עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
בואו נודה באמת: ישראל לא אירחה את המשחקים האחרונים באירופה בגלל סיבה ביטחונית. זיכרונות מפגישה מקרית עם ספ בלאטר, מחשבות על האירוויזיון ומסקנה אחת ברורה: יותר טוב שלא העפלנו ליורו 2024 בגרמניה
משה ארבל מש"ס הסביר לפני כמה ימים מדוע מוכרחים להעלות את שכר חברי הכנסת, אבל כמה לדעתכם מקבל מי ששרד בשבי? רמז: הקצבה הייתה אמורה לעלות, אבל הדיון נדחה כי הח"כים היו מוכרחים לצאת לפגרה. יכול להיות שזה בגלל שאנחנו לא משלמים להם מספיק?
פרשן חדשות 12 עמית סגל ניסה להחמיא ב"פגוש את העיתונות" בכל דרך אפשרית לתגובה הרפה באיראן, אבל אז הגיע הריאיון במהדורת השבת שלא השאיר אף עין יבשה וריסק את הגאווה הלאומית על קרקע המציאות
לאוהד חמו היה אמש את המסגור הראוי לשני סרטונים שהיו צריכים לזעזע כל צופה חדשות בישראל, חבל רק שהעורכים שלו שכחו את האמרה לפיה תמונה אחת שווה אלף מילים והעדיפו לקדם נושאים אחרים, על פני וידאו שהיה זמין גם למתחרים. וגם: האיומים של דבורי שהרגיזו את קושמרו
המבצע להתחדשות הפאבים ביישובי העוטף, יצא אל הדרך בפאב הזמני של קיבוץ בארי. יחלוף עוד זמן רב עד שצלילי השקת כוסות יישמעו בגבול עזה, אבל דבר אחד אנחנו יכולים להבטיח: נהיה שם עד שזה יקרה
הדגל זרוע הכטב"מים: מתקפת המנע שלא הייתה בלבנון, השהיית התקיפה ברפיח והתגובה הזהירה, אם בכלל, למתקפה האיראנית. הסירוב של נתניהו ליזום, גרם לישראל לאבד את עצמאותה
הקמפיין הבינלאומי נגד תגובה ישראלית באיראן נגוע בשלל רעות חולות - מאנטישמיות ועד לסתם צביעות. אלא שצביעות עולמית אינה מצדיקה טיפשות מקומית. פעם לפחות היינו חכמים יותר מהאויב
הכירו את הקונספציה שדווקא הצליחה: הדרך שבה הדף חיל האוויר את מתקפת הטילים מאיראן סיפקה לנו משהו שלא הכרנו כבר זמן רב - רגע של נחת ושל גאווה לאומית. רק שכאשר זו חלפה, צצו מחדש סימני השאלה המדאיגים
בעודי מאחל לעצמי למצוא בגלגול הבא מישהי שתאהב אותי כמו שבחדשות 12 אוהבים להחזיק אולפן פתוח, נשמעה כמעט אנחת רווחה משנודע על גל ראשון של כטב"מים שהמריא משטח איראן לעבר ישראל. מאותו הרגע לבשו החדשות ממד גרוטסקי. אם זה לא היה הזוי ומפחיד כל כך, זה היה מצחיק
הנשיא האמריקני הכי פרו ישראלי מאז ומעולם, נאלץ לשמוע שהוא מעדיף את חמאס על פני ישראל, אבל ברגע האמת לא אכזב והוכיח שוב שהוא ידיד אמת. עתה השאלה היא לא רק אם נתניהו יימנע ממתקפה נוספת על ביידן, אלא האם הנשיא האמריקאי ימחל לנו גם בשלישית?
תצפיתניות-שמצפיתניות: שר האוצר של ישראל הוא אסון לאומי וההנמקה שסיפק לאי רצונו לצפות בסרטון החטיפה היא מהממת, לא פחות. אולי כדאי שיסבירו לו שבעת אחד המשברים הכלכליים העמוקים שידעה ישראל מעודה, מצופה ממנו לא לישון בלילה
החיבור בין האייקון האירופי המוכר למציאות המבעבעת ברחובות מאלמו, שמציגה את הצפוי למערב כולו אם ימשיך להתעלם מהאג'נדה של האסלאם הקיצוני, הופכת את הכתבות של אוהד חמו ואלעד שמחיוף למשהו שמוכרחים לראות - ולא רק בישראל
רשות המיסים פרסמה דוח על מבצעי האכיפה שביצעה בשטח. הממצאים עגומים: גם בגלל האחוז הגבוה של מי שאצלם נמצאו "ליקויים", אבל גם בגלל המטרות הקלות שנבחרו כיעדים
על שורשי היריבות בין יונייטד לליברפול, על מסע הפרידה של קלופ, על הכישרון העולה של הכדורגל האנגלי ועל רגע אחד שהסביר מדוע טן האח לעולם לא יהיה פרגי. כמה נקודות למחשבה מהמשחק שממנו יצאה ליברפול עם נקודה אחת בלבד
מרוב ויכוחים על מי אחראי למחדל של ה-7 באוקטובר, לא שמנו לב למחדלים הנערמים לפתחנו בחצי השנה שחלפה מאז. ממש כמו בכישלון המהדהד בשמחת תורה, גם כאן יש מספיק מחדלים גם לנתניהו וגם לצבא. בינתיים נתניהו מכנס דיון חירום - לא תאמינו על מה
שרת התחבורה מירי רגב באה לאולפן "פגוש את העיתונות" כדי להסית. זו הייתה הזדמנות נדירה לא רק לראות מקרוב את מכונת הרעל בפעולה, אלא גם לנטרל אותה, אבל בן כספית וירון אברהם החמיצו ממטר, כמו שעשתה מערכת החדשות שלהם לאורך כל סוף השבוע
בין רצועת עזה לרחוב עזה, בין נתניהו לגנץ, בין הנעשה בעולם לנעשה בתוכנו, בין חגיגות דירוג האשראי לאגירה של כסף מזומן, בין הטבע המתעורר לנפש המדוכדכת, אביב 2024 מסתמן כגרוע בתולדות המדינה
מסליז יוצא צ'יז: אפילו אנחנו, שנמצאים כבר חצי שנה במצב של אכילה רגשית, לא הצלחנו לעבור אמש ממראה חיסול מתנדבי המטבח המרכזי העולמי בעזה למתמודדי מאסטר שף, במשימה מושחתת במיוחד
הסדרה הזאת הייתה הבטחה גדולה שקרסה אל תוך עצמה. זה עצוב, בעיקר בגלל שכמה רגעים של חסד הבהירו עד כמה טובה היא הייתה יכולה להיות. רבים מקווים לעונה שנייה, אבל ממש כמו בחיים עצמם, לפעמים מוטב להיפרד כל עוד זוכרים את הרגעים היפים
ההיסטוריה שלנו רוויית עסקות שבויים ומחירים כבדים ששולמו, אלא שהפעם הממשלה שלפנינו מסרבת ליזום ונגררת אחרי מציאות שאינה בשליטתה. גם אם נניח שעסקת שבויים כמוה ככל עסקה אחרת, את התנהלותה של הממשלה בנושא עוד ילמדו פקולטה למנהל עסקים, תחת הכותרת: "מה לא לעשות"
האריזה שעטפה את התחקיר על אבטחת יאיר נתניהו עוררה חשד שמישהו בא לשרת מסקנה ידועה מראש. העובדה שהיא הייתה יריית פתיחה לשבת שבמוצאה העדיף ערוץ 12 את מאסטר שף על פני החטופים, הוסיפה חטא על פשע
זה היה שבוע שחשף לישראל ולעולם נתניהו שטרם הכרנו: מזכיר יותר מכל מאמן של קבוצת כדורגל שסופגת רצף של הפסדים, אבל לא מסוגל לבצע שינויים בסגל. נדמה שהפעם אפילו מתנגדיו מתקשים לשמוח, אולי כי הכישלון שלו החזיר לחיינו חרדות שהכרנו רק מדור ההורים
התחקיר המצוין של "המקור" הציג לנו את עו"ד אבי חימי כקורבן לכאורה של האשמת שווא שאין קשה ממנה. מה שמקומם הוא שגם אם נקבל את הטענה הזאת במלואה, נגלה שחימי הקורבן לא חושב לרגע על הנער שהיה עלול לעמוד לדין בפני מי שעליה המליץ לשיפוט
אל תהיה כלי שרת בידי אלה שמנסים להביא דווקא אותך, כמי שמילותיהם האחרונות של הנרצחים נלחשו באוזניו, להגיש טקס הלבנה פומבי - כי דמי אחיך זועקים אליך מן האדמה. מכתב אישי למי שנבחר על ידי לשכת ראש הממשלה להנחות את טקס הדלקת המשואות
הכלכלה הישראלית היא חיישן עדין שמזהה רעידת אדמה גדולה, בעת שישראל פועלת נגד האינטרסים של עצמה ומעוררת נגדה את כל העולם. ביממה האחרונה ספרנו גם את אמירת סגנית הנשיא וכעת את אי הטלת הווטו במועצת הביטחון. העולם כולו נגדנו, וצביעות אנטישמית היא רק חלק מהסיפור
גנץ מאוהב בסקרים עד כדי כך שלא אכפת לו, אפילו כרמטכ"ל לשעבר, להפקיר לגורלם מאות אלפי חיילים שעומדים לספוג "ארבעה חודשים ביציאה". כשאיש גבוה עושה פוליטיקה נמוכה, סימן שהמדינה שוקעת
שום דבר לאורך כמעט 50 שנים של אהדת ספורט, לא הכין אותי לשעתיים שבהן חרדתי לשלומו של בני, שבסך הכל הלך לראות משחק כדורסל בהיכל שלמה. על רגעי הפחד, שקר העשבים השוטים וחלקה של הנהלת הפועל תל אביב באלימות הקשה, בחוליגניזם ובברבריות של אוהדיה
חיים לוינסון הוא לכאורה בן הזוג הטלוויזיוני המושלם לאופירה אסייג, אבל כמו שאנחנו יודעים ממקומות אחרים בחיים: התאמה על הנייר היא לא בהכרח מתכון לזוגיות מוצלחת. מה שבטוח הוא ששעתיים איתו גרמו לי להתגעגע לאקס המיתולוגי
קל להאשים את אלון חזן, אבל יוסי בניון הוא האחראי. כשם שלא הצליח להתמודד עם רעשי רקע לאורך הקריירה, כך נכשל במשימה כמנהל מקצועי. והמאמן? כפי שהוכיח בהחלטה לספסל את גלוך, זה לא שהוא נפל על הדור הלא נכון - הדור הנכון הוא זה שנפל עליו
פורים הוא חג שבו מצווה עלינו להיות בשמחה. רק שהשנה השמחה היא מאתנו והלאה. למה? די במבט חטוף ב"גיבורי" השבוע, שמשרטטים דיוקן של מדינה שאיבדה את דרכה
