למה החרדים נפגעו יותר מקורונה? התשובה לא נעוצה רק בעוני

2021 הגיעה, וזה זמן טוב לסיכומי ביניים של תקופת הקורונה. אחד הדברים שפחות נעים להיזכר בהם זה שלפי מחקר של מכון וייצמן, שיעור התמותה מהמחלה בקרב עניים הוא גבוה במיוחד. זה לכאורה לא מפתיע, כי שיעור המוות ממחלות תמיד היה גבוה יותר בקרב אלו שיש להם פחות יכולת להתגונן. אבל בארץ, הקורונה פגעה במיוחד בעניים לא רק בגלל שיש להם פחות כסף. זה קרה גם בגלל שכמעט רבע מהעניים בישראל הם חרדים, ועוד 40% הם ערבים. אז במקום לכתוב שהקורונה פגעה קשה במיוחד בעניים, ניתן גם לכתוב: הקורונה פגעה קשה במיוחד בקבוצות האוכלוסייה שהכי פחות הקפידו על הכללים.

זה לא מקרה שמכון ויצמן בחרו להתרכז בעניים ולא בחרדים או בערבים. במשך שנים, השיח הפוליטי שעוסק בעוני מתחמק מהשאלה באיזה עניים מדובר. כמעט אף פוליטיקאי, כולל פוליטיקאים חרדים, לא מצהיר: "אני רוצה לעזור לחרדים". פוליטיקאים מצהירים: "אנחנו רוצים לסייע לעניים". התוצאה היא שרוב הסיוע לחרדים ניתן במסגרת "סיוע לעניים", ולא במסגרת סיוע לחרדים. משפחה חרדית שבה רק האישה עובדת מקבלת כ-1900 שקל כסיוע לחרדים, וכמעט פי שתיים, 3,475 שקל, סיוע למשפחות עניות. זה כנראה פחות מנקר עיניים לקרוא לתמיכה "סיוע לעניים", מאשר להגיד את האמת ולהודות שהתמיכה הזאת נועדה לסייע לקבוצה מאוד מסויימת של עניים - ערבים עניים, למשל, מקבלים פחות.

אבל למרות שהתמיכה הכספית היא זאת שמושכת את רוב הביקורת הציבורית, היא לא הבעיה הגדולה ביותר. חלק גדול מאורח החיים החרדי מתאפשר רק בגלל שהילדים כמעט לא נמצאים בבית. הרי לאדם חילוני, אין שום דרך לגדל 8 ילדים בדירת שלושה חדרים. עבור החרדים זה אפשרי.

בחינוך הכללי, אף אחד כבר לא מדבר על יום לימודים ארוך. בחינוך החרדי זה קיים כבר שנים. הילדים נמצאים רוב היום בבית-ספר, אוכלים בבית-ספר, ומגיעים הביתה רק בערב. ילדים גדולים יותר, לומדים בישיבה ומגיעים הביתה רק בחופשים. קולגה שלנו מבני-ברק טען פעם שזה לא נכון שהישיבות מסובסדות, מכיוון שהוא משלם 1,000 שקל בחודש על כל ילד. היה מי שענה לו שלגדל ילד בארץ ב-1,000 שקל בחודש, זה חצי חינם.

המערכת התומכת (שממומנת על ידי המדינה), מאפשרת לחרדים להחזיק מספר גדול של ילדים למרות הדירות הקטנות. אם המדינה לא הייתה מסבסדת את מערכת החינוך שמוציאה את הילדים מהבית, אורח החיים החרדי שכולל מספר גדול של ילדים בסביבה צפופה, פשוט לא היה מתאפשר.

את המחיר, אנחנו, והחרדים, משלמים עכשיו. בגלל המבנה החברתי שנוצר בתמיכה ועידוד של המדינה, הקורונה הכניסה את החרדים למצב בלתי אפשרי. הם לא יכולים לסגור את מערכת החינוך, כי זה יצופף את המשפחות בדירות הקטנות. לכן אין להם ברירה אלא לשלוח את הילדים לבית הספר למרות הסיכון שאם אחד ידבק, כולם ידבקו.

כאשר תיגמר הקורונה, ואנחנו מקווים שזה לא רחוק, יתגלה הגרעון העצום והצורך לממן אותו. מן הסתם השמאל הכלכלי (המיוצג היטב גם במפלגות הימין המדיני) יתבע לעשות זאת מבלי לפגוע בשכבות החלשות. אולי הם אפילו ידרשו לעזור להם, כי העניים נפגעו הכי קשה מהקורונה. אם נתפתה להקשיב להם, התוצאה תהיה עוד תקציבים שיגיעו לחרדים ויעודדו אותם להמשיך ללמוד בישיבה, להרבות בילדים ולהמשיך לחיות בצפיפות (כי הילדים ממילא לא בבית). במקום לעזור לעניים, אנחנו נעודד אותם להישאר עניים. ואז, כשיבוא הווירוס הבא, שוב יהיו יותר מתים בקרב העניים, שוב תהיה דרישה לתת להם עוד תקציבים, וחוזר חלילה, עד שיבוא המשיח, ונאמר אמן.

ד"ר אביחי שניר, האקדמית נתניה ואוניברסיטת בר-אילן

ד"ר רונן בר-אל, האוניברסיטה הפתוחה