא הענקת תמריצים חסרי תקדים להשתמטות מעבודה - וחמור אף מכך (גם אם קשור) להשתמטות מרכישת כישורי בסיס להשתלבות בעולם התעסוקה בעתיד, אבל בכפוף לפסקה הקודמת, לפחות את עול האינפלציה הגואה, אי אפשר היה לפקוד עליה.
יתרה מזו, בימי כהונתה נרשמה בלימה של האינפלציה ואף ירידה. נכון שלזו לא היה קשר למעשי הממשלה, אלא לאישיות הכלכלית המותקפת ביותר על ידה - נגיד בנק ישראל ולמדיניות הריבית שלו, שספגה השמצות משרים שמידת הבנתם בכלכלה נתונה בספק.
יחד עם זאת ולמרות כל האמור לעיל: הכלל החל על מאמני כדורגל נכון גם לגבי פוליטיקאים - אם הקבוצה ניצחה, הגם ששיחקה גרוע, מגיע למאמן ליהנות מתהילת שלוש הנקודות, ולו רק כי היינו קוראים לפיטוריו במקרה של תבוסה.
אז הנה הגיע הפסד - ועוד כזה שמגיע יום לפני ראש השנה (אולי לרווחת הממשלה והנהגתה הכלכלית, שכן רוב עם ישראל היה עסוק בסידור שולחן החג - ובכך נחסכה מהקואליציה ההתמודדות עם ידיעה שבכל יום אחר הייתה הופכת לכותרת ראשית).
כאשר בוחנים את הנתונים, מתברר כי כל ההפסד הפעם הוא באשמת הממשלה (חובבי כדורגל רשאים למתוח קו ישיר לבלם האומלל, שימיץ', של האלופה מכבי חיפה, שהיה אשם בכל שלושת השערים שספגה קבוצתו בהפסד המפתיע). למה? כי רוב המחירים דווקא ירדו.
איך זה יכול להיות? ובכן, הכסף היקר (בגלל הריבית הגבוהה, הגם שלא עודכנה בשתי ההחלטות האחרונות של הנגיד) בשילוב עם ההתייקרויות שכבר עלו והזינוק החד במחירי השכירות (שאינם באים לידי ביטוי במדד), גרם לנו לשמור את הארנק מעט עמוק יותר בכיס. אפילו מבצעי החג, שחלקם החלו עוד בשלהי אוגוסט, לא גרמו לציבור הישראלי, בהכללה, לרכוש יותר.
לכן מי שיכול היה להוריד מחירים, עשה כן. אם כך, איך זה שהמדד לא ירד? בעיקר בגלל עלייה במחירי סחורות מיובאות, שמושפעות מהר מכל סגמנט אחר מהפיחות בשער השקל מול הדולר. לא תמיד ההשפעה הייתה ישירה. במחירי הדגים הקפואים למשל, שרובם יובאו לישראל בטרם הואץ הפיחות בשער השקל, הייתה עליה שמקורה ברצון היבואנים "לבטח" את עצמם מפני המכה העתידית.
כך או כך, אם מבודדים את הפיחות בשער השקל והשפעותיו, מגלים את הגורם העיקרי לעליית המדד. הכלכלנים תמימי דעים כי השחיקה העקבית בשער השקל, הפיחות הזוחל שהצטבר כבר לאחוז משמעותי מאוד, היא מנותקת מכל פרמטר כלכלי.
אז ממה היא מושפעת? מהחקיקה המשפטית. גם בממשלה מבינים זאת, אבל כיוון שלא רוצים לעצור (או להיתפס כחלשים שמעכבים את החקיקה בהסכמה) הם מטילים את האשמה על תנועת המחאה. מעבר לכך שהדברים אינם נכונים, יש פה בריחה מוחלטת מאחריות: ממתי האזרחים הם אלה שאחראים על פרמטרים כלכליים משמעותיים?
וכאן נחזור ברשותכם למאמן ולכלל לפיו במקרה של מפלה מתמשכת, אי אפשר להחליף את כל סגל השחקנים, אלא רק את המאמן. עד כה שמענו מראש הממשלה ומשר האוצר שילוב של שקרים ותירוצים:
שקרים כמו חינוך חינם לגילאי 0-3, שקרים על מלחמה ביסודות שגורמים לעליית יוקר המחיה (ושלא תבינו לא נכון, אימוץ התקינה האירופית ועוד כמה צעדים שנעשו הם מבורכים, אבל כמותם כטיפה בים מצד מי שהבטיחו להכריז מלחמה על יוקר המחיה!) או תירוצים, שהפופולרי ביניהם הוא האשמת הממשלה הקודמת (שלא מכהנת כבר כמעט 9 חודשים, משמע, אפילו זרע הפורענות שהוליד את הזינוק ביוקר המחיה, נזרע לאחר הבחירות - אם לשאול אסוציאציה ממקום אחר, נוכח פרק הזמן הזה)..
נשארים בכדורגל: כשהמאמן מתחיל לדבר על השופטים, על השחקנים שפצועים ועל העובדה ששריקות הבוז מהיציע פוגמות בביצועים, יודע כל חובב כדורגל שימיו בתפקיד ספורים. אז הממשלה מספרת סיפורים על הממשלה הקודמת, על המחאה, על מה שקורה בעולם - ואזרחי ישראל שמשלמים את המחיר בקופה בסופרמרקט, הם במשל הזה האוהדים שהולכים הביתה מושפלים, בעיקר האוהדים השרופים, מצביעי הליכוד, שעם כל שנאתם ל"סמול", יודעים בליבם שהממשלה שבחרו היא זו שלא מספקת את הסחורה - וששר האוצר שמדבר על "כלכלה בעזרת השם" כמוהו כאפסנאי ששובר בלוק קרח על קורת השער, או מחליף את המזוזות בכניסה לחדר ההלבשה כדי לגרש את המנחוס...
החדשות הרעות: אם לא יחול שינוי של ממש באווירה הציבורית בישראל (וספק אם יחול כזה, אחרי "ברכת השלום" של ראש הממשלה בטרם צאתו לארה"ב. גם אם תסכולו מובן), הגרוע יותר עוד לפנינו: ב- 23.10 אמור הנגיד למסור את החלטת הריבית הבאה שלו וללא שינוי קיצוני בנתוני חודש ספטמבר, ספק אם יוכל שלא להעלותה. אם זה יקרה: המינוס שרבים מאזרחי ישראל שוקעים לתוכו, רק יתייקר וכמוהו המשכנתאות והאשראי לעסקים קטנים.
המשק שנתוניו הבסיסיים הם מהטובים בעולם (באמת!) הולך ומתרסק, משל היה חולה שכל הבדיקות שלו תקינות, אבל מצבו הולך ורע מרגע לרגע. אז תקראו לזה רפורמה או תקראו לזה מהפכה - מבחינת המשק הישראלי, מדובר בחיידק טורף.