מערכת כיפת ברזל ביצעה מאז 2011 יותר מ-10,000 יירוטים מוצלחים, בעיקר של רקטות, אבל לא נמכרה עד היום לאף מדינה אחרת. בריטניה רכשה את מערכת ניהול הקרב שלה והמארינס האמריקנים את המיירטים שלה.
בניגוד למערכת החץ שתעשייה אווירית מכרה לגרמניה ב-3.5 מיליארד דולר, ברק MX שמכרה בעולם בכ-10 מיליארד דולר, וקלע דוד של רפאל שנמכרה לפינלנד ב-317 מיליון יורו, כיפת ברזל לא הצליחה להפוך את היכולות היחודיות שלה להצלחה כלכלית בעולם, למרות שהפכה למותג מוכר בהרבה משאר מערכות ההגנה האווירית הישראליות.
וזאת בזמן ששתי מערכות נשק ישראליות אחרות הצליחו להפוך לסטנדרט בנאט"ו. טילי הספייק נגד טנקים של רפאל נמכרו במיליארדים למדינות הברית הצפון אטלנטית, יש להם פס ייצור בגרמניה עבורן, ובעבר גם בפולין. בשנים האחרונות נראה שמשגר הרקטות של אלביט, ה-PULS, והרקטות שלה, עומד לשחזר את ההישג. הוא נמכר לגרמניה, הולנד ודנמרק, ולמדינות נוספות בברית שמעדיפות שלא לחשוף עדיין את הרכישה. עסקאות נוספות, גם למשבר וגם לרקטות שהוא יורה בדרך, לאחר השימוש הנרחב והמוצלח ברקטות מצד אוקראינה לתקיפת מטרות רוסיות.
מערכת להב פלדה מיירטת כטב"מ של חיזבאללה
ללייזר ליירוט כטב"מים ורקטות יש סיכוי גדול להפוך גם כן ללהיט מכירות ענק, מעבר לתרומה הישירה שלו לביטחון ישראל, ביירוט איומים על המדינה. לא סתם חשף כעת משרד הביטחון את השימוש במערכות האלה במלחמת חרבות ברזל, כאשר נאט"ו נערכת לאשר העלאת ההוצאה הביטחונית של חברות הברית ל-5% מהתל"ג, מה שיוביל בשנים הבאות לרכש ביטחוני ב-800 מיליארד יורו.
לצד מגן אור שמצוידת בתותח לייזר של אלביט, פיתחה רפאל גם מערכת לייזר פשוטה יותר, המכונה להב ברזל. למגן אור עוצמה של 100 קילוואט והיא יירטה בניסויים רקטות מטווח של 10 ק"מ. גרסה מבצעית שלה תימסר לצה"ל בסוף השנה. ללהב ברזל שעברה טבילת אש מבצעית במלחמה יש עוצמה של 30 קילוואט, מה שהופך אותה לקטנה וזולה יותר, שקל יותר לספק לה חשמל לפעילותה. רפאל ופלסן כבר הציגו גרסה ניידת של המערכת, על גבי רכב הסנדקאט של פלסן, שיכול להעביר במהירות את הלייזר מנקודה לנקודה ואף מזירה לזירה.
הסרטונים ששחרר משרד הביטחון הראו שגם עם 30 קילוואט לא מתקשה להב ברזל ליירט כטב"מים של חיזבאללה. אין כאן השמדה בנוסח מלחמת הכוכבים: לייזר פוגע בכנף הכטב"מים, שלאחר כמה שניות רצופות של חימום, נחתכת לשניים, והוא מתרסק. בזמן בכל שבוע משגרות רוסיה ואוקראינה מאות כטב"מי נפץ זו על זו, ומיירטות רק את חלקם בעלויות גבוהות בהרבה, הלייזר הישראלי הוא לא רק פתרון יירוט מוכח, אלא גם הרבה יותר יעיל כלכלית: עלות של כמה דולרים ליירוט, מחיר החשמל שנצרך, במקום מאות אלפי דולרים לעתים כאשר נעשה שימוש בטיל אוויר אוויר.
מנכ"ל רפאל יואב תורג'מן על היירוטים
מדינות נאט"ו רואות את התמונות ויודעות שאין להן פתרון יירוט טוב יותר, כאשר רוסיה תפנה את הנשק שלהן לעברה. ובמדינות כמו פינלנד, שבדיה, פולין וגרמניה, התחושה היא לא של "אם" אלא של "מתי".
האמריקנים כבר מציבים לייזרים בעוצמה של 60 קילוואט על ספינות, אבל ישראל תהיה הראשונה עם מערכות יבשתיות בשירות מבצעי. זה מקדם מכירות מצוין, אבל הוא לא יספיק אם הביקורת הגוברת של מדינות אירופה על התנהלות ישראל בעזה תהפוך לחרם.
הצרפתים יעשו הכל כדי שלא לרכוש נשק ישראלי, כפי שניסו לשכנע את גרמניה לוותר על החץ. מדינות אחרות ביבשת מצניעות כבר היום רכש של מערכות נשק מישראל, והמערכות הביטחוניות שלהן שמבינות היכן נמצאים הניסיון והיכולות יגלו קשיים גדלים והולכים מול המערכות הפוליטיות באישור של רכש נוסף מהתעשייה האווירית, אלביט ורפאל.
הייצוא הוא קריטי כדי לשמר תעשייה ביטחונית חזקה, ועצמאות ישראלית בתחום, שבמלחמה האחרונה ראינו עד כמה היא חשובה בפיתוח האמצעים שאפשרו לתקוף באיראן, ומה קורה כאשר מזניחים אותה ונאלצים להישען על משלוחי חימושים מחו"ל. כיבוש עזה וייצוא ביטחוני במיליארדים לא יוכלו להתקיים יחד לאורך זמן.