יכול להיות שיש כאן דרך מתוחכמת לחסל את שלטון חמאס בעזה, אם לא את תושבי עזה כולה. בהתחלה נחשפה הברחת הסיגריות לעזה, שבה מעורב (על פי כתב האישום) גם אחיו של ראש שב"כ.
השבוע חשפה הקולגה היקרה שלי, ליאת רון, העברה חוקית אבל מעוררת כמה תמיהות של סחר בכמות חריגה של ממתקים ומשקאות אנרגיה עם עזה. הסיבה לביקוש, על פי הכתבה, היא חודש הרמדאן, החג המוסלמי החשוב ביותר בלוח השנה.
יש כמה בעיות עם האספקה המוגברת הזאת, מעבר לעובדה שלמדנו כבר שחמאס מעורב, במוקדם או במאוחר, בשרשרת הסחר וגוזר עמלה שמאפשרת לו לשמור על כוחו ולנסות להוציא פיגועים נגד חיילי צה"ל הערוכים על הקו הצהוב. כלומר - יש כאן מעין המשך של "מזוודות הכסף" בדרכים אחרות, עם השלכות בעייתיות לטווח הקצר וחמורות לטווח הארוך.
את הבעיה הזאת נשאיר למדינאים וננסה להביט במציאות דרך החור בשיניים של תושבי עזה שהופך לחור בכיס של תושבי ישראל. הכיצד? הנה כלל קטן שנוגע לסחר: פירמות (כולל כאלה של יצרני ויבואני מזון) מעלות מחירים כשהן יכולות ומוזילות אותם רק כאשר אין להם ברירה.
בואו נראה איך הכלל הזה מתקיים נוכח המסחר המוגבר בממתקים ומשקאות אנרגיה עם רצועת עזה.
אחד הגורמים ליצרן, יבואן או רשת קמעונאית ליזום מבצעי הנחה הוא הצטברות של סחורה במחסנים. כמעט לכל מוצרי המזון יש מועד פקיעת תוקף, כלומר למשך האכסנה הממושך יש פגיעה כפולה: פעם אחת ב"נדל"ן" שהוא תופס ובפעם השנייה בסכנה שאם לא יימכר טרם יפוג תוקפו, ערכו יהיה שווה אפס. עבור פירמה שהיא גם חברה ציבורית, כלומר מוכרחה לפרסם דוחות רבעוניים, משמעות של צניחה חדה כזאת בערך המלאים היא אסונית.
מה עושים? מבצעי כמות: שלם על שניים, קבל שלושה (ולפעמים אפילו יותר). אנחנו, הצרכנים לא רק שמצילים את היצרן, היבואן או הרשת הקמעונאית מהפסד, אלא עוד אסירי תודה על ההנחה היפה שקיבלנו דרך המבצע.
מתוק ויקר
מתי המחירים עולים? למשל כשיש עלייה בביקוש, נניח ביקוש לממתקים לקראת משלוחי המנות של פורים, ביקוש לחומרי ניקוי לקראת פסח, למוצרי בשר לקראת יום העצמאות, למוצרי חלב לקראת שבועות, לדבש לקראת ראש השנה... וכך הלאה.
בסופו של דבר המחיר לצרכן נקבע מאיזון בין השניים. נניח שיצרן, יבואן או רשת קמעונאית נערכים לפורים שיבוא עלינו לטובה בעוד כעשרה ימים. מצד אחד, הם יכולים לנצל את הביקוש לממתקים כדי להעלות את המחיר. מצד שני, יש להם אינטרס להוזיל את המחיר של חלקם כדי לפתות אותנו לרכוש מתוצרתם או אצלם, לכן אנו מקבלים תמהיל מוזר בסל שבו מחירם של מוצרים אחדים התייקר בגלל הביקוש, אבל מחירם של אחרים הוזל, כדי להכניס אותנו לקניות במתחם מסוים (או רשת מסוימת), מתוך ידיעה שאת הכסף יעשו עלינו ממוצר אחר שאנו פחות רגישים למחירו (במילים אחרות: מי שהרכיב סל זול לקראת משלוחי המנות של הילדים בבתי הספר, מוטב שיבדוק כמה שילם על הגבינה הצהובה והשניצלים שקנה באותה הרשת ויגלה שייתכן ושכרו יצא בהפסדו).
לאלה יש לצרף גם את ניהול המלאים: נניח שהביקוש לממתק מסוים ירד (נניח קרמבו, שפחות מתאים למשלוח מנות בשל עדינותו ושממילא חלה ירידה בפופולריות שלו עקב החורף החמים-יחסית), סביר מאוד להניח שניתקל במבצעי שיווק אגרסיביים לממתק שתוקפו עומד לפוג (מחמת תאריך התפוגה או הקרבה לימים חמים יותר): קנו שישייה וקבלו את השנייה בחינם, כלומר - הנחה של חצי המחיר.
הרמדאן עלינו
עכשיו נניח שבמקביל לתהליך הטבעי הזה התעורר ביקוש לא צפוי לממתקים מכיוון לקוח חדש, לקוח עצום של שני מיליון תושבי עזה, שמי שאמונות על הסחר עמו הן רשתות שיווק ישראליות (ויקטורי, קרפור, מהדרין ועוד) - והנה לכם נמצא ביקוש חדש למלאי שהיה אמור להימכר לנו בהנחה.
כלומר, הפכנו לשותפים בעל כורחנו בחגיגות הרמדאן שייקרו לנו את הסל העונתי שאמור לכלול החודש לא מעט ממתקים עבור משלוחי המנות. עכשיו נותר רק לברך על כך שהמוסלמים נמנעים משתיית משקאות אלכוהוליים: תארו לעצמכם מה היה מעולל ביקוש מוגבר בקרב תושבי עזה למחירים, רגע לפני חודשי השיא בביקוש בישראל (ממצוות "עד לא ידע" בפורים, דרך ארבע הכוסות של פסח, הבירה של המנגלים ביום העצמאות והיינות הלבנים לפסטה ומאכלי הגבינה של שבועות).
יהיה מי שיאמר שזה התשלום הפחות ביותר שלו נדרשים אזרחי ישראל נוכח העימות המתמשך מול רצועת עזה ותושביה, לממן מכיסם את חגיגות חודש הרמדאן, אבל לכל הפחות יש כאן דוגמה מאירת עיניים, גם אם מוליכה למסקנות עגומות על הדרך שבה מתנהלת "שרשרת המזון" בין ביקוש והיצע, בין פופולרי לפג תוקף, בין מבצעי הנחות ליוקר המחיה.