עודד בן עמי הרים את נס המרד. עכשיו נותר לערוץ 12 להחרים את טקס המשואות
המונולוג הפותח של "שש עם" היה מרשים, חבל רק שהצופים שמרגישים בדיוק כמו עודד בן עמי ייאלצו לצפות בטקס, כי האומץ של המגיש הוותיק לא מטפס אל קומת ההנהלה
ניר קיפניס
עורך מדור הכסף והצרכנות של אתר וואלה!
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
כל הכתבות של ניר קיפניס
חדשות 12 סוף סוף מרדו בביבי, ושידרו את הריאיון הכי מרגש שראינו מזה זמן
ערוצי הטלוויזיה החופשית ספגו וספגו: מנאומי בחירות ועד לקדימות שניתנה לערוץ 14. אמש הגיע הנקמה של ערוץ 12. חבל רק שבתכנית הקודמת הכשירו שם את אסיפת הבחירות שמארגנת מירי רגב במסווה של טקס ממלכתי
"כלכלת חימושים": הכספים האבודים שהוצאנו בשבועות האחרונים
השיחה העצובה במעדנייה בדרום תל אביב, דפוסי הקנייה החדשים בסופרמרקטים שבהם עלו המחירים והנזק המצטבר של הסאבלט: המקומות שבהם מחיר המלחמה נפרט לכסף קטן והוצאות גדולות למעמד הבינוני
"הפטריוטים" מצאו את האשמים בביזיון הגדול של ביבי. יש לכם ניחוש אחד
חיכיתי לתכנית הדגל של ערוץ 14 כמו למשחק עונה, אבל אז התברר שהם מעדיפים לא להופיע. מי כן הופיעו? מואב ורדי ו... יאיר לפיד שסוף סוף דיבר כמו ראש אופוזיציה
נדפקים שווה בשווה: הקמפיין של קשת עושה עוול לעשרות אלפי עסקים
מעודדים אותנו לקנות אצל עצמאים שנאלצו להתגייס למילואים - אבל גם אצל העסקים האחרים המצב גרוע לפחות באותה המידה. אין דבר, ממשלתנו הדגולה לא סופרת לא את אלה - ולא את אלה
ערב ליל הסדר: מה לעשות בשנה שבה נדמה ששום דבר לא בסדר?
העסקים המושבתים, המחטף התקציבי, אבל בעיקר התחושה שאין הנהלה אמינה, משפיעים על מצב הרוח לקראת פסח. דווקא החג שמסמל יציאה מחושך לאור גדול, נראה הפעם קודר במיוחד
שדדו מאיתנו מיליונים בפשע נתעב. במדינה נורמלית, הדיווח הזה לא היה נדחק
בפאנל החשוב של חדשות 12 כיכבו נשים, כך גם בפרק השני על השקיעה בבוץ הלבנוני, בחדשות התאגיד. בסוף הלילה, גם חזרנו אחורה בזמן עם יהונתן גפן
הגרוע מכל עוד לפנינו: גנבים פרצו לנו הביתה בלילה, זה הדבר הבא שייקחו
התקציב שעבר באישון לילה הוא לא פחות משוד. כל אזרח בישראל העובדת והמשרתת, צריך לראות את עצמו כאילו פרצו אליו הביתה, ולא תאמינו: החלק הגרוע באמת עוד לפנינו
בחזרה לעתיד: הכתבה שהסבירה למה אנחנו לא מסוגלים לנצח בלבנון
כתבה אחת, שחזרה למלחמת לבנון השנייה, הסבירה מדוע אנחנו מתאכזבים תמיד מתוצאות הסבבים השונים וזהרה באפילה שבה חגגו באולפנים את הפסקת החשמל בטהרן
גדי, מה עשית? האמירה האומללה של איזנקוט הוכיחה שהוא לא מסוגל
כך הפך האיש הכי ראוי בגוש השינוי למי שלא יכול להיות מספר אחת, אבל גם לא מוכן להיות מספר שתיים. חבל, כי עד אתמול דווקא חשבנו עליו רק דברים טובים
בכותרות "מגבירים תקיפות", אבל בביירות מבלים בדיוק כמו בתל אביב
הכתבה של דני הכט הראתה משב רוח מרענן מביירות: אותן מסעדות, אותם קוקטיילים, אותן התנצלויות על בילוי בזמן מלחמה. בתוך כך אצלנו הכותרות מבטיחות "הגברת תקיפות" - והצופה שואל את עצמו מה עשינו עד עכשיו, ירינו קפצונים?
סיפור שמתחיל בדרינק: לא תאמינו מה גרם למחאה ברחובות דמשק
הפגנה שנערכה בבירת סוריה נגד חוקי היובש החדשים של המשטר בראשות אל-ג'ולאני, היא הזדמנות טובה לפרגן לאלכוהול של השכנה מצפון
קו השבר החדש של ישראל עובר בין הממ"ד למקלט הציבורי
בכל יום מלחמה שעובר על ישראל, מתחדדים הפערים באיכות החיים בין פשוטי העם לבעלי האמצעים: מי שידם משגת חו"ל, מלון או סאבלט של דירה עם ממ"ד, לעומת מי שאנוסים לנוס למקלט השכונתי
"בעיה של תל אביבים"? אם זה המדד למה שהישראלים חושבים - כולנו בבעיה
תגידו שהם מנותקים ושאלו צרות של עשירים, אבל מה שקורה עכשיו בענף המסעדנות והברים בתל אביב הוא פרמטר שמנבא את מה שהציבור באמת מרגיש. בין שולחנות ריקים למי שמביטים בעיניים כלות בהרס מפעל חיים, הישראלים שומרים את הארנק בכיס וחושבים שהניצחון עוד לא נראה באופק
הפער הנורא בין זעקת האב מקריית שמונה לקינת האם מקיסריה
קשה לדעת האם המלחמה באיראן תסתיים בקרוב. מה שבטוח הוא שלנו, הישראלים, יש סיבה לדאגה בשני התסריטים. בין וושינגטון לצפון עולה השאלה: יכול להיות שאנחנו מפסידים במלחמה?
האיראנים לא יוצאים לרחובות? גם אנחנו לא
מצב מיוחד לעם מיוחד: אתמול החליטה הממשלה להאריך את "המצב המיוחד בעורף" בעוד שלושה שבועות והדגימה שוב עד כמה היא לא רואה אותנו ממטר. פעם התגאינו במפקדים שצועקים "אחרי!", היום אנחנו מונהגים על ידי מי שמסתובב עם מיגונית פרטית צמודה
הריאיון המפתיע הזה הבהיר למה נתניהו לא יזכה לחנינה
בשעה שכל עמיתיו היו עסוקים בניסיון עקר לקרוא את מחשבותיו של טראמפ, ברוך קרא היה היחיד שעשה עיתונות אמיתית, עם מרואיין בן 95 ומסקנה נחרצת: אין לפנייה של נתניהו להרצוג, אפילו עם מכבש לחצים מכאן ועד לנשיא ארה"ב, שום תוחלת משפטית
שלשום כולם לעגו למשפט הביזארי של ניר דבורי, אתמול כולם נשמעו כמוהו
לפני יומיים לעגו כולם לניר דבורי על משפט סתום במיוחד, אבל אתמול כבר כולם דיברו באותה שפה. אפילו בתכנית הדגל של ערוץ התעמולה התקשו להביע תמיכה בהסכם המתגבש, או שלא
האישה בארה"ב, הבן בהונגריה, העיקר שאנחנו עמוק במקלטים
ראש הממשלה תובע מאזרחי ישראל לגלות חוסן, אבל נחשו היכן נמצאים בני משפחתו הקרובה? וזה עוד כלום לעומת הנאום המחריד של יאיר בהונגריה
"פושקו" ממשגב עם מת פעמיים: איך הפך הנרצח להרוג בתקשורת?
למוות חוקים משלו: הנספים בהפצצות מאיראן מכונים נרצחים - גם עופר מוסקוביץ ז"ל היה כזה, עד שחזר להיות הרוג
לא באים לעבודה: האם נפילת המשטר באיראן קרובה מתמיד?
שגריר ישראל בוושינגטון מאבחן ירידה במורל של מנגנוני הביטחון האיראניים שאינם מתייצבים לעבודה. למרבה הצער מדובר בסוג אחר של עבודה: עבודה בעיניים כתוצאה מזיהוי ירידה במורל של הישראלים
עוגת שוקולד או גבינה? על הוויכוח המר אודות רוני וניימאר
זה היה ויכוח מיותר, שגלש למקומות שהעידו בעיקר על תרבות הדיון בישראל, אבל גם כשנדרשים לשאלה האמיתית: להעדיף עוגת שוקולד זה לגיטימי אם אתה ילד, אם אתה אמור להיות בוגר, זו כבר אינפנטיליות
הטיל בערד חשף את הבלוף: הציניות של קשת ורשת והאסקפיזם שהתפוצץ לנו בפנים
"המרוץ למיליון" מספקת העונה מפלט מושלם, לא רק מהחדשות אלא גם ממה שהפכו להיות יתר תכניות הריאליטי. ההתרסקות שלה אתמול על קרקע המציאות הייתה משל מושלם למצבנו
בלי מצפון, מול אזרחים נדהמים: כך הפכה המלחמה לתירוץ המושלם
בלי מצפון ובלי צפון: כספים קואליציוניים הם רעה חולה שלא הממשלה הזאת המציאה. יחד עם זאת היא הראשונה שמעבירה מול עיניהם הנדהמות של תושבי הצפון, בזמן מלחמה, מיליארדים שהיו יכולים להציל חיים לכיסים לא ציוניים
שאלה של אמון: זה הסימן שלפיו נוכל לדעת האם המלחמה הצליחה
התעמולה האיראנית משדרת ללא הרף סרטונים מבוימים על מגדלים קורסים בתל אביב. התקשורת הישראלית חופשית הרבה יותר, אך אפילו מקץ שלושה שבועות של לחימה, היא נכשלת מלספק תמונת מצב אמינה
ה"פאק באמינות" של צה"ל: האם המותג החזק בישראל בדרך לקריסה?
מערכת הביטחון היא הנהנית הגדולה מהתקציב הנורא שהממשלה עומדת להעביר. דווקא משום שאנו מממנים את צריכתה בלי לשאול יותר מדי שאלות, היא חייבת לנו רק דבר אחד: אמינות
אין אסטרטגיה והעורף מופקר, אבל יותר כיף לחגוג חיסול באולפנים מלשאול שאלות קשות
הדרך שבו סיקרו ערוצי הטלוויזיה את הידיעה המרכזית של היום, הובילה לסיקור הגרוע של פגיעת הטיל ברמת גן. רק לפני שמאשימים שם קשישים במותם כי לא רצו לממ"ד, אולי כדאי שננהל כמה דיונים חשובים שאיכשהו נוטים להישכח
קוקטיילים נגד טילים: למה לתת לממשלה לערבב אותנו? יש מיקסולוג
האירוע ליצירת ספר הקוקטיילים של מזקקת מילק אנד האני היה יכול להיות רגיל, אבל כשברקע נשמעת שירת הסירנה, הוא הפך לדבר הכי שמח שקרה השבוע. אנחנו לא יודעים כמה העורף חזק, אבל הוא לפחות שותה כמו שצריך
מלחמה, לא חשוב על מה? הכירו את הנשק שישראל עוד לא ניסתה
גם אם נמאס לנו לשמוע את זה, הרי שהעורף הישראלי באמת חזק ונותן לצה"ל ולממשלה את כל הגיבוי הדרוש לניצחון במערכה. אולי בגלל זה מדהים לראות כמה מעט אנחנו מקבלים מהם בתמורה
סבב שני מול איראן, ועדיין אין פיצויים: המחדל של סמוטריץ' חונק את העסקים
המלחמה המתמשכת מפילה חללים בקרב העצמאים, אבל המדינה גוררת רגליים - ובעלי העסקים עדיין מחכים למענק מ"עם כלביא". אז למה אחרי שנתיים וחצי של מלחמות מכל הסוגים, עוד לא למדו כאן איך לטפל בעסקים?