עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
בשולי הוויכוח הנוקב על מינויו של האלוף זיני לראש השב"כ, הסתנן לשיח ביטוי שכל מי שמכבד את הדיון הציבורי מוכרח להימנע ממנו. מה זה בכלל "משיחי" - מי שמאמין בארץ ישראל השלמה או מי שמאמין בשלום אוטופי אחרי 7 באוקטובר?
מרוב ניסיונות להיות ביקורתית ומתוחכמת, הפכה "אזור מלחמה" לתמונת מראה של תכניות האקטואליה בערוץ 14. אמנם מנוסחת היטב, משעשעת ולפעמים אפילו צודקת, אבל לא רלוונטית למרבית הצופים, קצת כמו הערוץ שבו היא משודרת
דוקטור, תציל אותי מהמשקל: קמפיין חדש של חברת תרופות הופך את ההשמנה למחלה כרונית ושולח את כל השמנים לרופא, כדי לקבל תרופת מרשם. אז האם השמנת יתר היא אכן מחלה כרונית, ומה לא מספרים לכם בפרסומת? הרשת גועשת, וגם קיפניס
במדינה שבה רוב הציבור חושש מדחיית מועד הבחירות, חייב האיש שמנסה לחמוק ממשפט פלילי ומוועדת חקירה, להודיע מפורשות שיתייצב רק למשפט אחד במועדו: משפט הבוחר
סיור בסופרמרקט, שהיה פעם פיצוי קטן של רגעים נעימים, הפך לחוויה מלאת חרדה בצל יוקר המחיה. הישראלי צועד עם העגלה ומאחל כל רע לאסם, לשטראוס, לתנובה, לדיפלומט - ולכל יצרני ויבואני המזון באשר הם. מזל שלפחות את מטבע חמשת השקלים על העגלה אפשר לקבל בחזרה, בינתיים
אפשר למנות את השקרים בנאומו של ראש הממשלה אחד לאחד ואפשר פשוט לשאול: איך זה שהמלחמה שאתה מנהל בעזה כבר 600 ימים, לא מצליחה לנצח ארגון שהנשק שלו הוא כפכף?
חברות התעופה הזרות נמנעות מלחזור לישראל, לא רק בגלל איומי טילים, אלא גם בשל ניהול כושל של המשבר על ידי ממשלת ישראל ושרת התחבורה. התוצאה? הישראלים נאלצים להישאר לנפוש בארץ ולשלם מחירים מופקעים
רובן אמורים ומנצ'סטר יונייטד לא ליקקו דבש השנה, אבל הם יודעים שניצחון בגמר הליגה האירופית על טוטנהאם (22:00, ספורט1) יהפוך את העונה הזאת לחגיגה. בצד השני הסיפור דומה, ולנו יש תחושה שיהיה פה משחק אדיר
מה הקשר בין משבר התעופה להודעת בריטניה על הפסקת המגעים לכינון אזור סחר חופשי עם ישראל? תתפלאו, אבל יש: הפכנו לילד הכי לא מקובל בכיתה ויהיה לזה גם מחיר כלכלי
"חמש עם רפי רשף" הוא אולי לא משדר האקטואליה הכי חשוב של היום, אבל הוא מניח את היסודות למה שנראה על המסך בשמונה בערב
עקיבא נוביק ניצל את ההישג להטיף (במתק שפתיים) למהפכה משפטית, יואב צפיר לגרום למדינת ישראל להשקיע בעסק שלו ורביב דרוקר הוכיח שכאשר מדובר בכבוד לאומי, הוא לא יותר אמין מעדנה קרנבל. ההישג של יובל רפאל באירוויזיון הוציא את התקשורת הישראלית מדעתה | דעה
"הסיוע ההומניטרי, בהמלצת צה"ל", מסר ראש הממשלה כדי להתמודד עם הביקורת. הטלת האחריות על הצבא, לא תפריע לו להתייצב מול המצלמות ולקחת את הקרדיט על פעולה מוצלחת
לרגע אחד שמה יובל רפאל את ישראל בלבבות האנשים, דווקא באירופה, היבשת שהיינו בטוחים שבחרה צד מזמן. עוד על ההצבעה שהוכיחה כמה עמוק הפער בין הממסד האנטי-ישראלי לבין האדם הפשוט
ישראל הייתה בדרך להיות עמק הסיליקון של המזרח התיכון, אבל היא בחרה להיות בני ברק. השמדת חמאס או השמדת ערך עצמית? כך נשארנו מחוץ למפת האינטרסים החדשה
החוצפה של מירי רגב שוברת שיאים: חברות התעופה הפסיקו לטוס לישראל, מספר הקורבנות בכבישים מזנק בעשרות אחוזים - ואילו היא מקיפה את כדור הארץ על חשבון הציבור. מה שנקרא - על חשבוננו, אבל לא בדיוק למעננו
הודעת הפרידה של ערן זהבי ומכבי תל אביב הגיעה בדיוק בזמן. לא רק שהפרידה תעשה חסד עם שני הצדדים, היא גם יכולה לספק למכבי תל אביב את הדבר היחיד שמועדונים גדולים מתקשים להשיג: פריים סיום רומנטי
שרת התחבורה טענה שמה שפורסם על הסטת רכבות משירות חיילים לטובת ההילולה במירון הוא פייק-ניוז. רק שבמקום לחשוף את השקר היא חשפה את הבורות והניתוק שלה מתחום אחריות משרדה. מה שחמור לא פחות הוא שהנהלת הרכבת שיתפה איתה פעולה
אל המשחק הזה באתי ציני, אבל ההצגה על הדשא השאירה אותי פעור פה. תגידו שאין הגנות, תגידו שהליגה הספרדית בנסיגה, אבל בסוף גם אתם תודו: מה שנראה על הדשא ב"הר היהודים" היה כדורגל מעולם אחר
לא רק דפוסי צריכת החדשות בישראל משתנים, אלא גם העיתוי. בעידן טראמפ החדשות קורות בלילה, מה שמקשה על המעקב אחר האירועים, אבל רגע, איפה היה אתמול עמית סגל?
ביקור של נשיא ארה"ב באזור, היה פעם משהו שיודעים מה הוא צפוי להניב. הפעם כולם באפילה: איזה נשיא אמריקאי יגיע למזרח התיכון - זה שמאיים על עזה בפתיחת שערי הגיהינום או ההוא שרוקם עסקה סעודית בלי ישראל?
תכנית הדגל של משדרי התעודה בישראל לא הצליחה להסביר, ביותר משעה של ריאיון עם עומר שם טוב, למה לא ניתן היה להסתפק בכתבת מגזין. מזל שהסוף הטוב הצליח לרגש ולסחוף
חוק שיסדיר את השוויון בנטל, חוק שיסנכרן את החופשות במערכת החינוך עם אלה של ההורים, חוק שיצמצם את תאונות הדרכים וחוק שיגביל את כהונת ראש הממשלה - בלי קשר לנתניהו - אבל יחזק את מעמדו. הנה ארבעה חוקים שהם כל כך טובים, עד שאין להם סיכויים
קומדיה ישראלית בארבע מערכות: מהרעיון של הח"כ הזוטר, דרך הפגיעה במעמד השופטים, המשך בעמדה המתחסדת של שר האוצר וכלה בעובדה שהסיפור למעשה אינו נגמר
בשבוע האחרון עבר המאבק מהרחובות אל מקומות העבודה. הכל מתחיל כמובן בפשע המיניסטריאלי של שר האוצר, אבל הכדור כבר מתגלגל לפתחם של בתי הדין לעבודה. מסתבר שלא רק המורה חולה, אלא גם המדינה
כמו בני זוג שמתגרשים, כמו קבוצת כדורגל רגע לפני פיטורי מאמן, כמו עסק שבעוד כמה ימים ייקלע לכינוס נכסים. 24 השעות האחרונות בחיי מדינת ישראל מתחברות לסימן אזהרה אחד גדול. הבשורה הרעה: לא נראה שמישהו מסוגל לעצור את הטירוף
שמעתם על החוק שיגדיל את שכר חברי הכנסת? אל תתנו להתנגדות של שר האוצר לבלבל אתכם: אם יאושר, יזכו "הנבחרים" לתוספת שכר שנתית של עשרות אלפי שקלים. אם ייכשל, לפחות יידעו שהצליחו לפגוע עוד קצת במעמדם של אלה שהם הכי שונאים
ממשלה שרוב חבריה לא שירתו במילואים, שולחת היום עשרות אלפי צווי 8 וביקשה מבית המשפט לאסור על שביתת מורים: יידע כל חייל מילואים שגורל ילדיו מופקד בידי מי שעושה את מלאכתו מכורח צווי מניעה. בינתיים, עוד לפני הכרעת הדין, הותר לפרסום דבר נפילתם של שני חיילים
למה הכלכלה אינה מדע מדויק, מה הקשר בין כדורגל לפריון בעבודה, מה השפעתם של החטופים בעזה על המשק הישראלי - ומה היה אומר על כל אלה חוזה המדינה?
אפילו מי שתכנן לשכוח לרגע מכל מה שאין פה ולחגוג את מה שיש, הבין שהשנה זה פשוט בלתי אפשרי. וממש כמו ב-7 באוקטובר: זה שיש לנו עסק עם חלאות, לא פוטר אותנו מאחריות
אם יש משהו מעצבן יותר מהתייקרות הטיסות בישראייר, בפעם השנייה בתוך חצי שנה, הרי זה רק התירוץ המפוקפק לפיו הגורם להתייקרות הוא שער האירו. שערי מטבעות החוץ הם כמו קסם: כשהשקל נחלש המחירים שלנו עולים, אבל כשהוא מתחזק - הם לא יורדים
