עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
יש נימוקים טובים לתמוך בעסקה שתתפרש כניצחון חמאס ונימוקים טובים להתנגד לה. הבעיה היא שבשום מקום לא מתקיים דיון ענייני בהשלכותיה. מי שיש לו אינטרס למנוע שיח אמיתי, הוא גם הסיבה לכך שהימין, שזכה לניצחון בדעת הקהל, יפסיד בגדול בקלפי
בזמן שרובנו היינו שקועים בוויכוחים אחרים, הציג בצלאל סמוטריץ' את ראשי הפרקים של תקציב 2025. המשותף לכולם: סיכוי נמוך עד אפסי לביצוע. בור של 250 מיליארד שקל מחכה שימלאו אותו, הציבור שנושא גם היום בנטל צריך להבין: הולך להיות יותר גרוע
לפעמים נדמה שנתניהו משקר, כפי שעשה אמש לאורך 40 דקות, רק כדי שנעסוק בכזביו במקום בעובדה שבנאום שלו לא הייתה אף בשורה. מה כן היה בו? הבטחות סרק - שטרות שהוא מסוגל לפזר, אבל בשום אופן לא מסוגל לפרוע. נתניהו חזק מול משפחות החטופים, אבל חלש מול סינוואר
בשיתוף בירה שקמה, הכתבה הופקה בידי מחלקת שיתופי פעולה מסחריים של וואלה בהשתתפות מימונית של גורם חיצוני ופורסמה לאחר עריכה עיתונאית.
את אנשי הגרין פאב של קיבוץ ניר עם הכרנו עד עתה רק באירועים. השבוע התלווינו אליהם עם "לגימה של שקמה" לכניסה ראשונה לפאב שעמד סגור מאז ה-7 באוקטובר וגילינו שלמקומות עם אופי יש כנראה משהו שמנצח את הזמן
מדהים היה לראות את הפערים אמש בין הערוצים 11, 12 ו-13, לבין ערוץ 14. אם פעם היה מדובר על פרשנות שונה לאותה מציאות, הרי שהיום זהו מאבק בין מי שמנסים להפריד בין כותרות אובייקטיביות לפרשנות מוטה, לבין מי שמשווקים לצופים מציאות מדומה
החדשות הנוראיות על הירצחם של שישה חטופים רק מעצימות את הזעם על ההמצאה המכונה "ציר פילדלפי", שיא פיקטיבי של דיון לא ענייני שמתקיים כאן כבר כמה חודשים. זה לא רק שלממשלת ישראל אין יכולת לקבל החלטות נכונות, אין לה אפילו יכולת לנהל דיון ענייני
זה החל כמשדר תמוה, עם אווירת רטרו מחויכת והתפתח להיות מועמד רציני לפרס תכנית הטלוויזיה הגרועה ביותר ששודרה אי פעם בישראל. במשך קרוב לשעתיים עשה רפי גינת במסך כרצונו, עד שכל מה שהתחשק לי בסיום היה לחבק את אבו חסן
גם בתוך האמירות התמוהות של מסמוטריץ', הודעה על תוספת של מיליארדי שקלים לתקציב "מבלי להגדיל את הגירעון" היתה תמוהה במיוחד. אז או שסמוטריץ' קוסם, או שהוא משקר ביודעין, או שהוא בטוח שכולנו מטומטמים. מה שבטוח: על מדיניות ה"כלכלה בעזרת השם" כולנו נשלם. ביוקר
ביום ראשון יתקצרו שעות העבודה במגזר הציבורי. זהו הישג מבורך לעובדים, שראוי להרחיבו גם למגזר הפרטי. ביום ראשון תחל גם שנת הלימודים ויסתיימו ה"קייטנות" הפיראטיות במקומות העבודה. תתפלאו, אבל גם את הבעיה הזאת אפשר לנצח בעזרת ההסתדרות
סדרה של אירועים שוליים מהשבוע האחרון, צריכה להדאיג לא רק את מתנגדי נתניהו, אלא גם את מי שמייחסים לו גאונות. מה גורם לראש הממשלה לפעול אפילו נגד האינטרס האישי שלו?
הכישלון המהדהד של "פיילוט הביטקוין" שערכה רשות המסים, עלול להיות תמרור אזהרה ראשון בדרך להגשמת הפנטזיה של שר האוצר: פריצת מסגרת התקציב ללא העמקת הגירעון
המחלוקת בין משרדי החינוך והאוצר היא עמוקה ונוגעת לשאלות מהותיות בהרבה מאשר "רק" שכר. אלא שנוכח מציאות הזויה, חייבים שני הצדדים להגיע לפחות להבנות לשעת חירום, כדי למנוע עוד מערכה על גבם של תלמידי התיכון, שחוו על בשרם את שיבושי הקורונה והמלחמה
דני קושמרו כעס, אבל דווקא שתי כתבות שקטות ועצובות מהגליל המערבי ומהגליל העליון, סיפרו טוב מכל את סיפור קריסתו של חבל הארץ שהופקר לחסדי חיזבאללה
חסן נסראללה משקר, אבל מה בקשר לדובר צה"ל? אם הוא משקר זה חמור ואם הוא אומר את האמת - ורוב הטילים שסוכלו בתקיפת צה"ל נועדו לירי לצפון, הרי שזה גרוע עוד יותר. ממשלת ישראל, בשיתוף צה"ל, דוחה עימות בלתי נמנע, וכולנו נשלם ביוקר. כמו בדרום
אווירה של "כוננות עם שחר" בערוץ 12, התפתחה למה שנראה כאזעקת-שווא. העובדה שמבחינת הציבור הישראלי לא קרה כמעט כלום, גרמה לפרשן הצבאי להתפרץ בשידור חי. עוד קודם לכן, הדגימה מירי רגב, באולפן הפטריוטים, את המלכוד שאליו נקלעו כל שרי הליכוד
אהדת כדורגל היא עסק חמקמק: יש בו חיפוש אחר זהות, שאיפה לאיכות, ניסיון שמלמד שאנחנו האוהדים לא שונים כל כך אלה מאלה - והשנה גם כמיהה לנורמליות, מהולה בגעגועים לאוהדים שאינם כבר אתנו. ליגת העל יוצאת לדרך
המצב הבלתי נסבל בצפון הוא לא רק ביטוי לאוזלת ידה של הממשלה, אלא בעיקר כאין וכאפס לעומת מה שצפוי לנו בעתיד, אם לא נתעורר ומהר. מדהים באיזו קלות שכחו בליכוד של נתניהו את מורשת בית"ר של ז'בוטינסקי
לראות ולא להאמין: צה"ל שהפקיר את ביטחון ישראל ב-7 באוקטובר, חוגג את השבת גופותיהם של 6 חטופים כאילו היה מדובר במבצע אנטבה. כשזה קורה במקביל להחלטות מקוממות של ממשלה שהפקירה את הצפון, מתעורר חשד שמא לא איבדנו "רק" את הביטחון, אלא גם את זכות הקיום
הפקדת מירי רגב על טקס הזיכרון הממלכתי ל-7 באוקטובר היא כה מקוממת, עד שגרמה אפילו למי שהגן על עמדת נתניהו בנושא החטופים, להכריז שהטלוויזיה לא צריכה לשדר את מה שעלול להפוך למופע תעמולה
זכותו של אדם להחזיק בהשקפה משלו על החיים, שמרנית וארכאית ככל שתהיה. הבעיה היא שהאיש שירש קופה ציבורית מתפקעת והפך אותה לחור שחור, מתנגד ופועל נגד שוויון הזדמנויות, וכך גם הממשלה הכושלת שהוא חלק ממנה
הרשת געשה בעקבות כתבה ברשת 13, שבה לעגה חברת הכנסת לנהג מונית שהתלונן על אובדן הפרנסה. זה היה יכול להיות מצחיק, אלמלא הבדיחה הייתה על כולנו. מה הקשר בין זה להתפרצות של ניר דבורי, לגיבור ישראל ארנון זמורה ולחופי תאילנד? תתפלאו, אבל יש
בבוקר הכי דרמטי זה יותר מ-300 ימים לגורל החטופים, נדמה שנתניהו החליט לוותר על העסקה לשחרורם. גולדה נהגה לומר, שיהיה שלום רק כשהערבים יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו. איך קרה שהיוצרות התהפכו, ואנחנו שולחים את ילדינו למות בשבי בשם המלחמה?
הפעם אפילו הממשל האמריקני נפל בפח, כשהוא חושב שראש הממשלה כלוא בין הסרבנות לעסקה של שר האוצר לבין הפרובוקציות של השר לביטחון לאומי. האמת היא שהשניים הם החיילים הכי נאמנים שלו: הם משמיעים קולות שונים, אבל רק הוא זה שמנצח על המקהלה
הורדת דירוג האשראי הולכת לפגוע בכיס של כולנו, כשאת האצבע המאשימה יש להפנות לשר אוצר יהיר וחדל אישים המאמין ב"כלכלה בעזרת השם" וגורם לנו נזק שגם אלף טילים מאיראן לא יעשו
"פוגעים לנו בילדים" זועקים עסקני הדת, למרות שהחלטת היועמ"שית היא בסך הכל המשך ישיר של פסיקת בג"ץ. לא הייתה פה הפתעה אלא רק חוסר אחריות מצד מנהיגי הציבור החרדי. אני למשל שילמתי מכיסי כדי לממן את אורח החיים שבו רציתי עבור ילדיי
נקודה אחת זהרה בסוף השבוע מעל תכניות האקטואליה המשמימות של קשת, אבל כשגילינו שמדובר בטיל איראני, זה היה כבר מאוחר. הכתבה של אילן לוקאץ' על הכישלון הישראלי בסיכול תכנית הגרעין האיראנית התכוונה לחשוף טרגדיה אחת וחשפה שתיים
בעודנו עסוקים בוויכוחים פנימיים, נדמה שאנחנו מפספסים את הנקודה: למה שמתחולל לנגד עינינו אין קשר עם "הפיכה משטרית" מימין או "סרבנות" משמאל, אלא למאבק שעוד יתפתח למשהו שהעולם לא ראה כבר יותר מ-80 שנה
הרגע שבו יצאה עמית אלור מאולם ההיאבקות, סיכה צהובה בידה וקריאה לשחרור החטופים על שפתיה, היה לא רק מחווה מרגשת, אלא גם בושה וכלימה לכולנו. המשלחת הישראלית, עם כל הכבוד להישגים הספורטיביים, התעלמה מהנושא
בערוץ 12 נשמעת משעות אחר הצהרים צפירת הרגעה, בעוד בערוץ 13 מתעקשים שאנחנו לפני אירוע חמור. מי מהשניים צודק? הצטרפו אלינו למסע מופלא בין תכניות הבוקר, בהן ב-12 עוסקים בסימון ביילס וב-13 שואלים: האם כפר סבא תהיה כפר עזה?
אין לי בעיה שאתה חושב הפוך ממני, יש לי בעיה עם זה שאתה בטוח שאתה יודע טוב יותר - כי הדעות השונות שלנו יולידו שיח, אבל הזחיחות תביא עלינו את הקונספציה הבאה. מכתב גלוי לתא"ל ברק חירם
