אירופה הקלאסית: האם יורו 2024 הוא מסיבת הסיום של המערב?
ממש כמו הטיולים המאורגנים של פעם, שדחסו "5 מדינות ל-12 ימים", כך גם היורו הנוכחי: מסע באירופה שמשנה את פניה. העובדה שגם פה בישראל המצב לא משהו, רק מחזקת את חשיבות המפלט והנחמה שמציעים המשחקים
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
ממש כמו הטיולים המאורגנים של פעם, שדחסו "5 מדינות ל-12 ימים", כך גם היורו הנוכחי: מסע באירופה שמשנה את פניה. העובדה שגם פה בישראל המצב לא משהו, רק מחזקת את חשיבות המפלט והנחמה שמציעים המשחקים
בשקט בשקט ולמרות שהריבית במשק נותרה ללא שינוי, העלו חלק מהבנקים את הריביות על יתרות החובה שלנו, בצעד חמדני וחסר הגינות כלפי אלה שאין להם כוח. הפעם גם מי שנמצא לרוב בצד הבנקים ובנק ישראל חייב לדרוש מהנגיד שיתעורר
שני קהלים יצאו מגדרם עם היבחרה של קלאודיה שיינבאום לנשיאה הראשונה של מקסיקו. רק ממש כשם שלא בטוח שליהודים יש סיבה למסיבה, כך גם מעניין לבדוק האם מדובר בניצחון הפמיניזם, במדינה שמרנית עם סטטיסטיקה מטורפת של רצח נשים
זו הייתה עונה גדולה, שלמרבה המזל הסתיימה בערב הראשון מזה חודשים שבו החדשות לא קלקלו לנו את התיאבון. אולי העובדה שלא היה בריאליטי הבישול אפילו פרק אחד שהושפע מהמלחמה, הפכה אותו לאסקפיזם מושלם עבור אומה שפיתחה הפרעת אכילה
ושבו בנים לגבולם: בכינו כל כך הרבה מעצב, עד ששכחנו כבר איך בוכים משמחה. הדמעות הן אותן דמעות, אבל איזה הבדל. תנו לנו עוד מהמראות האלה עד שנתרגל
דוד לוי, שהלך השבוע לעולמו, ייזכר אולי בגלל הבדיחות עליו, אבל הוא מייצג בעיקר חידה שעוד לא הצלחנו לפתור. נהוג לחשוב שהשמאל דחה אותו בעוד הימין קיבל אותו באהבה, אבל מה שעשה רק אתמול נתניהו לראש עיריית קריית שמונה, מוכיח שבעצם לא הרבה פה השתנה
התחקיר של צה"ל על כישלון ה-7 באוקטובר מצליח להיות בו זמנית גם מרתק וגם מיותר. למה? גם כי אי אפשר שאחד משני הנאשמים יהיה גם השופט - וגם מפני שהוא ישחק לידי מי שרוצה לחמוק מוועדת חקירה ממלכתית
איזו סיבה יש לצעירים להישאר בישראל? בעולם מלא באפשרויות מדינה שרוצה עתיד חייבת להציע לצעיריה חזון שכולל יותר מצווי מילואים ויוקר מחייה שמאפשר רק לעשירים ליהנות מהחיים. וואלה נחנקנו, ואנחנו מאבדים את הדור הבא
בשיח של הימים האחרונים עולה החרדה שמא מה שראינו ב-7 באוקטובר לא היה מחדל צבאי או מדיני, אלא ביטוי לחוסר היכולת שלנו לנצח. מדינה שלא מסוגלת להכריע ארגוני טרור בשמונה חודשים לא תתקיים לאורך זמן במרחב העוין שסביבה
בעוד משדרי הדגל נדחקו החוצה מלוח השידורים ובאולפני האקטואליה ניסו לפענח מה חושב נתניהו על העסקה שהוא עצמו הציע, המשיך ערוץ הבית שלו בשידורים כרגיל, שהבהירו מה הוא חושב באמת - וגם: איך כל זה קשור למקסיקו 1970?
העימות בין קצינים בכירים בפיקוד הצפון לבין ראש עיריית קריית שמונה מעיד על הבלבול שאוחז בשורות הצבא. אחרי שמונה חודשי מלחמה הגיע הזמן שצה"ל יעסוק רק בדבר אחד: ניצחון במלחמה
נשיא ארה"ב חשב שיש לו פתרון גאוני, רק כדי לגלות שהשכל הישר אינו מטבע קביל במזרח התיכון. איך נתניהו יצא מחוזק דווקא כשנראה היה שהוא מצטייר כמכשול לעסקת החטופים - ומה חושבים בקפלן על העובדה שינאם בקרוב בקונגרס?
הפארסה המתמשכת שנקראת "פגוש את העיתונות" התרסקה אמש על קרקע האקטואליה הקשה. אי אפשר היה לצפות בזה ולא להרגיש שהגישו לך המבורגר קפוא, כזה שאפילו אסתר ממאסטר שף לא תוכל להציל. ואם זה לא מספיק, בצד הגישו לנו צ'יפס בטעם צנזורה
בגלל מפגן כוח שאין לו דבר עם שמירת שבת, יתקעו חיילים בדרך לחופשתם ואנשים שאשכרה עובדים לפרנסתם, בדרך לבתיהם. אז עשו טובה ובפעם הבאה אל תדברו אתי על שנאת חרדים, בזמן שמדינה שלמה תחטוף היום שעות ביציאה
האינסטינקט להגן על גלי בהרב מיארה וקובי שבתאי הוא מובן בהחלט, בטח כשהעומד מולם הוא שר שכל הווייתו היא פרובוקציה. אלא שבימים האחרונים ה"הטרלה הבן גבירית" הצליחה לגרום להם להיראות רע
גם אם טענת רשות המסים נגד חברת משלוחי המזון המפורסמת היא עדיין בגדר חשד, זה לא מפתיע שהמתווכים שהפכו את ענף המסעדנות לבן ערובה ואת השליחים לעצמאיים בעל כורחם, חשודים עתה גם בהעלמת הכנסות בגובה של מאות מיליוני שקלים
מי שדורש עסקת חטופים עכשיו בנימוק שאת הלחימה בעזה ניתן יהיה לחדש, מטעה את הציבור. כך גם מי ששוגה בפנטזיה על ניצחון מוחלט. איך הפכה ישראל שבויה בידי פוליטיקאים וגנרלים שלא מפסיקים לשקר?
אפילו בערוץ המתחרה לא יכלו להישאר אדישים לעוצמת התחקיר אודות התנהלותה לכאורה של שרת התחבורה. לא עניין של מה בכך כאשר חלק מהממצאים מטילים דופי בחברם למערכת, עמית סגל
סרטון התצפיתניות ממלא כל צופה ישראלי בזעם: קודם כל על האויב, אבל גם על צה"ל והממשלה. אזרחי ישראל מרגישים עכשיו את אשר חשו תושבי הנגב המערבי וחיילי המוצבים כבר לפני 8 חודשים: תחושה נוראית של חוסר אונים
תוכניות הבוקר בטלוויזיה הפכו לחלק אינטגרלי מתכניות האקטואליה היומיות. הבעיה היא שגם כשהן מספקות כותרות, כמו בריאיון של ראש הממשלה ל-CNN, מי שמפרש אותם באולפן נמנה על "הקבצה ב'" של העיתונאים והפאנליסטים
לדוח מבקר המדינה שהוגש לעיון הכנסת, חמור ככל שיהיה, אין שום משמעות אמיתית. במציאות שבה חטא שאינו פלילי כאילו לא התקיים, למה צריכה המדינה כלל את משרד המבקר? והרבה יותר חשוב: האם זהו הגוף שנרצה שיחקור את אירועי 7 באוקטובר, המחדל הגדול בתולדות המדינה?
היהדות פנים רבות לה, למרבה הצער לפעמים יש מי שמבקשים לצמצם אותה לנאום גזעני מבחיל, כמו זה שנשא בועז גולן באולפן של ערוץ 14. "הגויים" של ליברמן טובים כנראה רק בשביל למות בעד ארצנו, ולא כדי לחיות בה. דעה
נאום גנץ היה אמור להיות המנה העיקרית של הערב, אבל מי שחיכה לאנטריקוט משויש, קיבל במקום שניצל טבעול. מזל שנמצא צדיק אחד באולפן "פגוש את העיתונות" שהיטיב לסכם את הנאום עוד בטרם הושמע, למרות חוסר הזמינות החלקי של אחד ממגישיה
כל הערוצים נכשלו להיערך לפצצה שהטיל שר הביטחון, אבל בעוד במהדורת החדשות הנצפית ביותר חיפשו ניואנסים עדינים בדברים המפורשים, בערוץ של חסידי נתניהו הסירו את הכפפות
הגיע הזמן להציל אותנו מעצמנו: מסע עצמאות שמתחיל בבית הכנסת העתיק בבית אלפא, נמשך בשדות עמק יזרעאל, הופך לחשבון נפש אישי ולאומי על הר תבור ונגמר בסלט ישראלי. באמצע נעצרים לסלפי עם נתן אלתרמן, שהפליא לתאר את העמק, אבל העדיף את בתי המרזח של תל אביב
יום העצמאות הוא יום שבו חונכנו להגיד תודה על מה שהשגנו. אלא שנוכח כמה תמורות מדאיגות שמתקפת ה-7 באוקטובר רק חידדה, אי אפשר שלא לתהות איך ייראו שנותיה הבאות של המדינה
רגע לפני שמדינת ישראל מתעטפת באבלה הכבד, ערב היום הקדוש ביותר בלוח השנה הישראלי, קיבלנו אישוש למה שרבים מאתנו חשים כבר מזמן: יש פער גדול בין המציאות התקשורתית לדעת הקהל בעולם
השנה, גמלה בליבנו ההחלטה: לא לציין את יום העצמאות. אני יודע מה חושב חלקכם עכשיו - דווקא עכשיו! אחרי שנים שבהם כפיתי על עצמי להביט בחצי המלא של הכוס, גם כשהמדינה התנהלה בניגוד מוחלט לדעתי, הפעם אני חש צורך ללגום ממנה תחילה כדי שאוכל לשאת את החצי הריק מתמיד
בזמן שריאל מדריד פירקה את באיירן מינכן, פירק גיא לרר את יאיר שרקי ואברי גלעד - אז איך קרה שמי ששיקף את הבעיה הגדולה של שידורי האקטואליה הוא דווקא שלום אסייג?
36 שנים ארוכות מדי הפרידו בין שתי נשים. 138 דקות הפרידו בין החיים לחלום