העורף ממושמע? סיבוב קצר ברחבי תל אביב, מוכיח קצת אחרת
ככל שמתקרבים למלאת שבועיים למבצע "שאגת הארי", הולכת ונשחקת המשמעת של העורף הישראלי. למרות הסכנה, סיבוב בתל אביב מלמד שקשה לשמור לאורך זמן על שגרת חירום

עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
ככל שמתקרבים למלאת שבועיים למבצע "שאגת הארי", הולכת ונשחקת המשמעת של העורף הישראלי. למרות הסכנה, סיבוב בתל אביב מלמד שקשה לשמור לאורך זמן על שגרת חירום
אל תאמינו לשקרים: חוק ההשתמטות במסווה של חוק גיוס לא נגנז, כמו שהבטיחו נתניהו וסמוטריץ', אלא רק עבר מוועדת החוץ והביטחון לוועדת הכספים. המשמעות: פחות חינוך והמשך הקטל בכבישים
ראש הממשלה בישר בנאומו שאנחנו שוברים את עצמותיהם של האיראנים. הזדמנות טובה לבחון את הפעמיים הקודמות שבהן השתמשו בכירים ישראלים בדימוי הזה. רמז: זה לא נגמר טוב
פתיחת המהדורה המרכזית של כאן 11 צריכה להילמד בכל בית ספר לתקשורת חופשית. ככה פועלת נבחרת נטולת כוכבים, שמנצחת מדי ערב. לפעמים הטבלה כן משקרת
איך משפיע המצב בשווקים על שיקול הדעת של טראמפ, מה הקשר בין יוקר המחיה לאנטישמיות ואיך מתנגשים אינטרסים כלכליים ואסטרטגיים בשמי איראן
בין ניצחון בתקשורת לעוד לילה בלי שינה, בין השמדה של משגרים לעובדה שיש עוד מספיק כדי להתיש אותנו, בין הפחדנים מקפלן לגיבורים מטהרן. התחושה של עם ישראל ביום העשירי ללחימה: קצת מבולבל
קשה לכם עם הריצות למקלטים ועם חזרה כפויה לעבודה בלי סידור לילדים? אל תעזו להתלונן כי אחרת תחטפו מערוצי התקשורת של השלטון, שהבכי שלכם מפריע להם להציג שגרת חירום כניצחון | דעה
קצת כמו הטילים, שלא מצליחים להכניע אותנו אבל משבשים את שגרת החיים שלנו, כך הגמר הגדול של משחקי השף: מרוב אזעקות, עד שהמנה הגיעה לשולחן, כבר שכחנו מה הזמנו
הכוונות אולי טובות: להעלות את המורל, להראות את היפה ולשדר אופטימיות. רק שבדרך להפיכתם לצוות הווי ובידור, שכחו ערוצי הטלוויזיה את הסיבה היחידה לקיומה של עיתונות חופשית: הטלת ספק
הפתיחה החלקית וההדרגתית של המשק היא צעד קטן בכיוון הנכון. מה הקשר בינו לטיסות החילוץ מחו"ל ומשהו על הפער שבין מקבלי ההחלטות לבין מי שאנוסים ליישם אותן
המערכת הבנקאית מסיימת עוד שנה במצהלות גיל. מה יוצא מזה ללקוחות? אם תרצו, זה קצת כמו מדינה שמנצחת בשדה הקרב, אבל האזרחים שלה מרגישים שהם מפסידים
עמוס ידלין נוזף בניב רסקין, הקונטרול העייף מתבלבל בספירת הימים, ברהנו טגניה מחרב את השפה, ארבע נשים הוכיחו שאפשר לשדר גם בלי טסטוסטרון, ודני ון-בירן מסביר למה דווקא הוא חיוני על הכביש אבל אחרים לא. חמישה רגעים טלוויזיוניים מהיום החמישי למלחמה
עד לא ידע בטהרן? את המטבח הפרסי נדמה שאין צורך להציג, רק מה נשתה לצד הגונדי, החורשט זבזי והשירמל? תתפלאו, אבל אפילו במדינה שבה אסור לייצר ולצרוך אלכוהול, יש מה לשתות. השלום נראה קרוב יותר מאי פעם, אם רק מסתכלים לכיוון איראן מתחתית הבקבוק
בלהט הוויכוח שמפלג את העם כבר יותר מדי שנים, קצת קשה לעכל שראש הממשלה וצבא ההגנה לישראל שכשלו ב-7 באוקטובר, הם גם האחראים למה שמסתמן כניצחון מרשים
מייקל קאריק החזיר את הצבע ללחיים של האוהדים והפך את הקבוצה לווינרית, גם כשהכדורגל לא טוב מספיק. רק על מה שעשה עם ששקו מגיע לו חוזה לעונה נוספת
אפשר להבין מדוע זקוקים ערוצי החדשות לאולפנים חליפיים. אפילו את הדוגמה השלילית לצופים שבזמן הזה מתחפרים מתחת לאדמה אפשר להכיל. אבל לא ברור למה הם בחרו לקפוא מקור | דעה
המתח עושה את שלו? ההתנפלות הלא ברורה של איתן בן אליהו על עמית סגל הייתה רק הקדימון לגסות שבה שיסע ניר דבורי את צביקה חיימוביץ'
במשך שנים מכרו לנו את פרויקט הגרעין האיראני כאיום הקיומי הגדול ביותר על מדינת ישראל, עד שבא מבצע "עם כלביא" והוכיח עד כמה אנחנו פגיעים לנשק קונבנציונלי
פרשן ערוץ 12 החמיא לשם המבצע והרים לנתניהו, אלא שמהר מאוד גם נתניהו אמר דברים דומים שגרמו לי להרים גבה ולשאול כמה שאלות
לפיקוד העורף היו שמונה חודשים כדי להפיק את הלקח מהפעם הקודמת שבה החרידו את אזרחי ישראל למרחבים המוגנים רק כדי להזהיר. נקווה שיתר גופי הביטחון הסיקו מסקנות נכונות יותר
הפודקאסט "טייק 2" מציג: החיבור בין מי שחיה את עולם הרוח לקרנף מצוי מעולם לא היה כה שלם
מחזור ההצבעה הגדול בתולדותינו חושף נתון מבהיל: 11% מהצעירים בוחרים ביהדות התורה. בעוד אנו מנסים להביא סוף להתחמשות האיראנית, אנחנו מקימים על עצמנו איום קיומי מבפנים. על השוויון בנטל הביטחוני עוד אפשר להתווכח, אבל הוא מסתיר מאחוריו קטסטרופה כלכלית אמיתית
להמתנה חוקים משלה - וזו שאנו חווים עתה מתחילה לשחוק את מדינת ישראל שניצבת על בהונותיה. מצד שני, הסכם רע עלול להיות גרוע הרבה יותר. מה עושים? בינתיים אפשר להיזכר בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים כדי להבין מה לא לעשות
חתיכת הצגה נתן אמש ראש הממשלה לעובדי שב"כ, בשיאה הוא התגאה בשעון תוצרת ישראל. חבל רק שרמת האמינות של ההמלצה זהה לרמת האמינות של יתר הדברים שהשמיע באותו מעמד. למשל לספר לעובדי השב"כ כמה הוא מכבד אותם, כשהוא ממשיך לתדרך נגדם בחדרים סגורים
מאז שהגששים צעקו: "ספרים רבותיי, ספרים", נדמה שלא הייתה הנגשה כה מוצלחת של תחום תרבותי שנחשב כבד. מי היה מאמין שתכנית שעניינה המלצות קריאה תגרום לי לצחוק בקול מול הטלוויזיה? אבל זה בדיוק מה שעושה "אתה חייב לקרוא את זה"
ההמתנה למתקפה אמריקאית על איראן יצרה לתקשורת בעיה: איך מסקרים נושא קריטי שלגביו אין אפילו ידיעה אחת חשובה? למרבה הצער היא בחרה באופציה הכי גרועה
החלטת הכנסת לבטל את הפטור לחבילות מחו"ל בגובה של 150 דולר, היא לא רק תבוסה צורבת לשר אלא גם לראש הממשלה, השניים שידאגו להשאיר את הפטור על כנו. מבולבלים? בואו ננסה לעשות סדר
האיש שבא מתרבות שבה האיום גדול מהמעשה, מבין עתה שבמזרח התיכון אתה קודם מוריד את הסטירה ורק אחר כך מדבר על שלום. הבעיה היא שאת מחיר ההתלמדות שלו נשלם כולנו
המונולוג של לוסי אהריש בחדשות 13 הוא טקסט שצריך להילמד בשיעורי אזרחות, אילו היו כאן כאלה. חבל רק שבינתיים לימדו אותנו ארז טל ואורנה בנאי אזרחות מסוג שונה לגמרי
על הגבול שבין ספורט לביזאר, הקיקבוקסר הגדוש בפטריוטיות סיפק לקהל הישראלי את השילוב האולטימטיבי בין שתי התשוקות הסותרות שלנו. אז האם מדובר בגרסת אומנויות הלחימה של בית"ר-סכנין?