מה שנתניהו מצייץ לא צריך להדאיג אותנו, אלא מה שהוא חושב
בעודו מדבר על מלחמת העצמאות השנייה שלנו, מחכה נתניהו רק שייקחו אותה מאתנו ויכריחו אותו לעצור את הלחימה בטרם יושג ניצחון. הבעות הפנים של גנץ וגלנט מלמדות שהם הבינו את זה רק במהלך מסיבת העיתונאים

עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
בעודו מדבר על מלחמת העצמאות השנייה שלנו, מחכה נתניהו רק שייקחו אותה מאתנו ויכריחו אותו לעצור את הלחימה בטרם יושג ניצחון. הבעות הפנים של גנץ וגלנט מלמדות שהם הבינו את זה רק במהלך מסיבת העיתונאים
נתניהו החליט לחתור להסכם להשבת החטופים, על חשבון תמרון קרקעי נרחב ומהיר. קמפיין ריכוך דעת הקהל כבר החל, השאלה היא איך יצליח למכור את המסר הלאה, כל הדרך עד לחתימת הסכם הנורמליזציה עם הסעודים. מי שרצה להיכנס להיסטוריה כצ'רצ'יל, עוד ייזכר כצ'מברליין
קריסת הקונספציה עוד תיחקר עד תומה, אבל בעוד שהמערכות - המדינית והצבאית, נתפסו בהפתעה, הרי שהמערכת הכלכלית הייתה אמורה להגיב טוב בהרבה. למה זה לא קרה? הנה כמה סיבות
ההתגייסות של עם ישראל לשירות צבאי ואזרחי היא לא פחות ממפעימה, אך דווקא על רקע ההתגייסות הנפלאה הזאת, בולטת מי שדפקה עריקות: ממשלת ישראל
באולפנים ממשיכים להדהד את מה שנוח לנו לשמוע: הפעולה הקרקעית מתעכבת על דעת כולם - ושככל שיארך הזמן נגיע אליה מוכנים יותר. הבעיה היא שבדרך נשחק הנשק היחיד של צה"ל שלא קרס במתקפת ה-7 באוקטובר: הרוח. נדמה שגם כאן, הציבור מקדים את מנהיגיו בהבנת המציאות החדשה
מדינת ישראל קיבלה הזדמנות נדירה להכחיד את חמאס בעזה, רק שהיא לא עושה את זה. עכשיו מספרים לנו על תמרונים, על מוכנות הצבא, על מודיעין, שעון בינלאומי ועל סוף מעשה במחשבה תחילה. כלומר, הכל חוץ מהאמת
קצת כמו מערכת הביטחון שנזכרת עתה לחלק נשקים ללוחמי כיתות הכוננות, גם במערכת הפוליטית נערכים לקרב היום-שאחרי, עם הלקחים ממלחמות האתמול. הנתק של נתניהו וסביבתו מהאירועים גורם להם להחמיץ את הברית האזרחית המרתקת שנוצרת מתוך מושג שזר להם כל כך: עשייה
יכול להיות שזהו הפתרון היחיד, אולי לא הייתה לנו ברירה, אבל אחרי שגמרנו להתרגש מהמילים החמות של נשיא ארה"ב, צריך להכיר בעובדות: מדינת ישראל אינה עוד מדינה ריבונית ועצמאית
זעקת ראשי הרשויות בדרום לסיוע, היא המשך ישיר של התחינות לעזרה של תושביהם שהיו נצורים בממ"דים. אלא שבניגוד למערכת הצבאית שהתעשתה במקביל ללקיחת אחריות, המינוי של סמוטריץ' לתפקיד הבכיר ביותר במערך האזרחי, הוא לא פחות מיריקה בפרצופנו הדומע
הביקורת שיש לישראלים כלפי מי שנוקטים בגישת "הגינוי המאוזן" מוצדקת. הבעיה היא שגם אנחנו מתנהגים כמו קבוצת פרמיירליג שמפחדת לעצבן את הערבים. לא מאמינים? תשאלו את זלנסקי
לרגע אחד היה נדמה שאנו עדים לשעתו היפה של עם ישראל: מתגייס, מתנדב, מתחבק ומחזק. אלא שהבוקר במעבר רפיח מונח הסולם שיאפשר לממשלה להתחיל לרדת מהעץ הגבוה שעליו העלתה את כולנו
הסיפור הפעם אינו רק הרצח ההמוני, אלא גם, ואולי בעיקר, הדרך שבה התבצע. לכן מי שמונע מהציבור את תמונות הזוועה, לא מגן על משפחות הנרצחים אלא רק על המרצחים
את מה שאני חושב על בנימין נתניהו אני נמנע אפילו מלהעלות על הכתב - ועם כל זאת, אני אומר לו, ממש כמו בני גנץ: "אדוני ראש הממשלה, היום אני חייל". לא מפני ששכחתי, לא מפני שסלחתי, אלא מפני שגם כדי לבוא עמו חשבון ביום שאחרי, צריך קודם כל לנצח
בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה לא הפסיקו להשתלח בנשיא האמריקאי. קראו לו זקן סנילי, האשמו אותו בתמיכה ב-BDS ובמימון המחאה נגד נתניהו, אבל ברגע האמת הזכיר לנו ג'ו ביידן מה ההבדל בין פוליטיקאי קטן למנהיג גדול. לו אך היה לנו כזה
ההנחה הרווחת היא שהנחיית פיקוד העורף לתושבים להצטייד במזון יבש ובמים הייתה טעות, אבל האזרחים חכמים יותר מדובר צה"ל: במקום לחשוב שהוא טועה, הם העדיפו לחשוב שהוא היחיד שאומר להם את האמת
בעוד מאות משפחות בישראל אבלות על יקיריהן, נשלח מנכ"ל משרד ראש הממשלה למצלמות כדי לבצע את הפשע המוסרי להבדיל בין דם לדם ולהאשים את מבלי מסיבת הטבע שחגגו ליברליות בגבולות ארץ ישראל. אל תטעו לרגע: זו לא הייתה אמירה אומללה אלא מסר שתוכנן בקפידה
אם התקווה היחידה שמאפשרת לכם לעמוד בחדשות הקשות היא שבכל רגע תבוא מהלומת נגד שתגרום לחמאס להצטער על שחצה את הגדר, הגיע הזמן שתדעו: זה לא הולך לקרות. בתווך נמצאים החטופים האומללים שהפכו נכס אסטרטגי גם לחמאס וגם לממשלת ישראל
בשעות הראשונות היינו בטוחים שהוא מייד מגיע: צה"ל היוזם, ההתקפי, המנצח - זה שכולנו גדלנו עליו. רק שצה"ל דפק נפקדות. אחרי ששוב, ממש כמו לפני 50 שנה, יצילו אותנו המילואמניקים, אולי נתפנה להתמודד עם השבר של קריסת האמון המערכת
כתבי הדרום, שנמצאים בתחתית שרשרת המזון של עולם התקשורת, היו אלה שתושבי הדרום זעקו מגרונם. בהיותם אנשי שטח, הם ראו את אשר עמיתיהם המיוחסים, הכתבים הצבאיים, לא ראו מבעד לתחתית כוס היין, שהשיקו לשנה טובה עם אלופי המטכ"ל. דעה
הקולות המפוחדים של תושבי יישובי הדרום החזירו אותנו בדיוק 50 שנה אחורה, לקולות האימה שעלו ברשתות הקשר ממעוזי הדרום. זמן החשבון הנוקב עם מערכת הביטחון עוד יגיע, בינתיים נותר רק לקוות שהיא תצליח להגיב לאירועים שאותם כשלה מלמנוע
עליות המחירים הראשונות מחכות לנו מעבר לשמחת תורה והן רק יחריפו במרוצת השבועות הקרובים. גם הריבית עלולה לעלות ולייקר עוד את הכסף שנדרש בכדי לגמור את החודש, ועוד לא אמרנו מילה על חידוש פעילות הכנסת שצפויה להביא להסלמת המאבק סביב החקיקה המשפט
מיליארדי שקלים עוברים בוועדת הכספים, תחת ידיו של גפני, מהכיס של כולנו למטרות של תמיכה בהשתמטות מלימודים, עבודה וצבא. החקיקה המשפטית, שהוא תומך נלהב שלה, תחסל את מה שנותר מהמילארדים העודפים שירש, אבל במקום לקחת אחריות, הוא מעדיף לקשקש על מלחמת דת
אוהדי הפועל תל אביב הוכיחו שכבר אין קבוצה בלי גרעין קשה ומיותר, אבל מי שנושאת בחלק הולך וגדל של האשמה היא משטרת ישראל. על השיטה שהיא תמצית כל הרוע והגועל והמחיר שהופך לבלתי אפשרי עבור הקהל השפוי
השילוב של נתונים כלכליים מצוינים והאופציה הסעודית שקיבלה דחיפה דרמטית מוושינגטון, היה יכול להפוך את השנה הנכנסת לטובה בתולדות המשק הישראלי. האם נתניהו מסוגל ליישם את חזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס על רקע קיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי?
בעידן בו המחאה נגד ההגמוניה הפכה לטרנד וכל מתנגד לממשלה הפך לפריבילג, אפשר להפנות את המבט לרשימת חללי מלחמת יום הכיפורים ולגלות שיותר מ-17% מהם היו קיבוצניקים. מאז צמחה אליטה חדשה, שדורשת זכויות ומתחמקת מחובות. כן, היו שנים שבהן שילמו בדם כדי להיקרא אליטה
הנגיד האמריקאי הותיר את הריבית בארה"ב ללא שינוי והשאיר לנגיד בנק ישראל מרחב תמרון עד להחלטת הריבית הבאה. עם זאת, ההנחה כי אפילו אם מדד ספטמבר יהיה נמוך יחסית, הפיחות בשקל ועליית מחירי הדלק ידחקו את הנגיד להעלאה, בעיתוי שהכי לא נוח לו ברמה האישית
בפעם הראשונה אי פעם נפגשו ראש ממשלת ישראל ונשיא טורקיה אחרי שנים של איבה. קווי הדמיון בין השניים ככל הנראה עבים מכפי שהיו מוכנים להודות: נתניהו חושש שמורשתו סופה במשבר חוקתי וארדואן פוחד ש"תופעת קפלן" תחזור לערי טורקיה
אז מה היה לנו השנה? הבטחות למלחמה ביוקר המחיה, יצוא ביטחוני ששבר כל שיא וגם - מושג חדש שלמדנו להכיר: דירוג אשראי. הצטרפו אלינו לסיכום שנת הכסף היוצאת
מגמת האינפלציה בישראל נקשרה לתופעות גלובליות: השחרור מסגרי הקורונה, עליית מחירי האנרגיה ועוד. אלא שאחרי שחשבנו שנבלמה, התגלה החיידק הטורף שמסכן את המשק - למרות שרוב המדדים שלו טובים: החקיקה המשפטית והפולמוס סביבה, שהחלישו את השקל והקפיצו את המדד
בימים שבהם הופכת כל סוגייה ציבורית חשובה לדיון בבג"ץ, נשכח כמעט העיקרון. האם התכנית לחלוקת תלושי המזון שמזוהה עם יו"ר ש"ס היא חוקית או לא, את זה יקבע בית המשפט. אבל גם אם יתברר שהיא חוקית, מדובר ביוזמה גרועה מכל בחינה אחרת