מלחמת אחים? בקצב הזה לא יישאר על מה להילחם
המתח סביב המהפכה המשפטית מתעצם, אבל המשקיעים מבית ומחוץ לא ממתינים לראות מי יהיה האחרון שיכבה את האור. במיוחד כאשר בסוף השבוע קיבלנו סוף סוף תשובה לשאלה: למה נתניהו לא מתערב כדי להציל את הכלכלה?
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
המתח סביב המהפכה המשפטית מתעצם, אבל המשקיעים מבית ומחוץ לא ממתינים לראות מי יהיה האחרון שיכבה את האור. במיוחד כאשר בסוף השבוע קיבלנו סוף סוף תשובה לשאלה: למה נתניהו לא מתערב כדי להציל את הכלכלה?
לכאורה הדבר המשותף היחיד בין התשלום שנגבה מהורי ישראל על מעונות יום לילדיהם, לדרישת ראש הממשלה נתניהו למימון הוצאות לשני מעונות פרטיים במקביל, הוא המילה "מעון". למעשה בין שניהם מתוח חוט של סיאוב, נהנתנות ושחיתות מוסרית של נבחר ציבור שתוקע אצבע בעין בוחריו
אווירת שבתון חילונית מורגשת ברחובות העיר בדמות הורים וילדים עם דגלי ישראל. לא בהכרח הצעד המשפטי הוציא את ההמונים אלא זהותם של מחולליו. עבור חלק מהמשתתפים זה נראה יותר כסיבה למסיבה מאשר מחאה אמיתית - והחרדה גדולה. טור דעה
התקשורת מתרכזת במנכ"לים של חברות הייטק שמודיעים על הוצאת כספם מישראל, אבל המרד האמיתי מתרחש במקום אחר לגמרי. המוציאים את כספם מישראל אינם יזמים עשירים אלא בני המעמד הבינוני, שיש להם סכום צנוע להשקעה. למה דווקא המחאה השקטה הזו צריכה להדאיג את הממשלה?
הרפורמה שמתכננים נתניהו ולוין אינה פוגעת בכלכלת ישראל, ההתנגדות לה דווקא עלולה לפגוע מאוד. על מה שאפשר לעשות בשיח דמוקרטי, על מה ששנוי במחלוקת וגם - מה הקשר בין כל זה לקינת דוד?
המינוי שלו למשרד האוצר עורר תקוות בלב רבים שזכרו לו גישה פרגמטית במשרד התחבורה, למרות אידיאולוגיה ימנית נוקשה. אבל בסוף השבוע האחרון התברר מה חשוב באמת לשר האוצר - ולמרבה הצער, לא מדובר בכלכלת ישראל
במדינה שבה התוספת העדכנית לשכר הח"כים היא גבוהה יותר מקצבת זיקנה חודשית, מתלונן ח"כ אזולאי שקשה לו לגמור את החודש עם שכר של יותר מפי 8 משכר המינימום. כאשר מדובר על מי שמתיימר להיות פה לחלשים, הדברים צורמים הרבה יותר. פרצופה של המדינה, גרסת שכר הח"כים
כוונתו של דרעי לשלם שכר כפול ל"ברסי" במשרד הבריאות היא איתות שהגיע הזמן שהמערכות הציבוריות ינוהלו על ידי האנשים המוכשרים ביותר, אבל מחיר השינוי חייב להיות כרוך בשבירת כוחם של ארגוני העובדים שמעודדים בינוניות, כמו במערכות הביטחון והחינוך. זאת משילות אמיתית
גם 200 מיליון דולר לא מטשטשים את תסריט הבלהות של CR7, שלא הולך בראש מורם לעבר הכסף הגדול, אלא משלם בגדול על היחס לחבריו ולומד על בשרו את עומק השפל של פרס הניחומים שלו
כבר בנאום הכניסה שלו רמז שר האוצר החדש שהשקפת עולמו הכלכלית אינה רחוקה מזו של ליברמן. הכוונה המסתמנת להשאיר את המנכ"ל בלינקוב בתפקיד, נראית עוד הוכחה לגישה הזאת. אבל הבעיה של סמוטריץ' אינה בזהותו של המנכ"ל אלא בזהותו של שר האוצר הבא: דרעי הסוציאליסט
שני דברים קרו היום במקביל: שכר הח"כים עלה מ-45,000 שקל ל-47,000 שקל וקצבת הזיקנה עלתה מ-1,596 ל-1,680 שקלים. אם יש מישהו שזה נראה לו הגיוני, מוסרי, תקין ולא מושחת - בבקשה שיקום
חברת אמישראגז נקנסה ביותר מרבע מיליון שקלים על כך שהציעה הטבה ייחודית למי שביקשו להתנתק. במשרד האנרגיה חגגו את הניצחון במה שמוגדר על ידם כמלחמה ביוקר המחיה, אבל השאלה היא מה בדיוק ירוויח הצרכן, שאיבד כלי חשוב במאבקו בחברות השונות
האזרח הישראלי כבר רגיל שהממשלה מפקירה אותו לגורלו - בביטחון, בכבישים, בדיור ובסופרמרקט. אלא שהפעם מפקירות אותנו שתי ממשלות: היוצאת שלא רוצה ולא מסוגלת לעצור את יוקר המחיה, והנכנסת - שרומזת לכל גורם אפשרי להעלות מחירים עכשיו, לפני שהאחריות תעבור אליה
יעקב אטרקצ'י בראיון באולפן וואלה! "זוגות צעירים מוטרדים מעליית מחירי הדירות. הם חיכו, התפתו לכל ההגרלות הפופוליסטיות שהממשלה עשתה. מה קרה ל-90% שלא זכו בהגרלה?"
לפתע, כששכר נבחרי הציבור עולה על הפרק, נעלמים כל הריבים והמחלוקות. אשכנזים, ספרדים, חרדים, חילונים, ערבים ויהודים מאוחדים כאיש אחד. בשעה שאנחנו קורסים תחת יוקר המחיה, הח"כים מתאחדים, בתאוות בצע שלא יודעת גבולות, כדי לחיות טוב על חשבון הקופה הציבורית
הדעות שמבקש יו"ר נועם להנחיל למערכת החינוך אולי חשוכות, אבל הורה שמפחד ממנו, מעיד קודם כל על עצמו. בית הספר לא יהפוך את התלמיד להומופוב או לטראנסג'נדר. בכלל - למה עדיין מתנהלים בתוך השריד מימי מפא"י שנקרא "חינוך ממלכתי" במקום לפתוח את המערכת לכל הזרמים?
שופרסל יצאה לקרב צרכני חשוב מול תנובה, במהלכו צברה כמה הישגים אבל נאלצה להסתפק בהישג חלקי, בעיקר כי אנחנו לא התייצבנו לצידה. מה הרוויח ומה הפסיד כל צד - ולמה שוב הצרכנים נתקעו עם החשבון?
זה היה אמור להיות המונדיאל שלו, זה שבו יכריע סופית את הוויכוח שליווה אותו כצל, שלא לומר רדף אותו לאורך כל הקריירה. רק שברגע האמת גילינו שיש משהו גדול יותר אפילו מהיכולת של כריסטיאנו רונאלדו. האגו שלו. לפחות הוא יזכה לפיצוי בגובה 500 מיליון יורו לפחות
אפשר היה לבלוע את הצפרדע של עליית מחירי הדלק בשעה שבה דווקא יורד מחיר הנפט, אלמלא היה מדובר במשל לכך שהמערכת הציבורית - ופקידי האוצר בראשה, רואה אותנו האזרחים: נתינים שתפקידם לפרנס חגיגת שכר ופנסיות
הקרב הישיר על המקום בשמינית גמר המונדיאל בקטאר יחדש את היריבות בין שתי האויבות, ובדילמה בין מלכת ציר הרשע לשטן הגדול. לניר קיפניס יש תשובה מפתיעה לגבי זהות הנבחרת שאתם צריכים לעודד
הניצוצות שהאמריקאים הפגינו במשחק הפתיחה שלהם במונדיאל לא מלמדים רק על התקוות שתולים בהם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, אלא גם על התקרה הגבוהה שהציבו לעצמם לקראת המונדיאל הביתי ב-2026
עוד לא יבשה הדיו על ההחלטה למנותו ליו"ר ועדת הכספים - וח"כ משה גפני כבר עט על הקופה הציבורית כמוצא שלל רב. "כעת נצטרך להעביר העברות ועודפים שהתרכזו בכמות בלי מתקבלת על הדעת" הוא מבהיר. לפחות בדבר אחד הוא הצליח: לגרום לחילוני כמוני לשאת תפילה
אריה דרעי הוא נציג האסכולה שמבקשת לחלק לעניים דגים במקום לצייד אותם בחכות. כלומר, לדון רבים לחיי עוני מתוחזקים באמצעות תלושי מזון, בלי יכולת אמיתית להיחלץ מהם. לכן אם לנתניהו יש מדיניות כלכלית אמיתית ולא רק טקטיקת הישרדות, זה הזמן להציג אותה
מה לא נאמר על גביע העולם שייצא לדרך מחר? אם מתגברים על השחיתות, דריסת הזכויות והנצחת שלטון הכסף, יש לא מעט דרכים ליהנות מהטורניר המושמץ. ניר קיפניס מתכונן לחודש בלתי נשכח
מדד אוקטובר היה גבוה מעט מהתחזית, אבל לא רק האינפלציה היא זאת שצריכה להדאיג את שר האוצר הנכנס, אלא בעיקר משבר הדיור המעמיק וסימנים ראשונים של האטה במשק. כשכל זה קורה במקביל למה שמסתמן כמיתון עולמי, הופך הפיתרון לקשה ומורכב עוד יותר
הבחירות לא משפיעות על זהות הנשיא, אבל משפיעות מאוד על יכולת הממשל שלו לתפקד. קונגרס לעומתי עלול לשבש מהלכים שבהם ינקוט ג'ו ביידן, במטרה לאושש את כלכלת ארה"ב שנמצאת על סף האטה חמורה, אולי אפילו מיתון של ממש
המפלגה שהצבעתי עבורה ביותר מדי מערכות בחירות, נמחקה השבוע מהכנסת. אומנם דרכינו נפרדו לפני שנים רבות, אבל לנצח היא תזכיר לי את התקופה שבה עוד האמנתי שהכול אפשרי
הערב התחיל עם אווירת נכאים במטה הריק של "יש עתיד" - ומשם רק הלך והתדרדר לאירוע שבו נוכחים יותר עיתונאים מפעילים. עד כמה במקום היה ריק? נזהרתי לא להתקרב לשולי המקום שהוקצה לתקשורת, מחשש שהוואקום מכיוון הרחבה ישאב אותי פנימה
בהחלטה כאילו-טובה אחת, הוכיח שר התקשורת יועז הנדל עד כמה הוא לא רלוונטי לחיינו. מה גרוע יותר: שר שמפרסם הודעות על "רפורמה" מיותרת, או שר שבטוח שאם יחסום כמה הודעות טקסט, יגן על ילדי ישראל מפני הידרדרות לסמים?
הכאוס הפוליטי בבריטניה דורש השוואה למצב הפוליטי בישראל. שתי המדינות מתמודדות עם השלכות של בחירת המצביעים המקומיים בניגוד לדעת הקהילה הבינלאומית ושתיהן משוועות לשינוי השיטה. אלא שהאנגלים לפחות עוסקים בדברים הנכונים כמו עליות מחירים, שכר ופנסיה