המדינה לא מנסה לפתור את בעיית הפרוטקשן, רק להשתיק אותה עד הבחירות

דמיינו לעצמכם רופא-אונקולוג, שאבחן פציינט עם גידול סרטני, אך בחר לטפל בו באמצעות סירופ מתקתק של "אקמולי" לילדים. מגוחך נכון? ובכן, זה בדיוק מה שעשתה מדינת ישראל, כשהחליטה להקצות 30 מיליון שקל לטובת נפגעי "דמי חסות" או "פרוטקשן" בעגה המקובלת.

קודם כל נלמד סנגוריה על המהלך: יש חקלאים ובעלי עסקים רבים שזקוקים לפיצוי הזה כאוויר לנשימה. זאת מאחר שחברות הביטוח מסרבות לבטח אותם, לאחר פגיעות חוזרות ונשנות בשדות, במטעים, בציוד החקלאי או בבית העסק. כלומר, הרעיון לכשעצמו אינו פסול מייסודו.

הוסיפו לכך את העובדה שמדובר במה שמגודר "פיילוט" שיקצה את הסכום לקרן פיצויים ברשות המסים, לתקופה של חצי שנה בלבד - והנה לנו צעד שהוא לכאורה לא רק לגיטימי ושקול, אלא אף רצוי.

אם כך, למה השימוש במילה "לכאורה"? כי צעד כזה לבדו אינו יותר מהטבת-בחירות, במקרה הטוב. נעזוב לרגע את הדרך שבה יחולק הכסף (מהם הקריטריונים הדרושים לבעל העסק להוכיח שהוא נסחט על ידי ארגוני פשיעה, מסרב לשלם להם את דמי החסות ובנוסף, משתף פעולה עם המשטרה?), נניח שהפרוצדורה פתורה.

עדיין יש בהחלטת הממשלה, לבקשת שר האוצר, משום הודאה חד משמעית בכישלון המדינה לשמור על אזרחיה, סעיף מרכזי באותה "משילות" שהיא כה מרבה להלל.

כלומר, הצעד של שר האוצר היה לגיטימי לו היה משולב עם המשרד לביטחון לאומי, שהיה מגיש תכנית חירום לבלימת התופעה. רק שהשר הממונה על התחום, הגם שרץ לכנסת ברשימה משותפת עם שר האוצר, לא ממש מתפקד - אלא רק ברשתות החברתיות.

מי נדפק? כרגיל - מי שהכי זקוקים לעזרה. יש מקומות בישראל, חבלי ארץ שלמים, שבהם אי אפשר להעמיד פיגום כדי לשפץ בניין בלי לשלם על שירותי "שמירה" מפוקפקים.

יש יישובים שבהם אי אפשר להחנות את הרכב בצמוד לבית, מבלי להיסחט על ידי עבריינים - ויש אדמות חקלאיות - שדות ומטעים, שאי אפשר לעבד מבלי לשלם "בקשיש" למי ששולט הלכה למעשה בשטחים ריבוניים-לכאורה של מדינת ישראל.

המציאות העגומה הזאת שעבור חלק גדול מתושבי ישראל היא מעט אקזוטית, היא חיי יום-יום עבור אחרים. לא כולם משלמים: חלק בחרו להילחם ולעמוד על זכותם להנות מפרי עמלם ללא "שותפים" מפוקפקים.

חלק גדול בקרבם נאלץ לראות את פרי עמלו עולה באש, רמז לבאות. לא רק הוא רואה, אלא גם חברות הביטוח שפשוט מסרבות לחדש לו את הפוליסה.

נחזור למשל הרפואי שבו פתחנו. מתן משכך כאבים לחולה, כחלק מהטיפול, הוא כמובן לגיטימי. שהרי גם אם מקור הבעיה דורש טיפול עמוק יותר, אין צורך שהחולה יסבול כאב מיותר, עד שיבוא מזור למחלתו.

רוצה לומר, הבעיה אינה עם מנגנון כספי שנועד להגיש עזרה ראשונה לחקלאים ובעלי עסקים שנפגעו מכנופיות של עבריינים אלימים. הבעיה היא שאותו רופא בחר לתת משכך כאבים לא בנוסף לטיפול שנועד להביא ריפוי, כמו ניתוח להוצאת הגידול או כימותרפיה, אלא כתחליף להם...

אם תרצו, יש פה תמצית של דרך הפעולה האופיינית לממשלה הזאת, בקליפת אגוז. במדינה שמונהגת בידי ממשלה של בעלי תפקידים שאינם נעדרי יכולות, הייתה מוצגת תכנית חומש למיגור הפרוטקשן:

חקיקה עם עונשי מינימום, אכיפה יעילה (ולא רק סמלית כמו בהודעות הדובר של משטרת ישראל, שמיחצ"נות ללא הרף את מה שאינו אלא טיפה בים), הגנה על חייהם ורכושם של מי שקמו נגד הפושעים, וכן - גם מנגנון פיצויים משלים, שיבטיח סיוע חירום למי שנפגעים בכיסם.

במציאות של הממשלה הזאת, שואפים לתקן בעיות יסוד עם שליפות מהמותן. בעיקר אמורים הדברים בכל הקשור לפועלו של שר האוצר: הממשלה ומשרדו נכשלו כישלון חרוץ במלחמה ביוקר המחיה? הבה נכפיל אתת סכום הקניות בחו"ל הפטורות ממע"מ... (צעד שנפסל על ידי הכנסת).

יש פרוטקשן שמשבית פעילות כלכלית באזורים מסוימים? במקום להילחם בתופעה, הבה נפצה (בקטנה יש לציין - 30 מיליון שקל הם טיפה בים הנזק שנגרם לקורבנות) חלק מהנפגעים, החלטה שהיא קודם כל הודאה בכישלון המוחלט של מנגנוני אכיפת החוק.

הוסיפו לכל זה את העובדה שמדובר ב"פיילוט" לחצי שנה - כלומר משהו שיסתיים בדיוק כשתושבע ממשלה חדשה... והנה לכם פיצויים שכמותם כשוחד בחירות.

צעד שאינו יותר מפלסטר על פציעה שדורשת ניתוח? בוודאי, אבל אם תרצו יש פה גם משל מתוחכם יותר, לא רק מהתלה אכזרית על חשבון חקלאים ובעלי עסקים באזורי הספר (בעיקר), אלא גם על מצבה של מדינת ישראל.

למה? כי גם ממשלת ישראל נסחטת: מבחוץ היא נסחטה במשך שנים על ידי ארגון טרור ובחרה להעביר לידיו מזוודות של כסף מזומן, דמי חסות לכל דבר ועניין.

עוד נסחטת ממשלת ישראל (להבדיל כמובן) גם בזירה הפנימית: רק אתמול הודה שר התקשורת בקולו כי התשלום לש"ס על תמיכתה בחוק התקשורת שהוא מקדם, תהיה באמצעות "חוק הכשרות", זה שיאפשר לה למנות משגיחי כשרות מיותרים בעלות של 700 מיליון שקל מכספי משלם המיסים...

רוצה לומר, כאשר אלה הסכומים, מה לנו כי נלין על 30 מיליון שקלים שבחרה ממשלת ישראל, לבקשת שר האוצר, להקצות למי שמשוועים לניתוח מציל-חיים וקיבלו במקומו פלסטר?