חשבתם לברוח לכפר? גם נגיף הקורונה לא יכול לנצח את העיר

התייאשו ממנה, זלזלו בה והספידו אותה, אבל אפילו הקורונה לא תחסל את העיר (כנראה) ולא תעצור את תהליך העיור העולמי. כבר בתחילתו של משבר הקורונה, נשמעו קולות של אכזבה וחשש מחיי העיר בצל המגפה. התרבו הסיפורים על אנשים שעזבו את העיר לטובת חיים בכפר או בפריפריה - בין אם משיקולים כלכליים, ובין אם מסיבות של איכות חיים - ופתאום העיר הצטיירה כמקום לא אטרקטיבי, במיוחד בימים של מגפה עולמית.

הנתונים על הקורונה עשויים לתמוך בטענה זו. הערים הגדולות אכן עמדו במוקד התפרצות הקורונה - מעל ל-90 אחוז מהמקרים נמצאו בערים הגדולות ובאזורים עירוניים. זה קרה משום שככל שהאזור גדול וצפוף יותר, עם יותר תושבים, כך הוא גם בעל פוטנציאל לנתוני הדבקות ותחלואה גבוהים יותר. בנוסף, היתרונות המרכזיים שמציעות הערים, כמו עבודה, תרבות ובידור, הפכו בן רגע לכמעט לא-רלוונטיים. העולם אמנם עדיין לא יצא מהמשבר, ויש עוד תהליך ארוך לעבור, אבל האור כבר נמצא בקצה המנהרה בדמותם של החיסונים, וכך גם מחשבות על עתיד הערים בתקופה של פוסט-קורונה.

בשלהי 2020 פירסם UN-HABITAT, ארגון הערים של האו"ם ומי שאמון על קידום עתיד הערים בעולם, את דו"ח הערים העולמי שלו לשנת 2020, שקיבל הפעם את הכותרת "הערך של עירוניות מקיימת". הדו"ח נכתב בצל משבר הקורונה, ולאור הפגיעה בערים רבות ברחבי העולם, והוא מספק ניתוח מעמיק של תהליך העיור מנקודת מבט כלכלית, חברתית וסביבתית. מחברי הדו"ח, מומחים בתחום התכנון והגיאוגרפיה, בחנו את תפקידם של חדשנות וטכנולוגיה, ממשלות מקומיות, ויישום יעיל של סדר היום העירוני החדש בטיפוח הערך של עיור בר-קיימא.

באופן מפתיע, מהדו"ח עולה נימה אופטימית למדי לגבי עתיד הערים בעולם. לא רק שהוא אינו מספיד את הערים הגדולות, אלא אף דוגל בגישה שבערים טמון הפתרון לעתיד בריא וטוב יותר לאנושות. "העולם ממשיך את תהליך העיור", היא אחת הטענות המרכזיות העולות מהדו"ח, והתחזית היא שהערים ימשיכו לצמוח עוד יותר - מכ-55 אחוז מאוכלוסיית העולם כיום ל-68 אחוז עד שנת 2050.

"הקורונה חשפה את אי-השוויון הבסיסי בערים ואף החמירה אותו. האוכלוסייה הענייה הפכה לפגיעה יותר והמגפה עצרה את תהליך מיגור העוני ואת האפשרות להשיג את יעדי הפיתוח הבר-קיימא של האו"ם לפחות בעשור", ציינה מימונה מואד שאריף, מנכ"לית UN-Habitat, את הפגיעה המשמעותית של המגפה בערים בעולם ואת ההשפעות שלה על העתיד.

אולם, למרות הנתונים הקשים, שאריף הקפידה על טון חיובי ואופטימי לגבי העתיד: "בתוך כל האפלה הזאת, האזורים העירוניים מציעים קמצוץ של תקווה, שכן לערים יש תפקיד מפתח בשינוי המצב העגום הזה. המגפה הראתה איזה תפקיד חשוב ממלאות הערים והקהילות המקומיות בתהליך ההתאוששות. עיור הוא תהליך חיוני למאמצים הגלובליים לבנות בחזרה עולם טוב יותר לכיוון של פיתוח בר קיימא".

אחת הטענות המרכזיות שעולות מהדו"ח היא שהחשש שצפיפות עירונית הולכת בד בבד עם התפשטות המחלה אינו מדויק. "היכולת המוצלחת יחסית בטיפול המגפה במקומות צפופים מאוד כמו סיאול, סינגפור, טוקיו ואפילו ניו יורק מעוררת השראה", נכתב בדו"ח. "ככל שהאפידמיולוגים הבינו טוב יותר את הנגיף, נוצרה הסכמה כי התקהלות, ולאו דווקא צפיפות, היא גורם ההדבקה העיקרי. באזורים עירוניים, מענה לצפיפות ושמירה על רמות היגיינה מקובלות בבתים, בחנויות, במקומות עבודה ובתחבורה ציבורית הם חיוניים כדי לשרוד".

הדו"ח מעלה את הצורך בחשיבה מחדש על תכנון הערים שלנו לאור הקורונה. כך, למשל, בדו"ח הודגש הצורך בחיזוק הנחיות הבריאות בישובים א-פורמליים שנוטים יותר לצפיפות ושתברואה בהם לקויה, ובמקרה של ישראל יישובים עניים יותר שנמצאים בפריפריה, כמו חלק מהיישובים הערביים והחרדים. לפיכך, נכתב בדו"ח, יש לתכנן את הערים, המרכזיות והמשניות כאחד, בצורה מקיימת ובריאה יותר. "בריאות צריכה להיות עקרון מנחה חדש בתכנון עירוני ובממשל" נכתב בדו"ח. "הקורונה דרבנה חידושים בערים, כמו סגירת רחובות למכוניות ופתיחתם בפני הולכי רגל כדי לאפשר יותר מקום ללכת, לרכב על אופניים ולשהות בבטחה במרחב הציבורי".

לאור מגמת העיור ההולכת וגדלה, אפשר היה להניח כי הערים והאזורים העירוניים בעולם תופסים שטח רב, אך למעשה רק כאחוז אחד מהאדמה העולמית מוגדרת כשטח בנוי (ערים, עיירות, כפרים ותשתיות). אף על פי כן, הערים אחראיות ל-70 אחוז מפליטת הפחמן הגלובלית וצורכות שני שליש מהאנרגיה בעולם. ועדיין, למרות נתונים אלה, החיים בעיר אקולוגיים יותר מאשר באזורים כפריים, משום שהחיים בצפיפות ובשטחים מרוכזים שומרים על השטחים הפתוחים והטבעיים ככאלה, ומנוהלים בצורה יעילה וחסכונית יותר.

"אם אנחנו מעוניינים לשמור על היערות שלנו והשטחים הפתוחים אנחנו חייבים לרכז את האוכלוסייה באזורים עירוניים בלבד, אחרת פשוט לא יישארו לנו יערות", אומר מוטי קפלן, מתכנן ערים ועורך תוכנית המתאר הארצית "תמ"א 1". "אם בעבר אמרו לאנשים שהחיים בעיר הגדולה הם המזהמים הגדולים, היום זה מובן שצורת החיים הסביבתית בעולם שבו הדמוגרפיה ממשיכה לגדול, היא באזורים עירוניים. בני ברק, למשל, היא העיר הכי סביבתית בישראל, פשוט משום שהיא הכי צפופה".

"במצב כיום, אין שום אלטרנטיבה לעיר וכל טענה אחרת היא מופרכת מראש", מוסיף קפלן. "אוכלוסיית העולם מונה 7.8 מיליארד בני אדם ואוכלוסיית ישראל מונה 9.26 מיליון בני אדם. במידה וכל אחד יקבל דונם אדמה לא יישאר לנו טבע ולא ניתן יהיה לקיים שום מערכת מודרנית - לא תעסוקה, לא תחבורה ולא תקשורת". ואכן, הדו"ח קובע שהערים מסוגלות להפחית באופן משמעותי את שיעור ניצול המשאבים ופליטת גזי החממה לנפש: "כאשר משולבים פתרונות מבוססי טבע בתכנון וניהול, אזורים עירוניים יכולים ליהנות משירותי מערכת אקולוגית מרובים, כולל תפיסת פחמן (Carbon capture), ויסות אקלים מקומי, תפיסת מי גשמים ומים וטיהור האוויר".

תל אביב היא העיר הישראלית היחידה המוזכרת באופן ישיר בדו"ח. כצפוי, היא מוזכרת בפרק העוסק בצד הטכנולוגי והחדשנות, ומוזכרת לטובה בשל תעשיית ההייטק והחשיבות שלה לפיתוח עירוני. בנוסף, הדו"ח מציין לטובה את כיכר הבימה (כיכר התזמורת) כמרחב ציבורי איכותי שהפך להיות בית למוסדות תרבות. מבחינה תכנונית ותחבורתית, הדו"ח שם דגש על השינויים ארוכי הטווח שיהיו בעיצוב הסביבה הבנויה של העיר, ובין היתר, חלק מההמלצות שנכתבו בדו"ח כוללות את הצורך להגדיל את מדרכות העיר על חשבון כבישים ותחבורה פרטית, לשים דגש על תחבורה רכה (אופניים, קורקינטים, רולרבליידס וכדומה) והגדלת השטחים הירוקים במרכזי הערים והאזורים הצפופים.

הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה.