וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

עניינים וניגוד: גברים לא לומדים, ופוליטיקאים לא נזהרים

עודכן לאחרונה: 19.11.2026 / 12:26

בעלילות מנכ"ל אנבידיה יש הכל, לעומת הסיפור של יו"ר ועדת הכספים החדשה, שבו אין כלום. ובכל זאת, יש קשר בין שתי הפרשות הכלכליות שהצליחו לבלוט מעל לחדשות הפוליטיות

לירן אבישר עונה לטענות על ניגוד העניינים/יהודה שלזינגר

שתי פרשות כלכליות הצליחו להבקיע דרך הערפל שאופף את המערכת הפוליטית, שגוררת את המשק למעין תקופת המתנה - ושתיהן, הפלא ופלא, אישיות במהותן, ואולי בעצם לא?

הפרשה העסיסית הראשונה שגרמה לנו להרים את הראש מעל לתבשיל הפוליטי המהביל (יכול להיות שיש גם הגדרות אחרות, אנחנו נסתפק בזו שמרמזת על היותו חם), הישירה מבט אל מעבר לים: הדחתו (לקראת סוף השבוע שעבר) של ג'נסן הואנג, מנכ"ל אנבידיה. כלומר, הואנג הקדים להתפטר בעצמו, אבל רק אחרי שהבין שבכל מקרה ייראה לו הדירקטוריון את הדלת.

כדי שפרשה כלכלית תהפוך לחדשה שמדברים בה מסביב לעולם, היא חייבת להיות בעלת השפעה גלובלית או בעלת מאפיינים שהופכים אותה לסיפור מטורף. משבר הסאב-פריים האמריקני (2008) שהכה בגלים את הכלכלה העולמית ונחשב למחולל המיתון הגלובלי החמור ביותר מאז קריסת וול-סטריט ב-1929 היה כזה.

למעשה יהיה מי שיטען, במידה רבה של צדק, שגלי ההדף שלו היכו באירופה כה חזק עד שהיא לא נחלצה ממנו עד עצם היום הזה. היבשת שמשלה בעולם ונחלצה משתי מלחמות עולם ששטפו אותה בדם, הפכה לשסועה פוליטית, מפוררת וקרועה על טווח שמשתרע מאופק לאופק, אף אחד מהם אינו מבשר טובות: ימין קיצוני ניאו-נאצי מזה, שמאל מטורלל מזה - ומול שניהם גלי הגירה שחלקם מתאפיין בקנאות דתית מוסלמית.

הקריסה ההיא בארה"ב, לא הביאה רק לסופה של אירופה כפי שהכרנו אותה, אלא הולידה כמה פרשיות-משנה. אחת מהן, עסיסית במיוחד, הכירה לעולם את העבריין הכלכלי הגדול בכל הזמנים: ברני מיידוף, שהריץ מעין משחק פירמידה, אבל בקנה מידה שלא ייאמן.

פרשת מיידוף אינה מעניינו של טור זה, אבל אם כדאי לזכור ממנה דבר אחד בלבד, הרי שזה הלקח הנכון-תמיד: אם זה טוב מכדי להיות אמיתי, זה כנראה לא אמיתי. ובתרגום לכסף: אם מישהו מציע לכם תשואה פנטסטית על השקעה חסרת סיכון, הרי שלפניכם עומד נוכל.

אין יותר משברים מקומיים, בטח אם מגרש המשחקים השכונתי שלך הוא וול סטריט/רויטרס

הפנסיה שלנו

הפרשה הנוכחית, זו שהחלה עם חשיפת רומן בין מנכ"ל אחת החברות העצומות בעולם לבין מי שמואשמת בריגול למען סין, הבהירה לנו שלושה דברים חשובים: הראשון הוא לקח לא כלכלי, אבל, ממש כמו הלקח ההוא מפרשת מיידוף, נכון תמיד. הלקח הוא שגברים לא לומדים לעולם. אם אישה צעירה ומושכת שצעירה ממך בעשרות שנים רוצה ממך משהו, זה כנראה לא (רק) אהבה.

הכלל השני הוא שאין יותר משברים מקומיים, בטח אם מגרש המשחקים השכונתי שלך הוא וול סטריט: ישראלים רבים נוטים לשכוח (או לא לדעת) עד כמה החסכונות שלנו עלולים להיות מושפעים מצלילת מניית אנבידיה.

בכל פעם שמתרגש משבר כלכלי שמתבטא, בין היתר, במסכים אדומים בבורסות מסביב לעולם, חלקנו נוטה למשוך בכתפיו, לאמור: "מה אכפת לי? אני כל ה'השקעה' שלי היא באובר-דראפט בבנק, ולא בבורסה". זה אולי משעשע, אבל ממש לא נכון, כי כל חוסך לפנסיה, כלומר כל אחד מאיתנו, מושקע שלא מדעת בשוק ההון העולמי.

sheen-shitof

עוד בוואלה

שוקלים לקחת הלוואה אך מפחדים? המדריך לצעדים פיננסים חכמים

בשיתוף הפניקס

מנג"ל אנבידיה המודח ג'נסן הואנג/GettyImages, Chesnot

קרנות הפנסיה, קופות הגמל, קרנות ההשתלמות - וכמעט כל נכס פיננסי מנוהל שיש לנו, כולל הפיקדון בבנק, מושקע בשוק ההון, מיעוטו בבורסה בתל אביב ורובו בבורסות העולם ובראשן הבורסה בניו יורק. זה לא אומר שצניחה זמנית בשוויה של מניית אנבידיה תשאיר את כולנו חסרי כל בגיל פרישה... אבל בתסריט אפוקליפטי שבו נכנסות מניות הטכנולוגיה לסחרור, עלולים החסכונות שלנו להצטמק עד מאוד.

הלקח השלישי נוגע ליחסי הון ושלטון: מי ששמע את הנשיא האמריקני, דונלד טראמפ, מתבטא השבוע בפרשת אנבידיה, ודאי התפלא לנוכח הגיבוי שמעניק הבית הלבן למנכ"ל שלא הצליח לשמור את הסודות המסחריים של חברתו בתוך המכנסיים.

כלומר, התפלא עד שנזכר שממש לא מזמן קיבל הנשיא תרומה נכבדה בסך עשרות מיליוני דולרים, ממנכ"ל אנבידיה, לטובת הקמת אולם הנשפים מנקר העיניים בבית הלבן... בכלל, הואנג התקרב עד מאוד למוקדי הכוח הרגולטוריים, אלה שאמורים להגן עלינו מפני גחמות של מיליארדרים תאבי עוד כוח וממון, אבל נחשפים בכל פעם מחדש במערומיהם, כחתולים שהופקדו לשמור על שמנת מתוקה במיוחד.

בינתיים, בישראל

זה מוביל אותנו אל העניין השני שהצליח להפציע השבוע מבעד למסך העשן הפוליטי: ראשות ועדת הכספים בכנסת.

לירן אבישר בן חורין היא מי שהרזומה שלה מדבר בעד עצמו: היא גדלה במגדל העמק כבת להורים ממרוקו ומתוניסיה, הייתה מדריכה בצופים, חיילת וקצינה מצטיינת בצה"ל, הצטיינה בלימודיה - ומאז מילאה בהצלחה יתרה שורה של תפקידים ניהוליים-כלכליים, בין היתר כמנכ"לית משרד התקשורת.

הביוגרפיה שלה מעוררת השראה, היותה האישה הראשונה שתעמוד בראשות ועדת הכספים היא בשורה עבור כל נערה שיכולה לראות את תקרת הזכוכית גבהה בעוד כמה סנטימטרים, אבל לבן הזוג שלה יש משרד יחסי ציבור שעל לקוחותיו נמנות חברות ענק במשק.

ייאמר מיד: עד כה לא דבק רבב ולא נפל דופי בהתנהלותה של אבישר בן חורין, לכל אורך פעילותה הציבורית ולרוחב שורת התפקידים שמילאה. זה באופן מוחלט.

יו"ר ועדת הכספים ח"כ לירן אבישר בן חורין/דוברות הכנסת, נועם מושקוביץ

באופן יחסי, הרי שהיא יכולה להיחשב "מועמדת-לקדושה" במדינה שבה היה כבר שר אוצר אחד שישב בכלא, שר אוצר שלאשתו יש חברת כוח אדם, מועמד להיות שר אוצר שהורשע בשוחד ובעבירות מס (אריה דרעי שהיה אמור, לפי ההסכם הקואליציוני המקורי, להחליף את סמוטריץ' במשרד האוצר, באמצע הקדנציה), שלא להזכיר את קודמה בתפקיד, חבר הכנסת לשעבר חנוך מילביצקי, שחשוד באונס.

הרשימה הזאת, שהיא אגב חלקית מאוד, מסבירה אולי מדוע קול הזעקה שנשמע מצד גוש הקואליציה היוצאת הוא יללה של קוזק נגזל, ועדיין, מי שמתיימר לשדר שינוי, מהפך והחלפה - לא רק של ראש ממשלה אלא של מערכת שהרקיבה ואיבדה את אמון הציבור - חייב להימנע ולו ממראית עין של ניגוד עניינים, שעלול להיווצר בין אבישר בן חורין ללקוחותיו של בן הזוג.

אחד מהם יהיה חייב לוותר למען הקריירה של האחר או האחרת - מסקנה פשוטה שלא נזדקק למיקרו-שבב מתוצרת אנבידיה כדי להגיע אליה.

טרם התפרסמו תגובות

top-form-right-icon

בשליחת התגובה אני מסכים לתנאי השימוש

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully