שר האוצר בצלאל סמוטריץ' סופג ביקורת קשה על האופן שבו הוא מנהל את הכלכלה הישראלית, ומרוויח אותה ביושר. הוא נחשב לשר אוצר פוליטי, מגזרי, שמתעלם מבעיות אקוטיות ומקדיש את מרבית זמנו למה שמשרת את האידאולוגיה שלו ואת בוחריו.
אבל מתברר שכשהוא רוצה, הוא יודע להוביל מהלכים גדולים ומשני מציאות, כאלה שמפרקים מבנים מיושנים ומיטיבים עם הציבור כולו. הרפורמה בשוק החלב, שאמורה להיכלל בחוק ההסדרים הקרוב, היא המהלך המוצדק והאמיץ ביותר שלו. מהלך משמעותי שיפרק מנגנונים מסואבים, יפתח את השוק לתחרות אמיתית ויוריד את מחירי מוצרי החלב שהאמירו לשיאים מופרכים.
במשך שנים שכנעו אותנו שמחיר החלב הגבוה הוא תוצאה הכרחית של דאגה לרפתנים. בפועל, מעט מאוד מזה נועד להגן על הרפתן הקטן, והרבה מאוד נועד להגן על מערכת התכנון עצמה, על המכסות, על המועצות, ועל הפקידים שמנהלים את הענף כמו מועדון סגור.
משרד החקלאות, בשמו החדש, "משרד החקלאות וביטחון המזון", הפך בפועל למשרד החקלאות וביטחון בעלי השררה ומבני הכוח. במקום להגן על החקלאים והציבור, הוא מתאבד כדי לסכל את הרפורמה בכל כוחו.
לוואלה נודע שבתחילת השבוע, פנה משרד החקלאות ליועצת המשפטית לממשלה, והניח על שולחנה מסמך טענות ארוך שמטרתו לשכנע אותה לפסול את הרפורמה מטעמים משפטיים. במקביל, כדי להגביר את הלחץ, נפגשו בכירי המשרד עם המשנה ליועצת, עו"ד גיל לימון, ובמקביל פועלים שם גם במישור הפוליטי, יחד עם נציגי הלובי החקלאי, מהחזקים במדינה, הכל כדי לסכל אותה.
שני הישגים תלויים להם כבר על החגורה: קבורת חמור לרפורמה בפירות ובירקות והרפורמה בלולים, שעליהם חתמו החקלאים בממשלה הקודמת.
במסמך החד צדדי עד כאב שהוגש ליועמ"שית, שכן משרד החקלאות אמור לייצג את הציבור ולא רק את החקלאים, מועלית הטענה הדרמטית שפתיחת השוק לייבוא תסכן את ביטחון המזון של ישראל. אזהרה כבדה, כמעט אקזיסטנציאלית, שמגיעה תמיד כשהמשרד מנסה למנוע שינוי.
במציאות, ישראל הרי מייבאת כמעט כל מוצר מזון מרכזי - בשר, דגנים, קטניות ושמנים - וגם במלחמה הקשה שעברנו, לא היה מחסור במוצרים מיובאים, אבל כן היה מחסור בחלב ומוצריו. יבוא הוא לא סכנה לביטחון המזון, הוא חלק בלתי נפרד ממנו. בעולם מודרני, שבו שרשראות אספקה מנוהלות דרך מגוון רחב של מקורות, ביטחון המזון נבנה על גיוון, לא על הסתגרות.
במסמך נטען שהפחתה של 15% במחיר המטרה של החלב, כפי שנדרש ברפורמה, תהפוך יותר ממחצית מהרפתות לרפתות הפסדיות. אם רפתות מודרנית קורסות מהוזלה של חמש עשרה אחוז, כנראה שאין להן זכות קיום, והבעיה נמצאת בשיטה, לא בשינוי. יש גם ניסיון להפחיד את הייעוץ המשפטי, שירידה במספר הרפתות תיצור לטענתו ריכוזיות בידי קומץ בעלי הון.
אם בוחנים את האופן שבו מתנהל היום השוק, אין ריכוזי ממנו. למה? כי כשיש תכנון מרכזי, מכסות ומניעה מוחלטת של תחרות, יש ריכוזיות. פתיחת השוק מפחיתה ריכוזיות, ולא מגדילה אותה.
שר החקלאות אבי דיכטר ואנשיו, חוששים שהמחלבות יהפכו ליבואניות ויפסיקו לקלוט חלב ישראלי יקר, מה שיוביל לסגירת רפתות. בעיני האוצר, זו עדות לפער מחירים שהשיטה הנוכחית מסתירה. במקום להמשיך להסתיר את הפער, הגיע הזמן לחשוף אותו ולהוריד מחירים. עוד נטען שהרפורמה תאלץ השקעות חדשות ברפתות בעלות של מאות מיליוני שקלים. לזה קוראים בעברית התאמות לצרכי השוק. עסק שרוצה להתפתח, צריך להשקיע בעצמו.
הפינאלה של משרד החקלאות מעצבנת במיוחד. הוא טוען שחוק ההסדרים הוא לא המסגרת המתאימה לרפורמה. שיסביר בבקשה השר דיכטר באיזו מסגרת אמורה רפורמה כזאת להיכלל. ועדת בדיקה שלא תסיים את עבודתה לעולם, או שמישהו ידחוף את מסקנותיה למגירה צדדית ומאובקת? או אולי במסגרת ספר אגדות שמספרים לפני השינה? נזכיר שהטיעון הזה חזר על עצמו כל פעם כשמשרד החקלאות פעל לבלום רפורמה. זה כבר לא עובד.
כשבוחנים את מכלול הטענות, ברור שמשרד החקלאות מגן על השיטה, הפונקציונרים וחותכי הקופונים. הרפורמה בענף החלב לא מאיימת על הענף עצמו, אלא על מוקדי הכוח ששלטו בו במשך שנים. היא מבקשת להחזיר את השוק למקום הטבעי שלו, לאפשר תחרות, לשחרר את הרפתנים מהתכנון הכובל, ולהפסיק להעמיס על הצרכן הישראלי מערכת מנופחת שלא משרתת אותו כבר זמן רב. זאת לא רפורמה שממוטטת ענף, זו רפורמה שממוטטת שליטה. תנו לסמוטריץ' להעביר אותה.