אלי שרעבי מדבר ואי אפשר לנשום. כל צופה מרגיש רעב, צמא ומחנק בגרון
כשאלי שרעבי מדבר, הופך התיאור הכמעט-מונוטוני לחזק כל כך, עד שמתחילים לחוש רעב, צמא, כאב ומחסור באוויר לנשימה. "עובדה" של אמש היא צפיית חובה לכל אזרחי ישראל
ניר קיפניס
עורך מדור הכסף והצרכנות של אתר וואלה!
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
כל הכתבות של ניר קיפניס
מחליף עניבה ומטרפד ועדת חקירה: מישהו רואה פה ראש ממשלה?
הפער בין האחדות שהפגינו אזרחי ישראל באבלם לבין הציניות של המערכת הפוליטית, מעולם לא היה עמוק יותר. ביום שבו צה"ל מפרסם תחקירים חלקיים מאוד על תפקודו, צריך להבהיר: אסור שהחקירה תיעצר בלובשי המדים
המהפכה של מאסק: האם ישראל הבאה בתור?
עשיר? גאון? מטורף? כנראה שכל התשובות נכונות. אילון מאסק הכתיר את טראמפ, שגמל לו מיד במינוי דרמטי, ועכשיו האיש עם הכי הרבה כסף בעולם מבצע בעזרת גרזן ניתוח שהיה צריך להתבצע באזמל. ואיך כל זה קשור לפחדים שלי כישראלי?
יום כתום: עם ישראל נפרד משלושה ג'ינג'ים שהפכו לסמל
גם במסע שבו יש כל כך הרבה רגעים שוברי לב, הפכה משפחת ביבס לסמל: לאכזריות האויב, להבדלים שמוכרחים להישמר בינינו לבינו ולחשבון הנפש שעוד לא התחלנו לערוך. מסע הלוויה נע באיטיות דרומה - ויחד עמו נעות המחשבות
עובד גם בשבת: זה רק קניון חדש, למה הוא כל כך מלהיב אותנו?
כבר מזמן לא עורר פרויקט מסחרי התעניינות כפי שמעורר מתחם ביג שייפתח השבוע בגלילות. מי שירצה יוכל לראות בו את עגל הזהב, אחרים יזכירו שבימים שכאלה אין אידיאל חשוב יותר משאיפה לחיים הטובים
50 גוונים של שחור-לבן: שנה להיעלמות המסתורית שלא מזיזה כאן לאף אחד
ילדה נעלמת מביתה, נעדרת במשך שנה שלמה - ולאיש אין קצה חוט. זה קרה בישראל, זה קרה לאור יום, זה השאיר את רובנו אדיש, והלוואי שהיינו יכולים להאשים בכך רק את התקשורת או את המשטרה
הגיע הזמן שנפסיק לשקר לעצמנו: "שבעה באוקטובר הבא" כבר כאן
מדינת ישראל עוברת תהליך של מלחמה, של זעם ושל אבל, רק שכדי להתקדם, אנחנו מוכרחים לעבור גם התפכחות ולהפסיק לדבר בסיסמאות. למרבה הצער, התהליך הזה קורה בעיקר בצד אחד של המפה
יש בי אגבה והיא תנצח: מה עושה עולה חדשה ממקסיקו בשדות העוטף?
עולה חדשה ממקסיקו ועולה מארצות הברית נפגשים בשדות של קיבוץ עלומים. זו לא התחלה של בדיחה, אלא מיזם חקלאי שעוד יניב את המשקה הכי מקסיקני בעולם, כאן בישראל
זה אולי היה בתום לב, אבל ירון אברהם אמר משפט אחד יותר מדי
יכול להיות שגם הטובים והמנוסים יותר בחדשות 12 מתחילים להישחק? משדר שחרור החטופים בשבת היה לא רק רצוף מעידות, אלא אולי גם עדות שכבר התרגלנו לזוועות
רוצים להיות בריאים ולחיות שנים ארוכות? תכינו את המזומנים
אם חשבתם שקשה להיות מעמד בינוני בישראל, נסו להוסיף לתקציב המשפחתי גם את המחיר שאנחנו משלמים כדי להישאר בריאים - מקניית ירקות ופירות ועד לחדר כושר וחוג ספורט לילד. המספרים שתגלו עלולים לעשות אתכם חולים
"ארץ נהדרת" אתמול הייתה מאוד חלשה, אבל בטעות הסתנן פנימה משהו גדול
מערכון הפתיחה המוצלח רק הדגיש עד כמה שאר הפרק היה שחוק. החיקויים המוכרים של נתניהו, ישראל כץ ובן גביר כבר מוצו לעייפה, ואפילו הדמות החדשה של אסי כהן לא מתרוממת. אך למרות זאת, בדרך מקרה התכנית שיקפה משהו עמוק על מה שמתחולל במציאות הישראלית העכשווית
רוקדים סביב ביפר הזהב: המלחמה שבה איבדה ישראל את עצמאותה
מרוב שנתניהו עסוק בלשווק את עצמו כיחיד שיכול לעמוד בלחץ הבינלאומי, לא שמנו לב איך איבדנו את עצמאותנו. היום זה מוביל ממשלה גרועה להחלטה טובה, אבל מה יהיה מחר?
הציבור מבולבל ולכן הציבור ישלם: מי אחראי למחדל 7 באוקטובר?
הסקרים האחרונים משקפים פער כמעט בלתי נתפס בין עמדות הציבור בנושאי ליבה כמו החטופים או ועדת חקירה, לבין כוונות ההצבעה שלו. למה זה קורה ומדוע היחידה שיכולה להפיל את נתניהו היא מרים אדלסון?
זה רק חלון בשני מיליון, כי מה לא נעשה בשביל מלך ישראל?
מי משפץ חלון ב-2 מיליון שקלים על חשבון הציבור, בעוד ביישובי קו העימות עוד מחכים לפיצוי? רק זה ששם תמיד את טובתו האישית לפני טובת המדינה ואזרחיה. אין דבר שמעיד יותר על מצבו הנפשי המנותק של מי שרואה בעצמו מלך מורם מעם, זולל ושובע בעוד אזרחי ממלכתו מורעבים
ההשוואה המביכה שעשתה יונית לוי חושפת בעיה גדולה בחדשות 12
השוואת הטבח בניר עוז לבאבי יאר והתבדחות על מראה פדוי שבי הם רק חלק מהבעיות שעלו בסוף השבוע בערוץ. כשהעובדות נדחקות לשוליים לטובת תחושות בטן, נשאלת השאלה מה עוד נותר מהסטנדרטים העיתונאיים של חדשות 12
חמש מאות ימים חלפו מאז שלא קרה כל מה שהיינו בטוחים שיקרה
נסו להיזכר בכל מה שהעסיק אותנו עד לבוקר ההוא, רגע לפני שאת השקט של החג ניסרו צופרי האזעקה. מסע קצר בין כל מה שהיינו בטוחים שיקרה, מלמד ששום דבר מאלה לא קרה. סיפור שמתחיל במחשבות על דיאטה ופקקי תנועה
"חסר השכלה? אני עממי": כשהבורות הופכת לתו תקן
כאשר שיקול כלכלי מונע רכישת השכלה, הופך היעדרה למשהו שהוא כביכול תוצר של בחירה ערכית. כך אנחנו אנחנו מטמטמים את עצמנו לדעת, תוך שאנחנו מערבבים בטעות טמטום עם מסורת, עממיות, אמונה, ואפילו בחירה פוליטית
באותו הערב חשבנו שראינו כבר הכל - ומאז העסק רק הלך והתדרדר
היום מלאו 35 שנים לעימות שזכה לכינוי "ליל המיקרופונים". מה אפשר ללמוד מהלילה ההוא בראי ההיסטוריה - ואיך זה קשור לביזיון שאירע אתמול בכנסת, שמציינת היום 76 שנים להיווסדה
מנחם הורביץ, השתגעת? מדובר בחטופים, לא בכוכבי הפסטיגל
למה לא מטפחים את הפריפריה היא שאלה לגיטימית ואף נכונה, אבל כשמעלים אותה בהקשר של קליטת חטופים במרכזים רפואיים, היא הופכת לבדיחה לא מוצלחת
עם הספר שהיה אור לגויים נשאר רק עם התותחים
רעם התותחים ועסקת העתק של אלביט עם מרוקו גורמים לניר קיפניס להיות מהורהר: התעשיות הביטחוניות בישראל בקושי עומדת בביקוש העולמי. אז איך הפכנו מאומת הייטק למדינה שכל מה שיש לה להציע לעולם זה נשק?
בלי להיות דרמטיים, האם המוצר הזה מבשר את קץ האנושות?
מה הקשר בין הפרסומת לסמסונג גלאקסי החדש לבין עליית הימין השמרני בארה"ב? תתפלאו אבל יש. כדי לאבחן אותו צריך לחזור כמעט 40 שנה לאחור בזמן, עד לפרסומות הישנות של פלאפון, ולגלות עד כמה התקדמנו מאז. או שבדיוק ההיפך?
דמיינו את הילד שכיסיתם בליל חורף: מוכה, מורעב ומושפל בשבי
הביטו בחטופים, הביטו במשפחותיהם, דמיינו את הסבל שיכול לחוש כל הורה, כל אדם. עכשיו הביטו בחבורה הזחוחה שמתכנסת סביב שולחן הממשלה, מראש הממשלה ועד לאחרון השרים. את הכתם שדבק בהם, יישאו כאות קין עד אחרון ימיהם
סמוטריץ' צודק וזאת בדיוק הסיבה שבגללה חייבים להשלים את העסקה
שום תועלת לא תצמח לישראל מהכרזה על חידוש הלחימה: את מה שלא השגנו במשך 16 חודשים לא נשיג עתה. זה לא אומר שטועה מי שטוען שעסקה עם חמאס כמוה כעסקה עם הנאצים. איך מיישבים את הקונפליקט הזה? ובכן, יש דרך
גנבו לכם את הפנסיה? זאת בעיה שלכם
למרבית אזרחי ישראל אין מושג איך מנוהלים כספי הפנסיה שלהם ולרוב גם היכן, לכן מה שמדהים בפרשת "סלייס", שאיבדה כ-890 מיליון שקל מכספי החוסכים, הוא בעיקר הבריחה של מדינת ישראל מאחריות. נשמע מוכר?
החזון של טראמפ יגיע לעזה? בינתיים הוא קורס כבר בנתיבי איילון
הלוואי שמה שהוצג בוושינגטון אינו רק הצגה, כי אחרת עוד יתברר שראש הממשלה טס עד לארה"ב כדי להתחנן בפני נשיא אמריקאי להשאיר חיילים ישראלים בשבי הערבים
בזמן שניסינו להבין מה אומר טראמפ, גנבו עוד חלק מהמדינה
בזמן שעיני כולנו היו נשואות לוושינגטון, עשתה השחיתות המאורגנת בישראל צעד ענק קדימה, בהחלטה דרמטית של ועדה שכמעט אף אחד מאתנו לא שמע על קיומה
הצגת חצות: שלוש נקודות שיחסכו את ההמתנה לפגישה בבית הלבן
בשעת לילה מאוחרת ייפגשו בוושינגטון טראמפ ונתניהו לפגישה שמוגדרת "גורלית", אבל עוד קודם לכן, הנה שלוש כותרות מהשבוע האחרון שאולי לא ירגיעו אתכם לקראתה, אבל לפחות יאפשרו שלא לחכות לה בנשימה עצורה
ערוצי הטלוויזיה עמדו מול פרשת מכון הכושר ביבנה המומים ונבוכים לחלוטין
דווקא כשהן יכולות לזקוף לזכותן חלק מההישג על שחרור החטופים, נפלו מערכות החדשות לתהום שפעורה בין "חשוב" ל"מעניין". פרשת מכון הכושר ביבנה היא הרבה יותר מפורנו לא חוקי ובטח שהיא הרבה יותר מראיונות משמימים עם המאמן והמתאמנות
הג'ינג'י עם המפתח: גורלם של החטופים בעזה יוכרע בוושינגטון
כשהימר נתניהו על טראמפ, ערב הבחירות, היו מי שחששו מנקמה דמוקרטית אם ההימור ייכשל. ספק אם היה מי שחשש שההימור יצליח יותר מדי: איך הגענו למצב שבו התקוות להצלת ישראלים תלויות אך ורק בנשיא האמריקני?
המופע הברברי של חמאס הזכיר לכולנו עם מי יש לנו עסק
הדחף המיידי של כל מי שצפה בשחרור של ארבל יהוד הוא לרצות להפציץ את ההמון צמא הדם, אבל האמת היא שאזרחי ישראל צריכים לשלוח להם פרחים - הם הזכירו לנו מי הם באמת ולמה חשוב להציל מקרבם את אחינו שעוד נותרו בשבי המפלצות