לפני כחודש נסעתי לברלין, כאיש שאוהב את כספו אהבה יתירה, בדקתי את אופציות הלינה בעיר ובחרתי באופציה הטובה, המרכזית, ובעיקר הזולה שמציעה airbnb. כבר בכניסתי לדירה ששכרתי ביקש ממני המשכיר כי אם יפגוש אותי שכן ויתהה על מעשיי בבניין, אומר לו שאני חבר או דודן של בעל הבית, אבל שבשום פנים לא אזכיר את המילה airbnb. כששאלתי מה הסיבה לבקשה הזו, השיב כי בברלין יש חוקי שכירות שלא קיימים בארץ. למשל, אם שוכרים דירה אסור לבעל הבית להעלות את מחיר השכירות, אלא בהתאם למנגנון מסודר מדי כמה שנים, כך שהשוכר הופך למוגן ומשלם דמי שכירות קבועים יחסית במשך שנים רבות.
חוקי השכירות האלה יוצרים מצב שבו שוכרים עם חוזים ישנים משלמים מחיר נמוך ממחיר השוק הנוכחי, ומשכירים את הדירות ששכרו ב-airbnb. יש כאן אי צדק מסוים, מאחר שבעל הדירה רואה בעיניים כלות כיצד הוא משכיר את דירתו במחיר נמוך מאוד, אף שהשוכר כלל לא חי בדירה, אלא תיירים מזדמנים. ומכאן הגיע האיסור על BNB בברלין, אגב אם תבדקו עכשיו airbnb בברלין עדיין יש, והרבה.
ותשאלו מה הקשר לארץ? ובכן אין קשר אלא אם אתה מלונאי שלא מעוניין שישברו את מטה לחמך, ולמעשה כלל לא רוצה בקיומן של אופציות לינה זולות יותר מאלה שאתה מציע - גם אם אפשרויות לינה זולות יותר יתרמו לכלכלה המקומית הרבה יותר, יחלצו את ישראל מהמיתוג של המדינה היקרה שרעה לכולנו, ויאפשרו למדינה לממש את מלוא הפוטנציאל שלה, עם הגעת המוני תיירים לכאן.
המלונאים מתמרדים וצועקים על רגולציה ורישוי, מיסוי ותחרות, אך בפועל הדיון הוא סביב הקידמה והטכנולוגיה אל מול הסדר הישן, הנוח ולא תמיד הטוב. הרי איש לא יכול לעצור את הממשק והקשר ישיר בין ג'ון מלונדון, יוסי מירושלים ומיכל מרחוב דיזנגוף, בין אם הם מוכרים זה לזו מיטה או הסעה. אף אחד לא יכול לעצור קשר באימייל עם הצעות בין אנשים פרטיים.
אין סוף קונים ואין סוף מוכרים
כך הם פני הדברים גם במלחמה שמנהלים נהגי המוניות באובר. האפליקציה הבינלאומית מאפשרת כמעט לכל נהג להסיע נוסעים או טרמפיסטים תמורת תשלום קטן יחסית, מעוררת את חמתם של נהגי המוניות, שיעשו כל מה שביכולתם כדי לחסום את האפשרות הזו. הרי הם שילמו הון תועפות על רכישת מספר ירוק ואף קיבלו רישיון מיוחד שמקנה להם היתר להסיע בתשלום אנשים למחוז חפצם. אבל זה היה פעם מזמן, וקשור בעבותות לכלכלה הישנה.
לקריאה נוספת:
הזמינה שמלה בעלי אקספרס ב-1.99 דולר - קיבלה שמלה של קסטרו
הבהלה לזהב בקישון: נמצאה אבן האודם הגדולה בישראל
באיזו אריזה יש יותר קורנפלקס? דווקא בקטנה
אבל לא רק אובר מטרידה את נהגי המוניות. כבר היום קיימים כמה אתרים שמקדמים טרמפים ונסיעה משותפת למקום עבודה, ובמובן זה אין בינם לבין אובר הבדל משמעותי.
הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקיים את השיעור הראשון שלמדתי במיקרו-כלכלה: בכלכלה משוכללת יש אין סוף קונים ואין סוף מוכרים, כולם מכירים את המחיר המדויק ואין מגבלות מידע. זה בדיוק מה שעושים אתרים למידע: נהגי המוניות שנהנו עד כה משליטה על המחירים ועל אספקת השירותים נאלצים להתמודד עם מתחרים. אובר היא מתחרה קשה, אבל היא לא לבד. ממש לאחרונה החלה וויז בפיילוט של נסיעות שיתופיות, ואתרים נוספים בעולם הנסיעות צצים כפטריות לאחר הגשם. במובן מסוים אובר עושה לעולם ההסעה בתשלום מה ש-airbnb עושה לענף המלונאות.
לאן נעלמו מנהלי החשבונות?
תעשיות ומגזרים אחרים סבלו בעבר ויסבלו גם בעתיד מהקידמה והטכנולוגיה. ליבי ליבי על היוצרים והאומנים המוסיקליים. פעם היו תקליטים, קסטות, דיסקים שממכירה של כל אחד מהם האומן הרוויח. אבל אז באה הקידמה והטכנולוגיה, הפכה את כל המוצרים לדברים שעפים באינטרנט, ותעשייה שלמה נעלמה. חברות התקליטים נסגרו והחנויות למכירה והשכרה של דיסקים קמלו.
פעם מזמן, היו מחלקי קרח, אבל אז באה הקידמה והמקררים והעלימה את המגזר. פעם היה צי שלם של מנהלי חשבונות בכל מפעל שייצרו עמודים ארוכים של חישובים אין-סופיים, אבל אז נכנסו לחיינו האקסל ותוכנות ERP, כך שמנהל חשבונות אחד עושה כיום את מה שעשו עשרה לפני 20 שנה רק הרבה יותר מדויק.
כל מי שנלחם בטכנולוגיה - אחת דינו: להפסיד. כפי שלמדו ספרני הווידאו, עיתונאי העיתונות המודפסת ומוכרי הערוצים הפירטים, כך לומדים בימים אלה מתווכי נדל"ן, סוכני נסיעות ונהגי מוניות. אבל גם למסיעים בשכר לא יעזור ונראה שלא רחוק היום שבו מכוניות ללא נהג יספקו שירות לנוסעים. הרי כבר היום יש מזל"טים אוטומטיים, אוניות אוטומטיות שמגינות על הגז של תשובה, ובט"שיות אוטומטיות שמסיירות בגבולות.
קרוב הרגע שבו לא נצטרך לנהוג בכלל: מכונית האוטומטית תיקח אותי בבוקר לעבודה, תחזור לבד ותיקח את אשתי לעבודה, אחר כך תיסע למגרש חניה בשולי העיר, כדי להימנע מחנייה בתשלום במרכז העיר. רבע שעה לפני שארצה לחזור הביתה אקרא למכונית, שתאסוף אותי. נשמע נבואי? נראה לי שהמציאות תהא הרבה יותר דמיונית מהתיאור הזה. בינתיים עצה קטנה לכל מי שחושב לקנות מספר ירוק של מונית במיטב כספו: אני הייתי מחכה קצת.
הכותב הוא מנהל כספים בחברה תעשייתית
yehudam7@gmail.com