אין משפט יותר ישראלי מ"דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". כל כך ישראלי, שצריך להדפיס אותו על דלת הכניסה למשרד האוצר. ים של הבטחות, הרים של הצהרות, וכלום בכיס. במלחמה הנוכחית, אפילו המטאפורה הזו איבדה את ההומור. היא הפכה לעגומה, מתישה, ובעיקר צפויה.
בדיוק לפני שבוע, עמד שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', מול המצלמות והכריז שהמדינה תעביר באופן מיידי מענק חירום בגובה של 500 שקלים ליום, לכל אזרח שנאלץ להתפנות מביתו בגלל הירי האיראני. לא פיצוי, אלא כסף מזומן לקנות אוכל, מים, בגדים להחלפה. פריטי בסיס, מהסוג שאתה לא שואל אם מגיע לך, אלא אם יש לך. אבל כשאתה חי במדינת חלטורה, אין "מיידי", ואפילו לא "בערך מיידי". כי אתמול, במסיבת עיתונאים נוספת, הפעם כדי להציג את מתווה הפיצוי לעסקים, סמוטריץ' נאלץ להודות שהכסף לא עבר. עדיין לא. אולי מתישהו.
וכמובן שכולם אשמים, חוץ ממנו. הפעם אלה הרשויות המקומיות, שלא "ערוכות" להעברת כספים. באוצר אפילו מודים שיכול להיות, רק אולי, לכאורה, שהיה עדיף להסמיך את הביטוח הלאומי או את רשות המסים להתעסק עם זה במקומו.
אז נכון להיום, 11,500 מפונים, שהובטח להם מענק חירום כבר ביום שני שעבר, לא ראו ממנו שקל. האנשים שאיבדו את הבתים שלהם, חלקם ממעמד סוציואקונומי נמוך מאוד, נשלחו להתמודד לבד עם צורך מיידי בבגדים, סבון, משחה ומברשת שיניים ותרופות הרגעה. ובינתיים, מדינת ישראל עסוקה בהפניית אצבעות מאשימות לכל הכיוונים.
אבל אם חשבתם שלפחות העסקים יקבלו את הפיצוי שהובטח להם במהירות ראויה, כדאי שתזמינו קפה ומאפה. אפשר גם להישאר לצהריים, כי תהיה פה המתנה. התוכנית עדיין בדיונים. לא סגורה, לא מוגדרת, לא מתוקצבת. וגם אם מחר תצא סוף סוף מהניילון, היא צפויה לעבור דרך מכשולים של בירוקרטיה סבוכה, רק כדי לפתוח את האפשרות להגיש בקשה. לא כדי לקבל כסף - אלא רק כדי לבקש אותו. תוסיפו לזה את הזמן שלוקח לרשות המסים לעבד את הבקשות, ותגלו שהכסף אולי, אולי, ינחת בחשבון רק בעוד שלושה שבועות-חודש.
ח"כ ולדימיר בליאק, מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, מבהיר שחקיקה בשלוש קריאות תיקח במקרה האופטימי שבועיים, ובפסימי - חודש. ורק אז, אחרי שהכנסת תסיים להתחבט, אפשר יהיה להתקדם. כי רק אחרי שיאשרו את הגדלת הסכומים לעסקים עם מחזור עד 300 אלף שקלים, יעלו את המקדמים לפיצוי הוצאות, יתקנו את הפיצוי על שכר ל־85%, וישוו את ירידת המחזורים ליוני 2023 - נתחיל לדבר על משהו שדומה לעזרה.
ואם זה נשמע כאילו הדברים האלה מתחילים להתקדם איכשהו, סמוטריץ' התגאה שהוא גם מתכוון לשנות את חוק החל"ת למען האזרחים, קיצור תקופת אכשרה, ביטול קיזוזים, תשלום מהיום הראשון. אחלה. רק מה? הוא שכח לציין פרט טכני קטן: צריך חקיקה. ובינתיים? הביטוח הלאומי לא יכול לעשות כלום. כי בלי חוק - אין סמכות. ואין תשלום.
זאת אומרת, שעד שהחקיקה לא תעבור, החוק הקודם עדיין בתוקף. כל זה, כמובן, לא הפריע למדינה לצאת בהצהרות בלי כיסוי ולירות מילים באוויר. עסקים מושבתים, שחלק מבעליהם היו במילואים מאות ימים, וגם ככה כילו את כל סוף הרזרבה האחרונה, צריכים עכשיו לחכות, עד שחברי הכנסת יסיימו את העבודה הפרלמנטרית הנדרשת כדי שהכסף יגיע סוף סוף לחשבונות הבנק שלהם. אבל איזה נאום יפה נתן שר האוצר?
כמו שכבר אמרנו - דיבורים יש כמו חול. הבעיה היא, שעם חול לא הולכים למכולת.