סקירת משרד האוצר האחרונה, שעסקה במידת התאמת הכישורים הנרכשים בתואר ראשון לצרכי שוק העבודה, נתנה הזדמנות ללמוד משהו על אחת משאלות המפתח עבור מדינה שרואה את עצמה כדמוקרטיה: מה הסיכוי להגיע מעוני לרווחה כלכלית. בפרט, ניתן ללמוד על הקשר בין מעמד ההורים, השכלה ורווחה כלכלית.
בחברה שוויונית לחלוטין, כזאת שבה האפשרויות של כולם שוות, אין קשר בין ההכנסה של ההורים וזאת של הילדים. מי שמוצלח מגיע למעלה, ומי שלא אמור לשקוע למטה. בפועל זה לא בדיוק כך: מי שלהורים שלו יש השכלה וגם כסף, בדרך כלל מקבל עזרה גם בלימודים וגם בפסיכומטרי; ואחרי שלמד באוניברסיטה או במכללה, אולי מקבל עזרה גם בלמצוא עבודה. למי שלהורים שלו יש פחות כסף - הרבה יותר קשה.
התרשים שלפניכם מלמד משהו על מצב הדברים בישראל. העמודות הכחולות מתארות איזה אחוז מהילדים של הורים מכל חמישון הכנסות מסיימים לימודים אקדמיים. הנקודות האדומות מתארות את אחוזי ההצלחה של הבוגרים, כלומר איזה אחוז מקרב בוגרי המוסדות האקדמיים מרוויחים שכר שמדרג אותם בשני העשירונים העליונים של התפלגות השכר.
הדבר החיובי הוא שלפחות בקרב בעלי התואר האקדמי, יש אחוזים יחסית דומים - שמגיעים לשני העשירונים העליונים של התפלגות ההכנסות. כלומר, בין בעלי השכלה אקדמית, ההבדלים בסיכויים להתברג בעשירוני ההכנסה העליונים הם די קטנים, כמעט ללא קשר לכמה הרוויחו ההורים שלהם. בכל זאת, יש יתרונות מסוימים למי שלהורים שלהם היה כסף, בעיקר למי שההורים שלהם היו בשני העשירונים העליונים של התפלגות ההכנסות.
הכנסות ההורים משפיעות על הסיכוי להתקבל למוסד אקדמי
הכנסות ההורים מהוות גורם משפיע במקום אחר. הן משפיעות על סיכויי הילדים להתקבל למוסד האקדמי מלכתחילה. רק כ-8% מילדי הורים בשני עשירוני ההכנסות הנמוכות מתקבלים ללימודים אקדמיים, לעומת כ-34% בקרב הילדים של הורים בשני העשירונים העליונים של ההכנסות. ההבדלים הללו נובעים, בחלקם, מחוסר הגישה של בעלי ההכנסות הנמוכות למוסדות אקדמיים לא מתוקצבים; ובחלקם מהקושי שלהם להתחרות בציוני הקבלה לאוניברסיטאות - מול תלמידים מרקע מבוסס יותר, שנעזרו במורים פרטיים ובשיעורי הכנה לפסיכומטרי.
מה שמשאיר שאלה פתוחה: מה הגורמים שמביאים לכך, שסטודנטים שהוריהם הרוויחו שכר נמוך, ושבכל זאת סיימו מוסד להשכלה, גבוהה מצליחים קצת פחות להשתלב בשני העשירונים העליונים של ההכנסות מסטודנטים מרקע מבוסס? הרי ניתן היה לצפות שבתנאים שווים, סטודנטים שנאבקו כל החיים כדי לטפס למעלה, יצליחו לא פחות מאלו שההורים שלהם עזרו להם בדרך.
תשובה חלקית לשאלה הזאת נמצאת בתרשים הבא. התרשים מתאר את אחוז בוגרי המוסדות האקדמיים שלמדו כלכלה ומדעי המחשב לפי חמישוני הכנסה של ההורים, ושהצליחו להתברג לשני העשירונים העליונים של התפלגות ההכנסות. ההשוואה בין בוגרי כלכלה ומדעי המחשב היא מעניינת, מכיוון ששיעורי הקבלה לתחומים הללו בקרב כל עשירון הכנסות של ההורים היא די דומה. בכל זאת יש הבדלים גדולים.
ראשית, באופן לא מפתיע, לבוגרי מדעי המחשב יש סיכוי טוב יותר להרוויח שכר שידרג אותם בשני העשירונים העליונים של התפלגות השכר - מאשר לבוגרי כלכלה. אבל זה לא הדבר הבולט ביותר. מה שבולט יותר זאת העובדה שבקרב בוגרי מדעי המחשב, הכנסות ההורים כמעט ואינן קשורות בכלל לסיכויים להגיע לשני העשירונים העליונים של השכר. כלומר, בקרב אותם אלו שהצליחו להגיע ללמוד מדעי המחשב, הכישורים משחקים תפקיד חשוב, כל השאר כנראה שהרבה פחות.
בקרב בוגרי כלכלה, לעומת זאת, יש מתאם חזק בין הכנסות ההורים ובין הסיכוי שהילד יגיע לשני עשירוני ההכנסה העליונים. מה שמלמד שכאשר מדובר באנשים עם הכישורים הגבוהים ביותר, אלו שלמדו מדעי המחשב, הקשרים של ההורים משחקים תפקיד משני בהכנסות של הילדים. אבל כאשר מדובר בכל השאר, השכלה אקדמית היא רק חלק מהכישורים שאדם צריך בשביל להצליח בחיים. החלק השני בארגז הכלים שנדרש, זה סט של קשרים שנובע מהסביבה שבה הוא גדל.
ד"ר אביחי שניר - המכללה האקדמית נתניה ובית ההשקעות אינפיניטי