הניצחון הגדול זה שנים: הדרבי של מנצ'סטר עורר זיכרונות מתוקים
השעון הכבוי בפתח אולד טראפורד זז דקה אחת קדימה: הפנים של סר אלכס בסיום הם הסיבה הטובה ביותר לאופטימיות עבור אוהדי מנצ'סטר יונייטד

עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
השעון הכבוי בפתח אולד טראפורד זז דקה אחת קדימה: הפנים של סר אלכס בסיום הם הסיבה הטובה ביותר לאופטימיות עבור אוהדי מנצ'סטר יונייטד
שני סיפורים מרכזיים ולא מאוד מוצלחים היו לחדשות 12: הריאיון עם ה"ינוקא" והכתבה על יוסף שילוח. אלא שדווקא משניהם ביחד השתקף דיוקן של מדינה שמאבדת את דרכה
הסיפור המוזר על איך הגיע הקטנוע שלי לחניית נכה, איך טיפלו הרשויות בעניין והאם נאלצתי להיפרד מאלף שקלים
טל כץ, מחברת "באגאדובא", מהספרים המפתיעים של השנה, התארחה בפודקאסט Take 2 לשיחה על זוגיות, בגידות ולמה התגובות הכי מפתיעות הן אלה שהיא מקבלת דווקא מגברים
בני גנץ הפך ממועמד מוביל בסקרים למי שיובס אפילו על ידי פתק לבן. לכן לא ברור אם כספית וסגל באו להרים לו או להתעלל בו. ואם כל זה לא מספיק, באה החרדה מפני הטילים והפכה את הריאיון עמו לעוד יותר מיותר
הצופים הוחזקו בדריכות, באולפנים העבירו את השידור מפרשן לפרשן וכולם חיכו למוצא פיו של טראמפ. רק שבמקום מפציצים בדרך לטהרן קיבלנו שלושת רבעי שעה על מצב התעסוקה במישיגן וטרנסג'נדרים בספורט
בניגוד האינטרסים החמור שנוצר בין ראש הממשלה למדינה, נולדות יוזמות מטורפות כמו ההכרזה על החלטות בג"ץ כלא חוקיות. הנורא מכל הוא שנדמה שעדיין לא ראינו כלום: ככל שיתקדם משפטו של נתניהו, תגבר הנכונות לאחוז בשלטון בכל מחיר
לא ברור מדוע בחר יהלי רוטנברג לצאת לעימות חזיתי מול יאיר לפיד. מה שבטוח הוא שהקשרים בין משרד האוצר למשרד ראש הממשלה מעולם לא היו כה חמים
פגיעה באזרחים היא טבח או הגנה עצמית? מראות של הרוגים - אותנטיים או מבוימים? והפגנות התמיכה ברחבי העולם, אנטישמיות או מופת של סולידריות? תלוי אם מדובר בעזה או באיראן
"משחקי השף" עדיפה על המתחרות כי האוכל קודם לסיפור האישי. אבל העונה הזו מרושלת, מציבה משימות תמוהות בפני המתמודדים ונגועה באמירות חלולות של השופטים. רק האני אמוס ותהילה עמר מצדיקות את הנאמנות שלנו לתוכנית
חדשות 13 הציגו כתבה כל כך חשובה על הלומי קרב שפירטה שלושה סיפורים אישיים מזעזעים, אבל עצרה בדיוק ברגע שהיה צריך לעבור מהרגש לעיתונות. מי אשם? מה הפתרון? על השאלות האלה הכתבה ויתרה, ונשארנו עם תחושה שאנחנו כבר מכירים: הזדעזענו, הצדענו, העברנו ערוץ
עד כמה נוראי הוא שלט הפריסה של אוהדי מכבי חיפה בדרבי, מה אומרים לילד ששואל מה בדיוק רואים שם ומה ההבדל בין קללה "לגיטימית" למשהו שיגרום לקהל שפוי להתרחק מכדורגל
עדותו של מוטי סנדר בתכנית התחקירים הוותיקה הייתה צריכה לטלטל את המדינה. לכאורה. ובמילה האחרונה טמונה לא רק חולשתה של "עובדה" אלא של כל התקשורת האחראית בישראל
חיים ילין, האיש שנכנס ללבבות של אזרחי ישראל בזכות האופטימיות הבלתי מנוצחת שלו, מדבר על פרק ב' של הקהילה ששרדה את הטבח
תאריך הלידה של נכדתי נרשם בשוגג בחודש הלא נכון, ממש כמו רישיון הנהיגה השגוי שהונפק לי. שלושה דורות, שני משרדי ממשלה וסיפור אחד על פקידים שלא רואים אותנו ממטר
נער חרדי נדרס בירושלים - והפרשה הוציאה מאתנו את הרוע, שלמרבה הצער התברר כי הוא קיים בנו בשפע. למדורת ההבלים הוסיפו הפעם כולם קיסמים: הימין והשמאל, המשטרה והתקשורת
הוא לא היה שחקן מוכשר במיוחד, אבל בכל הקשור למחויבות, לא היה גדול ממנו. זיכרונות מעברו של דארן פלטשר, המנג'ר החדש (זמנית?) של מנצ'סטר יונייטד, וגם תהייה: האם יהיה התרופה למחלות מהן סובל המועדון בעידן פוסט-פרגי? תשובה ראשונה תגיע מול ברנלי (22:15, ספורט3)
נשיא ארה"ב השיב את הקולוניאליזם לאופנה, אחרי שחטף נשיא של מדינה אחרת, תפר לו תיק והכריז שמעתה הוא בעל הבית. בניגוד לתפיסה הרווחת, אלה חדשות רעות לישראל
אם שכולה, למודת אכזבות, דיברה מדם ליבה בריאיון לחדשות 12 על הבגידה בערכי הליבה של מדינת ישראל. לבגידה שותפים לובשי מדים ולובשי חליפות, אבל המדינה לא רועדת
בשיתוף בירה שקמה, הכתבה הופקה בידי מחלקת שיתופי פעולה מסחריים של וואלה בהשתתפות מימונית של גורם חיצוני ופורסמה לאחר עריכה עיתונאית.
פרויקט לגימה של שקמה ערך את מסיבת הסיום שלו ב"גרין פאב" בקיבוץ ניר עם, הבר האזורי הגדול ביותר בחבל הארץ שהפך לסמל
מספר החרדים שהתגייסו אתמול מעודד, גם אם רחוק מאוד מהדרוש לצה"ל. הצעירים שהעבירו לילה ראשון במדים הם נציגים של ציבור שמאיים יותר מכל על פרנסת עסקני הדת שמנסים למנוע מהם להשתלב
שר הכלכלה היה יכול להיות הסיוט של המונופולים, אבל במקום להילחם בחזירות הוא התמקד במלחמה בחדשות 12 ובגימיקים. אחרי שלוש שנים של אפס קבלות ודשדוש בסקרים, הוא שולף את "הסל של המדינה": תפריט הזוי של ממתקים וגבינות שמנת שמרגיש כמו כלכלת בחירות נואשת
יש הבדל גדול בין מי שמקבל שכר כחוק לבין מי שמקבל לכאורה שכר פיקטיבי, אבל בשורה התחתונה מדובר בכסף שנגזל מהקופה הציבורית. הבעיה היא שכאשר מדובר בכסף שלנו, אין הבדל בין שמאל לימין
מדוע תקפה ארצות הברית מדינה ריבונית, חטפה את הנשיא שלה והכריזה שמעתה היא תנהל אותה? מי שצפה בערוצי הטלוויזיה בישראל נותר ללא תשובה
אחרי שעמרי מניב ויוסי מזרחי פירטו את השאלות שברקת וקיש מסרבים לענות עליהן - כי הרי הם מחרימים עכשיו את ערוץ 12 - גדעון אוקו הציע הצעה שקשה להאמין שנאמרה. אבל בשבע וחצי, מי בכלל ראה את זה?
הביוב הפוליטי בישראל עלה על גדותיו: רק בשם ההישרדות הפוליטית של חבריה, הממשלה הופכת אותי לשונא של ציבור שלם - שלו היא מסייעת לא רק להשתמט מחובתו החוקית - אלא אף להגיש לי את החשבון
אחד הדברים החיוניים להצלחה ארגונית הוא תקשורת פתוחה. זה נכון לחברות עסקיות וזה נכון אפילו לארגון הקטן היותר: התא הזוגי. הפרק השלישי של הפודקאסט TAKE 2 מסכם שנה של יחסים ושואל את השאלות שלא העזנו לשאול אפילו אחת את השני
ההחלטה לעצור את הכספים לחינוך החרדי היא רגע של נחת שלא יעצור את המשך ביזת הקופה הציבורית. מה שכן, תגובת החרדים להחלטת בג"ץ מזמינה דיון עקרוני בשאלה מי כאן מופלה לרעה ומי אשם בכך
עם מחמאות לא הולכים למכולת, אבל האם אפשר ללכת אתן לקלפי? מופע החנופה ההדדית בין נשיא ארה"ב לראש הממשלה היה מרשים בעיני אחדים ומביך בעיני אחרים, אבל מוקדם לדעת האם יש לו השפעה אמיתית על הזירה הפוליטית הפנימית בישראל
הדוח של שירות התעסוקה שפורסם השבוע, מעלה לא מעט תהיות. יש בו נקודת אור אחת, כמה סימני שאלה ואפילו אזהרה אחת ברורה: ישראל מתחלקת, דמוגרפית, ואפילו גם גיאוגרפית, לשתי מדינות שונות