עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
חוסר העניין במונדיאל המועדונים לא קשור בהכרח ברמת הקבוצות ואפילו לא בתאוות הבצע של פיפ"א, אלא יותר במקום שבו הוא משוחק, מדינה שמעולם לא הצליחה לאמץ לחיקה את הכדורגל. יחד עם הפיכת הענף למוצר מסחרי נטו, נוצר קוקטייל רעיל שמסכן את הדבר האמיתי שיגיע בקיץ הבא
ממועמד מוביל לראשות הממשלה ששובר שתיקה אחרי חודשים ארוכים, אפשר היה לצפות להרבה יותר. למזלו של נפתלי בנט, העריכה עשתה את ההבדל בין הריאיון עצמו לכותרות שזלגו ממנו למהדורה המרכזית
מדינת ישראל מפגינה את עליונותה בשמי איראן, עליונות שהתאפשרה בעיקר בזכות הפער הטכנולוגי שהשכלנו לפתוח מאויבינו. במקביל מחבלת הממשלה, באמצעות תקציב המדינה, בדור העתיד של המדענים, לוחמי הסייבר והטייסים. וגם: החלונות שלי כמשל על מצב העורף
תכנית הדגל של ערוץ 14 הפכה למקום שאליו מגיעים כדי לנסות חומרים לקראת הבחירות. אתמול היה תורו של סמוטריץ' - ומה שהוא אמר צריך להדיר שינה מעיניה של כל אם לחייל בצה"ל
שש אחרי המלחמה: ראש ממשלה נואם כמו מנהיג ערבי, הרמטכ"ל כמו פוליטיקאי, טראמפ משפיל אותנו בפני כל העולם, הציבור מפוחד ואיראן נהנית מהספק. כמה נקודות למחשבה ביום שאחרי, זה שבו התבשרנו גם על נפילת שבעה לוחמים בעזה
שר האוצר של מדינת ישראל מתנהג כמו ילד שמיהר לצאת מהממ"ד בטרם התקבל אישור מפיקוד העורף. כרגיל הוא מקווה לטוב, אבל האם יש לו על מה להתבסס?
רגע של חישוב מסלול מחדש על ידי כל המעורבים במלחמה באיראן, הוא הזדמנות טובה לבדוק כיצד הפך חלום השלום הלא מציאותי של השמאל, לפנטזיה ימנית מציאותית עוד פחות
"רוקדים עם כוכבים" הייתה אמורה לפתוח לנו חלון בממ"ד, כדי שנתאוורר מעט. במקום זה היא ניסתה לרגש בכוח, עד שהתעצבנתי אפילו על אמיר שורוש. למה לא לתת לנו בידור קל כשזה בדיוק מה שאנחנו צריכים? למה להעמיס על מציאות חיינו הלא פשוטה את כל השמאלץ הזה?
התקיפה באיראן היא כורח המציאות, בלי קשר לעלותה. דווקא בגלל זה מצופה מממשלה שיודעת להגיד "לא" לוויטקוף, לגלות את אותה תקיפות גם מול גפני. הבעיה היא שהכלכלנים באוצר מזינים אותה בניירות עבודה שמשקפות את הקפריזות של שר האוצר
במחנה המתנגדים טוענים שהמתקפה באיראן נועדה להרחיק את חקירת קטארגייט, בעוד שבמחנה המתלהבים מפרסמים כבר שטרות של 5,000 שקל עם דיוקן בני הזוג נתניהו. בתווך עומדים רוב הישראלים ששואלים אם אפשר להיות אחראי באותה המידה גם למחדל וגם להצלחה
אזרחי ישראל לא יכולים לצאת לחו"ל למרות שמטוסים מורשים להמריא מנתב"ג. מאותה סיבה בדיוק הממשלה לא תחשוב פעמיים אם וכאשר תזדקק לכספים שלמענם עבדנו כל החיים. אל תגידו "לא ידענו" ביום שבו ילאימו לכם את החסכונות
אפשר לזעום על כך שנתניהו שוב בחר לדבר לעם ישראל דרך ערוץ הבית שלו. אפשר להשתגע מהאופן שבו הוא משפץ את ההיסטוריה, אבל בסוף מוכרחים להודות: כשנתניהו במצב רוח טוב, הוא פרופורמר ברמה של מי שהיה יכול לנצח אפילו ב"רוקדים עם כוכבים"
העיתונאי ארי שביט הוזמן ל"אזור מלחמה" כדי להתווכח על נחיצות המלחמה באיראן, אבל מצא את עצמו מותקף אישית. ככה זה כששונאי נתניהו מתוסכלים נוכח מה שנראה כשעתו היפה
זה הסיפור על הדלת שהפרידה ביני, שמספר לכם על חוויותיי מהבוקר, לבין מי שהיה עלול להיות מוטל עכשיו בתוך שלולית של דם. אתם לא מאלה שנכנסים לממ"ד? עשו טובה ולפחות קראו עדות של מי שהיה סרבן מיגון לפני שתישארו בסלון
הטור הזה היה אמור לעסוק בכפכפים שעולים אלף שקל, אלא שבסופ"ש הפך הפער הצרכני לנושא של חיים ומוות: לעשירים יש דירה חדשה עם ממ"ד והשרים מתחבאים בבונקר. ואם אתם ממוצעים או אפילו עניים? כדאי שתתפללו שלא ייפול עליכם טיל
אפשר שלא הייתה לו ברירה אחרת, אבל ראש הממשלה לקח את ההימור הגדול ביותר בתולדות מדינת ישראל מאז הכריע דוד בן גוריון בעד הקמתה. כדור הרולטה מקפץ בין בת ים לטהרן, כשבוושינגטון עוקבים בעניין
חגיגות הגאווה לא יתקיימו, אבל המצעד האנושי שמילא את הרחוב בשעה מאוד לא שגרתית, הפתיע לטובה: הנה שוב הצליחו אויבינו במשימה שבה נכשלים מנהיגינו - לאחד את עם ישראל
תחת ממשלה שנשבעה לעצור כל תמיכה ברצועה, מועברים מאות מיליוני שקלים מקופת המדינה למזון עבור עזה. מה שנשמע כמו סאטירה פוליטית, הוא פשוט המציאות; עוד מאירועי הממשלה המביכה: סמוטריץ' הכריז על "החלטה אסטרטגית". איזה ספין ירוד
במשך שעות התנהל קרב בלימה נגד פיזור הכנסת. המשותף לכל ה"לוחמים": איש מהם לא בילה אפילו דקה בשדה קרב אמיתי, כמו זה שהם שולחים אליו את מי שכן מתגייסים. אדלשטיין יצא נבל או טיפש, מאחרים ממילא לא היו ציפיות. סיכום של מסמך הבנות שלא שווה את הנייר עליו נכתב
יכול להיות שזוועות 7 באוקטובר מצדיקות כל מחיר שצה"ל גובה עתה מעזה, אבל כמה מאזרחי ישראל יודעים באמת מהו המחיר האמיתי שמשלמת האוכלוסייה? סקר מקיף מלמד שרובנו מעדיף שהתקשורת פשוט לא תספר, והיא מצדה מתמסרת להדחקה בשמחה. דעה
למה תעשיית החתונות מייצרת אירועים משוכפלים, כמה רושמים על הצ'ק, מה הופך מתנה לגיטימית לתרומה אסורה - וכל מה שצריך לדעת לקראת חתונת השנה של אבנר נתניהו ובח"לתו, אלא אם כן נועה קירל ודניאל פרץ יחליטו לגנוב את ההצגה
הוא היחיד שיכול לעשות גם תנועה של קוף למישהי שצועקת שהיא מבת-ים וגם לדמיין משפחה אשכנזית בשואה, שמפחדת לאחר לרכבת. זה מצחיק, רק חבל שהאריזה המרושלת של קשת לא כיבדה את המעמד
ההערכה במערכת הפוליטית היא שנתניהו יצליח לפתור או לכל הפחות לדחות את המשבר שאמור לקחת אותנו אל הקלפי. למרות זאת, אם ייכשל הפעם, זה בדיוק בגלל הסיבה הזאת. תחליטו לבד האם מדובר בצחוק הגורל או ביד אלוהים
שתי הצבעות: אחת בממשלה והשנייה בוועדת חוץ וביטחון, משקפות את שני המשאבים שהממשלה הזאת נחושה לבזבז: את הכסף של הציבור המשרת ואת החיים שלו
כמו שמוכיח סקר וואלה, יש לא מעט סיבות למה יוסי כהן לא צריך להיות ראש ממשלה בישראל, אבל יש גם סיבה אחת, משמעותית מאוד, שבגללה הוא עשוי להיות היחיד שמסוגל להחליף את נתניהו. בינתיים הוא בקושי עובר את אחוז החסימה
בלי מונדיאל, בלי יורו ואפילו בלי אולימפיאדה, אין למי שחי משבת לשבת אלא לבהות בדשא של ווימבלדון ולחלום שהוא בבלומפילד ואחר כך לקחת כדור צהוב ושעיר כדי להשכיח את הגעגוע לכדור היחיד שבשבילו שווה לפתוח את הטלוויזיה
הלקח לכל מפרסם פוטנציאלי: בין אם מדובר בפרזנטור או במשתתף ידוע בקמפיין, הוא שכדאי לבחור דמויות סולידיות. הבעיה בליהוק של יוסיאן אינה שהוא ימני או שמאלני, אלא שהוא פרובוקטור. דעה
תוצאות הבחירות לנשיאות פולין, בהן זכה מועמד הימין הלאומני, שולחות מסר ברור גם לפוליטיקאים בישראל: אין דבר זמני יותר מהשלטון שלכם
זה היה עוד פרק מצוין של "המבקר", תכנית התחקירים היחידה שמצליחה לא רק לספר סיפור, אלא גם להביא תוצאות. מסתבר שיוסי מזרחי עדיין זוכר משהו שחלק מהקולגות שלו כבר שכח
מבקר המדינה מבקש מוועדת הכספים חצי מיליון שקלים, שישולמו לו עם פרישתו מהתפקיד. מה היה אומר מבקר אמיתי על מי שמבקש סכום נכבד שכזה, מהאנשים שעליהם הוא אמור לכתוב את הדוח האחרון, לפני שיעמדו למשפט הציבור?
