ייקור הארנונה הוא עוד דרך של הממשלה לפגוע במי שנחשד ב"קפלניזם"

הארנונה עומדת להתייקר. לאחר לכתו של שר הפנים הקודם, משה ארבל מש"ס, שהתנגד למהלך, החליטו ראש הממשלה ושר האוצר לאפשר לשלטון המקומי לדרוש מאתנו עוד אלפי שקלים בכל שנה.

לכאורה מדובר בעניין טכני: השלטון המקומי זקוק לתוספת תקציבים, שר האוצר לא מתנגד, ראש הממשלה מאשר - ותוספת חדשה ליוקר המחיה באה לעולם. למעשה מדובר בכלכלת בחירות מהסוג המתוחכם, הציני והמרושע ביותר. הכיצד?

שימו לב לחוטים המקשרים בין כלל הגזרות שהשיתה עלינו הממשלה מזה - וההטבות שהעניקה מזה, עקבו אחר הכסף ותגלו את האמת.

הנה שתי דוגמאות (והן לא היחידות) למס סלקטיבי מול הטבה סלקטיבית: השעיית עדכון מדרגות המס היא מס על מי שמשתכר ומרוויח יותר כסף. מבלי להיכנס למנגנון החישוב נלך ישר לשורה התחתונה: מי שמשתכר שכר נמוך כמעט שלא נפגע מהמהלך - שחיקת שכרו תתבטא לכל היותר בכמה עשרות שקלים.

מי שמשתכר שכר גבוה מאוד ייפגע מהמהלך, אבל יספוג את המכה מבלי לחוש כאב חד - כאשר אתה מרוויח (נניח) מאה אלף שקלים לחודש, מכה בדמות כמה מאות שקלים לחודש היא כמעט בלתי מורגשת.

מי שיחוש אותה על בשרו הוא מי שנושא בנטל המערכה (ולא רק הכלכלית, תכף נגיע גם לזה): מי שהשתכר עד לפני כמה שנים שכר נמוך, אבל נשא את עצמו הלאה - אולי למד, אולי התקדם כשכיר, אולי פתח עסק עצמאי קטן שמפרנס יפה אותו ואת משפחתו - עבורו פגיעה (מצטברת) של אלפי שקלים משמעותה ירידה לא רק ברמת החיים אלא גם באיכותם:

מה עוד בארסנל האפשרויות שלנו? ויתור על חופשה משפחתית, ביטול חוגים לילדים במתנ"ס השכונתי, ויתור על שיעורים פרטיים לבן שמתקשה שמתמטיקה או לבת שמתקשה באנגלית, חוסר יכולת לשדרג את הרכב המשפחתי. אתם יודעים - כל אותם החומרים שמהם עשוי חשבון ההוצאות הגבוה (והתופח) של המעמד הבינוני ששואף לבינוי-גבוה.

הנה לכם "מס נסתר" שחבוי בין הגזרות שנועדו לממן את המלחמה, זאת בשעה שהממשלה אינה חולמת אפילו לתת קצת דוגמה אישית:

משרדים מיותרים ימשיכו להיות קיימים רק על הנייר, אבל להיות מתוקצבים בכסף אמיתי, שרים ימשיכו לעופף לחו"ל מלווים בפמליות של עוזרים ומאבטחים - הכסף ימשיך לזרום לכיסים שכבר מתפקעים מלהכילו - והכל על חשבון הילדים שלנו, על גבנו הכפוף מרוב שעות נוספות בעבודה.

בואו נירגע קצת - כי לא רק גזרות כלכליות יש באמתחתה של הממשלה (שנבחרה, בין היתר, על סמך ההבטחה לנצח את יוקר המחיה...), אלא גם כמה תופינים. קחו למשל את רפורמת מחירי התחבורה הציבורית של מירי רגב.

אי אפשר להתייחס לפועלה, או ליתר דיוק לאי-פועלה של רגב רק במישור הכלכלי. לכן נקדים ונאמר במשפט (זו חובה מוסרית למאות בני אדם, כבר יותר מ-400, שנפלו בשדה הקטל הנקרא כבישי ישראל):

הפרסום שלו זוכה הרפורמה הזאת - בסדרה של פרסומות יקרות שנועדו לשמן את פלטפורמות השידור השונות ולהניב גם ערך מוסף תקשורתי, נועד לחפות על חומרת המצב בכל אשר תפנה תחת השרה הכושלת הזאת. מתשתיות כבישים, דרך תחבורה ציבורית ועד לחידלון מוחלט המלחמה בתאונות הדרכים.

עכשיו אחרי ששילמנו את החוב המוסרי הזה, בואו נבדוק מי הנהנים מהנחות ופטור מתשלום בתחבורה הציבורית: אמת המידה היא מעמד סוציו-אקונומי כפי שהוא משתקף במדדי הלמ"ס. כלומר, משתכרי שכר נמוך. עוד חיתוך שמתבצע הוא על פי אמת מידה גאוגרפית, למשל עיר מגורים, שכונה או רחוב.

לכאורה זה יפה - חיזוק השכבות החלשות, נכון? למעשה זו עוד דרך למלחמה במעמד הבינוני, שדווקא אותו יש להביא לשימוש גובר בתחבורה ציבורית. מי שאין בבעלותו רכב פרטי ישתמש בשירותי התחבורה הציבורית בין אם נסיעה תעלה 5 שקלים, 3 שקלים או 7 שקלים - זו עדיין תישאר עבורו הדרך הזולה ביותר והיחידה שזמינה להתנייד.

לעומתו דווקא את מי שאנו רוצים להוריד מהכביש כנהג פרטי שיוצר עומסי תנועה, אנו מרחיקים מהתחבורה הציבורית שמתייקרת עבור כל אחד שלא זכאי להנחה או פטור מתשלום. הפילוח הסוציו-אקונומי והגיאוגרפי מאפשר תיעדוף של אוכלוסיות יעד מובהקות. הדוגמה הבולטת ביותר היא המגזר החרדי, שבכל מקרה היה לקוח גדול של התחבורה הציבורית.

עכשיו היא גם עולה לו פחות: לא חלילה על חשבון תקציב הגיחות התכופות לחו"ל של השרה רגב (גיחות שלרוב צמוד בהן איזה כנס מקצועי אזוטרי, כדי שיהיה מה לרשום בניירת, לוויקאנד מפנק של טיולים, ספא ושופינג), אלא על חשבון המעמד העובד, המתפרנס והמפרנס את המשתמטים מהגנה ועבודה.

הן עבור זה התחבורה הציבורית רק התייקרה, כדי לממן את הצ'ופר של רגב לחבר'ה מה"בלוק" (ולמען ההגינות נציין שההטבה הזאת עשתה חסד גם עם אזרחים ותיקים ללא קשר לשיוכם הסוציו-אקונומי, גיאוגרפי או פוליטי. אלא שהם לא היו המטרה של ההטבה אלא נהנים משניים ממנה).

כעת מונח לפתחנו ייקור הארנונה. בואו נודה, תחילה, שתוספת תקציב לשלטון המקומי היא נחוצה. הרשויות המקומיות (בהכללה) תפקדו היטב במקומות שבהן המדינה פשוט נעלמה.

ראינו את זה בקורונה, ראינו את זה ביתר שאת במלחמה, בעיקר נוכח הפגיעות בעורף הישראלי. לכן כל סמכות שתעבור מהשלטון המרכזי לשלטון המקומי תבורך - ועמה כל שקל שייגרע מכספי הבזבזנים במשרדי הממשלה לטובת אגפי החינוך, התברואה והרווחה בעיריות ובמועצות המקומיות, יביא עמו תמורה טובה בהרבה לאזרחי ישראל.

נכון שגם השלטון המקומי נגוע בחוליים של שחיתות, בזבוז ונפוטיזם, אבל שם בסופו של דבר פוגשים את האזרחים מדי יום, קשובים יותר לצרכיהם ופועלים בהתאם.

רוצה לומר - טוב שתקציב השלטון המקומי יגדל. הבעיה היא שהוא יגדל על חשבון המעמד העובד והמשרת. זו אולי הזדמנות טובה להסביר מדוע יש לחבר בין מימון המלחמה לבין נשיאה בנטל.

עיון במפת היישובים שבהם אחוזי הגיוס הם הגבוהים ביותר, כולל אחוזי ההתנדבות ליחידות קרביות, מעלה שבניגוד לאגדות שמספרים פה ושם פוליטיקאים סכסכניים, יש מתאם לא רע בין המעמד הסוציו-אקונומי של היישוב לנכונות להתגייס ולשרת. גם כאן המעמד הבינוני תורם את חלקו באחוזים הגבוהים ביותר.

לא נזלזל חלילה ברוח ההתנדבות של נוער משכונת מצוקה בפריפריה ולא חלילה בזו של מי שגדל בשכונת וילות במרכז הארץ, אבל כשמנתחים את התופעה בראייה ארצית מתגלה שעמוד השדרה של השירות עובר דרך המעמד הבינוני. לא מפתיע ועם זאת ראוי לאזכור.

למה? כי בבני ברק לא יעלו את הארנונה, גם לא במודיעין עילית או בירושלים. כך גם במה שקראו פעם "ערי פיתוח" בפריפריה. איפה כן יעלו? ניחשתם נכון, אצל הפראיירים שמשלמים יותר מס הכנסה, שמשלמים מחיר מלא על נסיעה בתחבורה הציבורית - ובקרוב ישלמו הרבה יותר ארנונה.

הנה לכם עוד מס סלקטיבי שייפגע בעיקר באלה שאפשר לייחס להם נטיות "קפלניסטיות". מה הבעיה, מעבר לבעיה המוסרית כמובן? שלציבור הזה, הגם שהוא אוהב ונאמן, יש אלטרנטיבות.

מבט חטוף בתור המתארך למימוש אזרחויות זרות מגלה פנים מוכרות מהצבא ומהאוניברסיטה. אנשים שהיו מוכנים לתת למדינה את מיטב שנותיהם וגם אחר כך בחרו להתחיל כאן חיים למרות כל הקשיים המובנים, כלכליים וביטחוניים. האנשים האלה, הסחוס שבין חוליות עמוד השדרה של החברה הישראלית הולכים ונשחקים.

הבוקר הוא נשחק עוד קצת משהתבררו הנתונים המקומיים שבחוק האפליה בין דם לדם, חוק השתמטות במסווה של חוק גיוס, שעיקרו לא רק מתן פטור מהגנה על המולדת אלא גם תגמול נדיב למשתמטים, עניין שעולה כ-2,000 שקל בחודש לכל משפחה עובדת בישראל.

זה לא מעניין את נתניהו, סמוטריץ' ורגב שמבקשים רק לגרוף עוד ועוד מהמיסים שהאנשים האלה מייצרים. הן מבחינתם השלטון ומנעמיו הם המטרה - ולא מדינת ישראל.

הבעיה היא שכמו המימון הנדיב לחמאס (למשל) גם כאן מדובר בפצצת זמן. התאוששנו מ-7 באוקטובר ביטחוני? ובכן 7 באוקטובר כלכלי-חברתי עוד לפנינו.