בני 70 ומעלה ונוהגים? הסכנות בכך ודרכי הפתרון

בשנת 2011 קיבצה חברת ייעוץ הביטוח הבריטית 'קונפיוזד' נתונים לגבי הרגלי הנהיגה של הבריטים. אחת המסקנות מהדו"ח היא שלנהגים המתנהלים לאיטם בכבישים מהווים גורם לתאונת דרכים יותר מכל גורם אחר. כ-60 אחוזים מהנשאלים העידו כי מפלס העצבים שלהם עולה בכל פעם בה הם נאלצים לנהוג אחרי רכב שנוסע במהירות איטית מהתנועה הממוצעת באותו קטע דרך. לא פעם כשעוקפים נהגים אלו מגלים שמדובר בקשישים אשר נוהגים לאט ובזהירות, אך למעשה מבצעים עבירת תנועה ומסכנים את הנהגים האחרים משום שמהירותם אינה תואמת את סוג הכביש.

שיעור הנהגים הקשישים בישראל עלה בשני העשורים האחרונים, עם עליית חלקם של הקשישים באוכלוסייה ועליית שיעור הקשישים הנוהגים בתוך אוכלוסיית בני גילם. מחקר שערכה ד"ר עדית סולברג, ראש המחלקה לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אריאל, בחן את מאפייני הנהיגה של הקשישים ואת רמת המודעות העצמית שלהם לקשיים שבנהיגה, באמצעות ניתוח נתוני הלמ"ס ובעזרת סקר ייחודי, שכלל סקר העדפות מוצהרות, בו רואיינו 205 נהגים קשישים בגילאי 70 עד 80. המחקר זכה למענק מטעם קרן המחקרים של איגוד חברות הביטוח. מטרת המחקר הייתה למפות את רמת המודעות העצמית של הקשישים באשר ליכולות הנהיגה שלהם, לפרט את הקשיים והאתגרים שנוצרים עקב כך ולאפיין פתרונות בטיחות יצירתיים למציאות המשתנה, שבה יותר ויותר קשישים אוחזים בהגה תוך עלייה בגילם הממוצע של הקשישים הנוהגים.

"נהיגה היא כלי חשוב בשמירה על עצמאות הקשיש ואיכות חייו ומשום כך נזהרו המרואיינים, באופן מודע או לא מודע, מכל תיוג שיצביע על כך שהם מתקשים בנהיגה", אומרת ד"ר סולברג, "נמצא כי הקשישים חוששים בעיקר מתנאי מזג אויר, מנסיעה בשעות הלילה ומנסיעות ארוכות. החשש מנהיגה בשעות הלילה מתחזק אצל הנשים, עם עליית הגיל ואצל אלה הנוהגים בתדירות נמוכה".

כמחצית מהקשישים מעל גיל 65 מחזיקים ברישיון נהיגה כאשר כ-90% מקרב הקשישים הנוהגים הם בעלי רישיון נהיגה מעל 40 שנה. הנתונים הראו כי הנהגים הקשישים הם ברובם גברים, וזאת למרות גידול חד בשיעור הנשים הנוהגות בקרב הקשישים. כמו כן, רוב הקשישים נוהגים מדי יום, כאשר התדירות נמוכה יותר אצל נשים. הנהגים הקשישים מתאפיינים בשיעור נמוך יחסית של תאונות וכן תכיפות גבוהה יחסית לצעירים של החלפת מכונית. הם שומרים על עצמאות בתיקונים לרכב - מחצית מהגברים מצהירים כי הם מחליפים גלגל באופן עצמאי. אחוז המרכיבים משקפיים והנדרשים לאישור רפואי מיוחד עולה משמעותית מגיל 60 ומעלה.

"המרואיינים הפגינו רמת אופטימיות וביטחון עצמי בנהיגה שאינם מתאימים למאפיינים אובייקטיבים של נהיגת קשישים", מרחיבה ד"ר סולברג. "סתירה עלתה גם בין יחס הסביבה לנהיגתם ובין תחושתם העצמית וכן בין יחסם של אותם קשישים לקבוצת גילם, אותה הם מעריכים ברמת נהיגה נמוכה יותר מזו בה הם מעריכים את עצמם כפרטים. חוסר המתאם בתשובות עלה גם בחלקים אחרים בסקר: רק 13% אחוזים מהקשישים שענו לסקר הודו שהיו מעורבים בתאונת דרכים בעברם למרות שסטטיסטית השיעור גבוה יותר. המרואיינים הקנו חשיבות רבה למערכות הבטיחות ברכב, אך לא חשבו שהם עצמם זקוקים לה ורוב הקשישים אינם חושבים שיש איזושהי סיבה שיפסיקו לנהוג למרות קבלת הצעות להפסקת הנהיגה והערות בנושא מהמשפחה ומהסביבה".

בשלב האחרון של המחקר בוצע סקר העדפות בו נתבקשו הנהגים הקשישים שנדגמו לבחור בין שתי אופציות נהיגה שונות המורכבות ממספר מאפיינים. לדוגמה בין נהיגה בלילה, בכביש עירוני, במזג אוויר חורפי, ללא מלווה ולמרחק גדול ובין נסיעה ביום, בכביש עירוני, במזג אוויר חורפי, עם מלווה ולמרחק קטן. כל מרואיין נדרש לבחור את האופציות העדיפות עליו מבין חמישה צמדים שונים. באמצעות אמידת התועלת מכל אחד ממאפייני הנהיגה, אופיינו הנסיעה במזג אוויר גרוע וכן הנסיעה בלילה כמגבלות אותה רואים הקשישים כבעייתיות ביותר.

"ממצאי הסקר מצביעים על כך שמגבלות מזג אוויר ונסיעה בשעות היום הן שתי המגבלות המרכזיות איתן מתמודד הקשיש", אומרת ד"ר סולברג, "שתי המגבלות הללו קשורות למצב הראייה אך במקרה של מזג אוויר גרוע הדבר קשור גם לשליטה בתנאים קשים ובלתי צפויים".

העלייה בשיעור הקשישים באוכלוסייה ובפרט בשיעור הנהגים הקשישים מקרב בני גילם הובילה להכפלת שיעור תאונות הדרכים בהם מעורב קשיש מכלל התאונות תוך עשור. בקרב בני ה-85 ומעלה שיעור התאונות מכלל התאונות אפילו שולש בשל הגידול החד בחלקה של קבוצה זו בכלל הנהגים. נתונים אלו כוללים גם את הנפגעים המעורבים בתאונה כהולכי רגל שחלקם גבוה יחסית בקבוצת הקשישים - כ-35% מהקשישים הנפגעים בתאונות דרכים היו הולכי רגל לעומת 14% בכלל האוכלוסייה.

ד"ר סולברג טוענת כי מחד, הירידה בשיעור הנהגים הקשישים ובתדירות הנסיעה בקבוצות הגיל המבוגרות יותר, יחד עם שיעור התאונות הנמוך יחסית המאפיין את אוכלוסיית הקשישים, מעידים על רמת מודעות גבוהה של הקשיש והימנעותו מנהיגה היכולה לסכן אותו. מנגד, מצביע הסקר המיוחד שבוצע במחקר על פער בין הרמה הממוצעת של איכות הנהיגה של הקשישים ובין רמת ההערכה העצמית הגבוהה בה העריכו הקשישים את רמת נהיגתם האישית.

"הנתונים מראים כי שיעור הנפגעים בתאונות דרכים לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה גבוה מזה עליו הצהירו הנשאלים", אומרת ד"ר סולברג. "כמו כן כשליש מהנשאלים מודים כי קיבלו הערות מילדיהם לגבי הנהיגה שלהם, הם מודעים לכך שמגבלות פיזיות, טכניות או מנטליות, שהן מגבלות המאפיינות קשישים, פוגעות באיכות הנהיגה. הם מסכימים שיש פעולות במסגרת הנהיגה שהקשיש מתקשה איתם, כגון נסיעה ברוורס. עם זאת, הם מסרבים להכיר במשמעות התשובות שענו ביחס לכלל אוכלוסיית הקשישים וכן ביחס לעצמם כחלק מאוכלוסייה זו. אוסף הנקודות העולה מהשאלות הספציפיות לא מתחבר אצלם לתמונה השלמה ולמסקנות העולות מהן. הם אינם חושבים שצריך להגביל בצורה כלשהי נהיגת קשישים או לשנות את המבחנים בנושא זה, והם גם לא מתכוונים להפסיק לנהוג אלא אם כן מצבם הבריאותי לא יאפשר זאת. הם גם לא מכירים בכך שנהג קשיש שולט על הרכב פחות טוב, לא באופן כללי ולא ביחס לעצמם. עם זאת, הם מודים כי ייתכן שקשישים אינם מודעים למגבלות שלהם. התשובות מצביעות על רצונם לבטל כל חשש או ספק ביחס לנהיגתם והקשיים הכרוכים בה".

נראה כי חלק מבגרות הגיל היא היכולת לדעת מתי הקשישים אמורים "להיפרד מהמפתחות". עם זאת, ממחקר זה עולה כי הנהגים הקשישים הממשיכים לנהוג נוטים להפגין עודף אופטימיות לגבי מצבם ומרחיקים את עצמם מכל קישור למגבלה או לקושי העלול להיווצר או להיות כרוך בנהיגתם.

מדינת ישראל שינתה את הבדיקות הנדרשות ממחדשי רישיון הנהיגה בעשור האחרון. מחד, החקיקה הקלה על הנהגים הקשישים: מ-2010 חייב כל נהג בעל רישיון מגיל 70 בבדיקות רפואיות מדי חמש שנים ומגיל 80 מדי שנתיים, זאת לעומת מחויבות לבדיקה רפואית מגיל 65 כל שנתיים לפני שנת 2010. משנת 2016 חוקק כי חידוש הרישיון של בני 40 ומעלה יחייב את הנהג לעבור בדיקת ראייה כל 10 שנים.

השמירה על רמה גבוהה של עצמאות וחופש הכרוכים באפשרות הנהיגה חשובה מאוד לקשיש ולסביבתו. עם זאת, מחקר זה מעלה חששות בדבר רמת המודעות של הקשישים הנוהגים לגבי טיב הנהיגה שלהם. "נראה כי לאור תוצאות המחקר שדווקא הדרישה להחמיר בבדיקות הראייה היא זו שהולכת לכיוון הנכון ולא ההקלה בבדיקות לבני ה-65 ומעלה", מוסיפה ד"ר סולברג. "בשל הערכת היתר של הקשיש את מצבו והסיכון בנהיגתו יש לחזק את רמת הדיווחים בהם מחויבים הרופאים ולהגביר את מחויבותם בדווח ביחס למגבלות בנהיגת הקשישים המטופלים על ידם".

"לאור הממצאים, יש לשקול השתת אחריות רבה יותר על המערכת הרפואית", אומרת ד"ר סולברג. "רגישות ואחריות של הסביבה של הקשיש לנושא גם היא בעלת חשיבות רבה ומשום כך יש לפעול לבניית מערך הסברה בנושא לקשיש וסביבתו. כמו כן, יש מקום לשקול מתן רישיונות נהיגה מותנים לקשישים לשעות היום, לתנאי מזג האוויר או למרחקי נסיעה קצרים בלבד בהתאם למצבם הרפואי. כשם שקבלת רשיון הנהיגה נעשית באופן הדרגתי לנהגים צעירים, כך ניתן להוביל ליציאה הדרגתית של נהגים קשישים המתקשים בנהיגה. אפשרות לפרישה הדרגתית של הקשישים מנהיגה תאפשר לקשיש מחד לשמור אורך חייו ועצמאותו תקופה ארוכה יותר אך תמזער את הסיכון עבורו ועבור משתמשי הדרך והולכי הרגל במצבים בהם התנאים האמורים מעלים חשש ליכולת הנהיגה שלו". עלייה ברמת הרגישות לנושא של הסביבה הקרובה המקיפה את הקשיש תוך בניית מערך הסברה הפונה לקשישים עצמם ולבני משפחותיהם גם הוא מחויב במערך חשוב ורגיש זה".

לקריאה נוספת:

חשופות בצריח: הלוחמות הישראליות בשדה הקרב העתידי

העיניים לא משקרות: הדרך לגלות את המתחזים לסובלים מהפרעת קשב

קשובה לעצמך ומוקפת חברים: הדרך להפוך לאימא "טובה" יותר

למחקרים נוספים של אוניברסיטת אריאל