בימים שאינם ימי מלחמה ותקציב גם יחד, לא רבים המקרים בהם רואים לנכון גורמי המקצוע הכלכליים לבקר בחריפות ובפומבי את הדרג הפוליטי. בשנה האחרונה, על רקע מדיניות כלכלית שנויה במחלוקת מצד ראש הממשלה ושר האוצר, שלוותה בעיכובים משמעותיים בהעברת תקציב המדינה - אומנם כבר התרגלנו לביקורת שנשמעת בקול רם על ידי בכירי האוצר ושאר הדרג המקצועי.
אבל כשמדובר בנושאים "זניחים" יותר, כדוגמת חקיקה בשלבים ראשוניים, קשה למצוא התנגדות נחרצת מצדם, לפחות לא לאוזני הציבור. השבוע, זה קרה.
בדיון סגור שנערך בתחילת השבוע בוועדת השרים לענייני חקיקה, נידונה הצעת חוק שהונחה על ידי חברת הכנסת לימור סון הר-מלך (עוצמה יהודית), שהצליחה להביא גם את צמרת גורמי המקצוע להזהיר מפני ההשלכות.
מדובר בהצעת חוק שתאפשר לראות סירוב של בנקים ישראליים לשרת אזרח שהוטלו עליו סנקציות כלכליות בינלאומיות כסירוב למתן שירות. מאחורי ההצעה הזו עומדת כוונה לגבות מתנחלים קיצוניים וארגונים שחשבונות הבנקים שלהם נחסמו, ושגישתם לאמצעי תשלום הוגבלה כתוצאה מהסנקציות, ולאפשר להם הלכה למעשה לתבוע את הבנקים שיאכפו את הסנקציות הללו.
בהצעת החוק כינתה סון הר-מלך את הסנקציות "אמצעי להשגת מטרות פוליטיות שונות" והציעה כי "סירוב לתת ללקוח כל שירות בשל הטלת עיצומים על אותו לקוח מצד מדינה זרה או חבר מדינות זרות, דינו כדין סירוב בלתי סביר לתת שירות". לאחר מכן סייגה: "הוראות סעיף קטן זה לא יחולו אם נקבע במפורש במסגרת הטלת העיצומים כי מתן השירות בישראל מהווה הפרעה של אותם עיצומים".
מדובר בגלגולו השני של חוק ישן יותר, שהציע הצעה דומה ועלה בפברואר האחרון לדיון. לאחר שהוטלה אז שורת צעדים שננקטו נגד מספר מתנחלים קיצוניים, הוחלט במערכת הבנקאית להחמיר את העיצומים, להקפיא נכסים ובמקרים מסוימים אף לנעול לחלוטין את חשבונותיהם.
חשוב לציין כי הבנקים מחויבים בציות לסנקציות שמטילות מדינות זרות, כחלק ממשטר בינלאומי של איסור הלבנת הון ומימון טרור וכפי שמנחה בנק ישראל. חריגה מההנחיה הבינלאומית או הניסיון הקטן ביותר לעקוף אותה, חוששים הבנקים, עלול להוביל לניתוקם ממערכת הסליקה הבינלאומית הנקראת "סוויפט".
בנוסף הדגישו גורמי המקצוע ובראשם נציגי בנק ישראל - עוד בדיונים שהתקיימו אז וגם בדיון בוועדת השרים השבוע - את ההשלכות המסוכנות שבאישור החוק של סון הר-מלך. בתגובה חריפה מאוד, הבהירו בבנק ישראל כי "אי-יישום משטרי סנקציות על ידי המערכת הבנקאית טומן בחובו פוטנציאל נזק משמעותי מאוד למערכת הפיננסית ולמשק הישראלי ועלול להיות כרוך בפגיעה קשה במוניטין של מדינת ישראל כמוקד לעשיית עסקים. הפתרון להטלת העיצומים על אזרחים ישראלים צריך להיות במישור המדיני ולא באמצעות כפייה על המערכת הבנקאית שלא ליישם משטרי סנקציות".
אפילו לא עלי אקספרס
מעבר להתרעה הפומבית של בנק ישראל מפני הסכנה בעקיפת ההגבלות הבינלאומיות, גם בבנקים עצמם חוששים מאוד מתרחיש בו ייאלצו להפר את הצו הבינלאומי בכפייה. "יש לכך משמעויות מסוכנות", טוען בכיר במערכת הבנקאית, "הסרה שלנו מהקהילה העולמית אומרת בפועל שאנשים לא יוכלו לבצע את העסקאות הבינלאומיות הפשוטות ביותר, אפילו לא הזמנה ב'עלי אקספרס'. פשוט נהיה מבודדים".
האפשרות השנייה שרואה הבכיר היא שאימוץ חקיקה מקילה בנושא עלול להוביל דווקא לסנקציות נוספות: "משום מה הפוליטיקאים לא רואים בכך עניין שצריך לסגור מאחורי הקלעים ובצורה דיפלומטית, והם קושרים את עצמם לאירוע הזה. אם אני משרד האוצר האמריקאי, ואני רואה שהבנקים מעגלים פינות בהוראת הממשלה, הרי שיכול מאוד להיות שאשקול להטיל סנקציות נוספות, אולי גם עליהם".
עוד אומרים במערכת הבנקאית כי "אנחנו מקווים מאוד שההצעה הזאת לא תעבור את ועדת השרים, ושהממשלה תבוא עם עמדה ברורה להתנגד לכך. אם היא תעבור בוועדה, הדבר היחיד שזה יעשה יהיה להצמיד לבנקים הישראליים תדמית שהם כלל לא מעוניינים בה, ולשדר שלישראל לא אכפת מסנקציות".
לאחר הדיון פורסמו גם הקלטות מתוך הדיון הסגור, במהלכו בזו כמה משרי הקואליציה לאזהרות בנק ישראל ואגף התקציבים באוצר, והתייחסו אליהם בביטול. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר הטיח בנציגי הבנק שהם "מהלכים אימים" ותהה בפני נציגי האוצר "מה עמדת השר? אתם מנהלים את המשרד?".
הכדור עובר ללשכה
ביום ראשון הקרוב יתחדש הדיון על החוק של סון הר-מלך, זאת לאחר שהדיון בשבוע שעבר נחתם מבלי שאושר על ידי השרים. העמדה הנוכחית בוועדה היא שההצעה תאושר בכפוף לדעת משרד ראש הממשלה, זאת חרף מבול האזהרות והדגלים האדומים שהונפו.
ספק רב שיתעשתו השרים במהלך סוף השבוע, ויחליטו לאמץ את עצת כל בכירי המערכת הכלכלית. אבל בתקופה בה חרב הורדת דירוג האשראי מונפת מעל צוואר המשק בפעם המי-יודע-כמה השנה, ובעוד בוחנים המשקיעים, השווקים וכלכלות כל העולם את ישראל בשבע עיניים - חוק כזה ייתן מכה אנושה לאמינות הישראלית, בזמן בו היא הערך העליון שהמדיניות הכלכלית צריכה לשדר - ובכל התחומים.