שני דוחות כספיים חריגים צדו השבוע את עיני: אל על הגדילה את רווחיה ברבעון השלישי ב-8% ל-202.6 מיליון דולר. רווחי בזק זינקו ב-56% ל-482 מיליון שקל. לכל אחת מחברות אלה סיבות נקודתיות לחגיגה אבל הן לא יוצאות דופן.
אני לא מדבר רק על רווחי הבנקים וחברות הביטוח שדוחותיהם יפורסמו בשבוע הבא. מרבית החברות הבורסאיות הציגו גם ברבעון השלישי דוחות לפנתיאון.
הסיבה היא האיכות הניהולית יוצאת הדופן המאפיינת חברות בורסאיות לא רק בדרג המנכ"לים אלה בעיקר בדרגי הביניים. לכך יש להוסיף את היזמות והיצירתיות הישראלית בכלכלה בכלל ובהיי-טק פרט שמדינות העולם מתים לחקות.
כל זה אינו מונע שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לקחת קרדיט על העליות בבורסה. הוא מתרברב בכל הופעה פומבית שאחרונה שבהם הייתה השבוע בתכנית חיסכון בערוץ 12. בקרוב גם תרד הריבית סביר שסמוטריץ' ייקח קרדיט.
שער הדולר התקרב השבוע לשפל של 3.2 שקלים וגם במקרה זה סמוטריץ' יחמוד את ההצלחה.
הנס הכלכלי האמיתי
אלא שהקשר בינו להצלחה בבורסה, לדולר ולמדיניות המוניטרית הוא בערך כמו הקשר בינו לבין תוכנית החלל האמריקאית. הבעיה היא שהוא באמת מאמין שכלכלת בע"ה הביאה אותנו עד הלום.
התפנית מרעננת במשק אינה בזכות הממשלה או שר האוצר מבריק אלא למרות כישלונם המהדהד במדיניות הכלכלית, גרעון תופח, תקציב שהוא קרקס על הקרח וכישלון המאבק ביוקר המחייה. הנס הכלכלי האמיתי הוא שלמרות שר האוצר הכושל בתולדותינו אנחנו עדיין שורדים.
פוליטיקאים מבטיחים מן השפה אל החוץ אבל עם דו"ח מבקר המדינה שפורסם בשבוע שעבר קשה להתווכח. הוכח שקבינט יוקר המחיה לא מתכנס קשה להתווכח, ועדת סלבין לטיפול בתחרות התפרקה ללא מסקנות והריכוזיות בשוק המזון לא טופלה.
לקראת הבחירות הקרובות ישמיעו את התקליט השחוק על הטבות לחיילי מילואים, הורדת מיסים ולרפורמות שונות. אלא שחוק הסדרים שפורסם השבוע אינו אפוי.
עדיין לא ברור איך יראה תקציב הביטחון כשגיוס מילואים עדיין מוגבר. רק השבוע דרש משרד הביטחון תוספת של 7 מיליארד שקל להיערכות מול איראן. וגם מאיפה יגיעו 5 מיליארד שקלים להרחבת מדרגות מס ההכנסה ושאר הטבות המס?
ומדוע שר האוצר אינו מנצל את החקירות בהסתדרות לקידום רפורמות בתחום יחסי העבודה ומיסוי קרנות ההשתלמות. גם מול שער ריק הוא אינו מסוגל להבקיע. בקיצור הסיכוי לאישור התקציב וחוק ההסדרים נמוך מהסיכוי למינויו של סמוטריץ' כדיקן הפקולטה למנהל עסקים באונ' ת"א.
פוטנציאל התגוששות שלו עם שרי הליכוד השונים אין סופי: שר האנרגיה אלי כהן (בתחום הגז), שר התיירות חיים כץ (מע"מ על תיירים), שר החקלאות אבי דיכטר (רפורמת החלב), שרת התחבורה מירי רגב (מיסוי מטוסים) ועם יו"ר ועדת הכספים חנוך מילביצקי (דיווח על משכירי דירות).
לנתניהו הטרוד במשפטו, בגורל המחבלים במנהרות רפיח בלחץ הציבורי הגובר להקמת ועדת חקיקה ממלכתית לאסון ה-7 באוקטובר אין אינטרס לפתוח חזית עם שום שר בליכוד. עובדה שאת "המרד" של יו"ר ועדת הכספים בעניין נקודות הזיכוי לחיילי המילואים הוא כיבה במהירות שיא.
ראש הממשלה אפילו עדיין לא פגש את דרגי המקצוע באוצר (בלי ממונה על התקציבים שעדיין לא מונה) ובבנק ישראל. הכלכלה מעניינת אותו רק לצורך ספין נוסף שיסיט את תשומת הלב הציבורית מוועדת החקירה לאסון ה-7 באוקטובר.