בשבועיים האחרונים חפרתי כאן לא מעט על יוקר המחיה בישראל, כפי שהוא מתבטא בפערי המחירים כאן אצלנו לעומת מדריד. ובכן, מצאתי מקום אחד שבו שילמתי ביוקר "כמו-ישראלי" על דבר מזון: שדה התעופה של מדריד.
בדרך למדריד דווקא דילגנו יפה מעל למשוכה הזאת: בערך בשעה שמונה בערב, אחרי שהעברתי את הכנענית למשמורת בת שבועיים אצל הבת הקטנה, סרתי אל הסופרמרקט ורכשתי לנו שתי ג'בטות מהן התקנתי סנדוויצ'ים מפוארים.
בואו נעשה עוד סיבוב קטן על הנקודה הזאת: יש אנשים שעבורם כריך, אינו אלא דרך מהירה לסתום את התיאבון, בהיעדר אופציה לארוחה "אמיתית". אני לעומתם רואה בו עולם ומלואו: טונה עם ביצה קשה (ואריסה וזיתים מגולענים ותפוח אדמה ולימון כבוש בסגנון טוניסאי...), בשרים קרים עם מיונז איכותי וחמוצים, גבינות עם עגבניות מיובשות, שמן זית ובזיליקום טרי... סהדי במרומים שאפילו חביתה קטנה יכולה להיות כיף גדול, אם היא רק מקבלת מקום של כבוד עם בני הלוויה הנכונים בין שתי פרוסות של לחם איכותי!
כך אירע שבשעה שלוש ומשהו לפנות בוקר רכשנו שתי כוסות קפה ומעט סודה, רק כדי ללוות את הכריכים שהכנתי מבעוד מועד. רוצה לומר - זו לא בהכרח שאלה של כסף למטרת חיסכון, אלא יותר רשימה מצומצמת של אנשים שעליהם אני סומך שיכינו סנדוויץ' שיהיה ראוי לטעמי, למיטב ידיעתי אף אחד מהשמות בה אינו מועסק בבתי הקפה בנתב"ג.
התכנון לדרך בחזרה היה דומה, רק שבעוד שאיני יודע לומר האם אכן ההרים גבוהים יותר בדרך חזרה, הרי שעל דבר אחד אין ויכוח: החום גבוה יותר. כלומר, ביום הטיסה התחלתי להרגיש רע מאוד, גרוני ניחר, אוזני נסתמו - וחומי טיפס מעלה, עד שבקושי הצלחתי לפסוע ממפתן הדירה אל המונית שבחוץ.
נוכח הנסיבות לא הייתה ברירה אלא לרכוש כריך בשדה התעופה במדריד. מאחר שלא היה לי תיאבון, אלא יותר צורך שלא ליטול את קוקטייל התרופות שלי על קיבה ריקה, בחרתי בבאגט עם מוצרלה, רק כדי להיווכח שהספרדים פשוט לא מסוגלים לפשל כשמדובר באוכל: הבאגט היה טרי, כך גם העגבניות שליוו את המוצרלה - והאמינו לי שלא מדובר בהזיה כתוצאה ב-39 מעלות חום: הביס היה טעים.
המחיר עמד על 9.90 אירו, סכום עתק לכריך בספרד. אם נעגל את הסכום בשקלים, נקבל בערך 35 שקל. עדיין זול יותר מהחלופה הישראלית, אבל כבר מתקרב לאותו אזור חיוג... אז איך זה שמדינה שבמשך כשבועיים התגלה כזולה יותר בכל תחום, סגרה במהירות כזאת את הפער מישראל? פשוט מאוד: היעדר תחרות.
כשמדברים על שוק ריכוזי או לא תחרותי, זה עלול להישמע כמו חרטוט של כלכלנים, אבל שדה התעופה של מדריד הוא דוגמה טובה למה שקורה בהיעדר תחרות. בעיר עצמה, בין אלפי סנדוויצ'יות ובתי קפה, מי שהיה מוכר כריך שכזה ב-9.90 אירו, לא היה שורד עד לצהריים, שכן את אותו מוצר בדיוק מציעים המתחרים שלו במחצית המחיר. רק שבשדה התעופה הוא לא צריך להתחרות אלא בעוד 2-3 עסקים שמציעים מוצרים דומים: התחרות הצטמצמה - והמחיר עלה.
רשת לא חברתית
לכאורה מצב שכזה היה אמור להיות תקף גם לגבי ישראל, נכון? אז איך זה שבבתי הקפה ברחבי העיר אין זה מופרך לחייב את הלקוח גם ב-50 או 60 שקל על מוצר דומה? ובכן, התשובה תהיה שהתחרות אינה מספיק משוכללת: שכר הדירה האסטרונומי, עלות חומרי הגלם, המחסור בכוח אדם, הדרישות הלא הגיוניות של הרשויות - מכיבוי אש, דרך משטרה ועד למשרד הבריאות ומעל לכל אלה, פקחי הרשות המקומית, הפכו את המשחק הזה לכזה שמיועד לשחקנים חזקים בלבד, כמעט בלי מקום ליזמים קטנים ומשפחתיים. והנה לכם גילוי חשוב על יוקר המחיה: מדובר בתהליך שמזין את עצמו.
למה? כי השחקנים הגדולים הם לרוב רשתות שמעייניהם אינם נתונים לשיחה בין בעל בית קפה ללקוח שזה עתה התיישב אל אחד השולחנות, אלא להגדלת שורת הרווח. מספרים? בבקשה: הרשתות הגדולות שולטות בערך ב-40% משוק בתי הקפה, אבל ביותר מ-50% מהמחזור (מה שמקנה להן יתרון דרמטי ברכש של חומרי הגלם למשל).
הפנו את המבט מבתי הקפה אל הרשתות הקמעונאיות (רמי לוי, שופרסל, יוחננוף, קרפור, שפע מהדרין - וכיוצא באלה) - ושם התחרות היא עוד יותר מצומצמת.
גם כאן היא לא משתכללת, כי אם אני יכול להוזיל במעט את הקנייה השבועית שלי בסופרמרקט בנסיעה מהמרכול השכונתי היקר לסניף דיסקאונט מחוץ לעיר, הרי שהפקקים והתחבורה הציבורית הקורסת גורמים לי להישאר קרוב לבית - ולשלם את המחיר.
נרד עוד שלב בסולם יוקר המחיה אל יצרני המזון - ושם נגלה שהתחרות שלא קיימת מספיק בקרב הרשתות הקמעונאיות, מצטמצמת עוד יותר אצל היצרנים והיבואנים: כמה יצרנים של חלב ומוצריו אתם מכירים?
תנו לי לחסוך לכם את הדפדוף בזיכרון: פחות ממספר בתי הקפה בטרמינל 4 של שדה התעופה במדריד... משום כך הם יכולים להרשות לעצמם למכור לנו מקוטג' ועד יוגורט במחירים שכאלה. כלומר, לנו יספרו על הפרות ועל המחלבות שלהם, כמוהן כהיי-טק ממש! כל זה מאוד מרשים ולרוב גם נכון, אבל בתכל'ס, אם רק אפשר היה לייבא בקלות מוצרי חלב לישראל, הייתם רואים איך אפשר להוריד יופי את המחירים, מבלי לפגום ברמת המוצרים.
אני מזכיר לכל הפוליטיקאים שמתחרים על קולותינו שיוקר המחיה היה נושא מרכזי בבחירות הקודמות. נכון שמאז קרו כמה דברים בזירה הביטחונית, אבל בעוד בנוגע לעזה, לבנון ואיראן יעשו רוב המועמדים את אותו הדבר, דווקא בחזית יוקר המחיה צריך מישהו שמחויב לניצחון.
רק צאו וראו עד כמה קל להם להתחייב על פירוק חיזבאללה מנשקו (לא יקרה תחת שום הנהגה) וכמה קשה להתחייב על פירוק המונופולים בשוק המזון... תודו שזה מדהים.