הם צבועים, הם אנטישמים והם מנצחים: האיום הקיומי החדש על ישראל

הנורווגים לא רוצים לעשות עסקים עם ישראל, כפי שמתבטא בעובדה שקרן העושר המפורסמת שלה מחסלת את ענייניה כאן ונפטרת מאחזקות בחברות ישראליות.

נורווגיה לא לבד: גם בשכנותיה הסקנדינביות, שאלו כל יצואן, כבר כמעט בלתי אפשרי למכור מוצרים מישראל. נו, טוב, אפשר לחשוב, נסתדר בלי הסקנדינביים - וכל עוד השוודים לא מכריזים מלחמה של ממש וסוגרים כאן את סניפי איקאה, כנראה שנסתדר.

טורקיה למשל, כבר מזמן לא חברה. אבל השבוע היא החליטה להרחיב את החרם התעבורתי על ישראל: לא רק שאניות ישראליות לא יוכלו לעגון בתחומה (תקנה דקלרטיבית שאפשר בקלות לעקוף), מעתה גם ספינות שנושאות מטענים לישראל וממנה לא יורשו לעשות כן. גם העניין הזה לכשעצמו פתיר, אבל כאשר מביאים בחשבון את השיבושים בתובלה הימית לישראל מכיוון ים סוף, בגלל החות'ים, מתחילים להרגיש קצת מחנק.

אלה רק שתי דוגמאות שלא יפגעו דרמטית בפעילות המשקית של ישראל, אבל מעל שתיהן מרחף הסנטימנט השלילי: נניח שמחר גם יוון, כדי לרצות את דעת הקהל בה שמקצינה בהדרגה, תחליט על סנקציות משלה? נניח שעוד מדינות בעולם יטילו חרם - או אפילו "רק" הגבלות - על יבוא סחורות מישראל (לא תסריט דמיוני, בוודאי תסכימו), מה אז?

ייאמר מיד, אף אחד מהצעדים האלה לכשעצמו לא יחנוק את הכלכלה הישראלית, אבל את הנזק המצטבר שלהם נרגיש כולנו בקרוב מאוד - ואפילו זה עוד לא הסוף. כי נניח שמחר מסתיימת המלחמה (מה שלא נראה כרגע) וחלק מהמגבלות החדשות יוסרו, הרי שאת דעת הקהל יהיה קשה מאוד לשנות.

כל אלה שמקריסים היום בתלונות אתרי מכירות אונליין, בתביעה להסיר את המוצרים הישראלים מהמדף הווירטואלי ומטילים למעשה חרם לא רשמי על סחורות ישראליות, לא ילכו לשום מקום.

לא צריך לדייק טיל כך שיפגע חלילה בריכוז אוכלוסין בישראל: אפשר לדייק סנקציה כלכלית, רשמית-מדינית או ציבורית-אזרחית כך שתפגע בחברה ישראלית שמעסיקה, נניח, 100 עובדים. הנה פגעת במאה משפחות שיישבר מטה לחמם מבלי לירות אפילו קליע של אקדח.

אפשר להתווכח עד כמה ישראל מצליחה במלחמה בעזה, בוודאי שאפשר למנות הישגים בלבנון ובסוריה, אבל בחזית שסמויה מעין רובנו, החזית המדינית-כלכלית, אנחנו נוחלים תבוסה אחר תבוסה.

אז כן, אפשר לחתום על עוד איזה הסכם עם הונגריה, נניח. אפשר לחגוג פתיחה של נציגות דיפלומטית בלתי חשובה בעליל בזמביה, אבל אנחנו לא רוצים לזמביה - אנחנו לא רוצים להיות מדינת עולם שלישי.

הזכרנו בעקיפין את משרד החוץ שחגג בהגזמה את פתיחת שגרירות ישראל בזמביה. אותו משרד חוץ ממש התבשר אך שלשום שברזיל מורידה את דרגת היחסים הדיפלומטים עם ישראל. שגריר מטעם ממשלת ברזיל לא נמצא כאן כבר חודשים ארוכים. שגריר מישראל בברזיליה, לא ימונה עד להודעה חדשה.

גם זה לכשעצמו אולי לא נורא עד כדי כך (למרות שמדובר במדינה הגדולה ביותר בדרום אמריקה ואחת הגדולות בעולם), אבל זה אומר שגם אם התיקון, שכאמור עדיין לא נראה באופק, יתחיל כבר מחר, נצטרך לבנות מחדש את המנגנון שמאפשר דיאלוג.

זה המקום לעצור לרגע ולומר שכמעט כולם צבועים, אולי אפילו אנטישמיים ממש. ארדואן שנותן מקלט ותמיכה לטרור אסלאמי לא יכול לבוא בטענות לאף אחד. לנורווגים אפשר להזכיר את קוויזלינג - כלומר את שיתוף הפעולה הנלהב עם הנאצים או אפילו סתם לזכור שהיא מעולם לא שקלה חרם על יצואניות טרור נגד יהודים וישראלים - ואפשר להמשיך כל הדרך עד לברזיל, שבגבולותיה מתנהל כבר שנים ארוכות גוף רצחני, אנטישמי ואנטי ישראלי כמו משמרות המהפכה האיראניות (השלוחה הדרום-אמריקאית של הארגון שידה בכל, גם סחר בנשק ובסמים), אבל נזכרה להתעורר רק כאשר ישראל מואשמת בפשעי מלחמה.

כל זה נכון מאוד ועדיין לא משנה כלום, עת ישראל הרשמית מעדיפה להיות צודקת (ניתן לה את הקרדיט הזה על אף שלפעמים מדובר יותר בצדקנות לשמה מאשר לצדק) מאשר חכמה.

נגיד גם כמה מילים על ביטחון. ביטחון אינו רק חיל אוויר מצטיין ותעשייה צבאית מפוארת ואפילו לא רק טנקים ונגמ"שים, אלא גם החזקות של חברות ממשלתיות זרות בנכסים בישראל. זה האור שבו צריך לראות למשל גוף עתיר ממון כמו קרן העושר הנורווגית.

כאשר לחברות זרות יש אינטרס כלכלי במדינה, הן נוטות להגן על ההשקעה שלהן. במדינות המפרץ (למשל) כבר הבינו את זה מזמן. ההתחברות שלהן למערב מבוססת על קשרי מסחר. ההנחה היא שבבוא היום, אם חלילה יתעצמו האיראנים מחדש, יהיה למערב (בהכללה) אינטרס להגן על הנכסים הכלכליים שלו בתחומן.

הן ראו איך התגייס המערב לעזרת כוויית, עת פלש צבא עיראק לתחומה והבינו את המנגנון. מאז הן נוקטות בצעדים שיבטיחו את קיום השלטון במדינותיהן. מיותר כמעט לציין, אבל נבהיר בכל זאת, שישראל עושה ההפך. כלומר, במקרה הטוב היא לא עושה דבר. במקרה הרע היא צועקת "פרס לחמאס" ומאשימה את העולם באנטישמיות (ושוב: גם כאשר ההאשמה הזאת אינה מופרכת לגמרי, היא ממש לא רלוונטית, בטח שלא משרתת פתרון.

הפסקה האחרונה הסתיימה בניסוח כמעט-דיפלומטי, אז אולי צריך להבהיר שזה לא רק שהממשלה מוסיפה חטא על פשע, אלא כי אם שר האוצר של ישראל, זה שהיה אמור להיות מודאג יותר מכולם ולצלצל בכל פעמוני האזהרה, עסוק בלהחריף את המשבר כשהוא מדבר על כיבוש עזה, עידוד של הגירת תושביה ממנה (טרנספר) ויישובה על ידי יהודים.

כלומר, לא רק שסמוטריץ' אינו מנסה לפייס את הנורווגים, אלא שהוא אף פרסומת למדינות הבאות בתור, אלה שעוד מעכבות סנקציות נגד ישראל למרות מחאה גוברת מבית. לאלה אומר שר האוצר של ישראל, אדרבא - תהיו נורווגים.

לא רק ביטחון אנחנו טועים למדוד רק בגבולות. גם מעמד בינלאומי. כשתייר מישראל במלאגה או מגורש ממספרה נזרק ממספרה במלבורן, זה הופך מיד לכותרת. כאשר גורפים כלכליים מטילים הגבלות על הסחר עם ישראל, זה נדחק למדורים הכלכליים או למדורי חדשות החוץ, למרות שמדובר באיום של ממש.

זהו איום של ממש גם ברמת המיקרו, אבל ברמת המקרו, כלומר האיום המצטבר (נורווגיה פלוס טורקיה פלוס ברזיל - וכך הלאה), זהו איום קיומי של ממש. תודו שזה די מדהים שבעודנו עסוקים באיומים קיומיים מתוצרת טהרן (מבלי להקל ראש באלה כמובן), אנחנו מתעלמים מאיום שמתפתח להיות קיומי בכל יום שחולף. נו טוב, לפחות הפעם אפשר להאשים במצב את אוסלו...