כל ריאיון עם שורד שבי הוא מטלטל, אבל העדות של עומר ונקרט היא בלתי תיאמן
זה התחיל כמו עוד הבטחה לריאיון שכמוהו "עוד לא שמענו", אבל השקט הנפשי של עומר ונקרט הפך את השיחה עם אלמוג בוקר למשהו שאי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים
ניר קיפניס
עורך מדור הכסף והצרכנות של אתר וואלה!
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
כל הכתבות של ניר קיפניס
שנאת חינם? המחיר האמיתי של הפטור לחרדים יגרום לכם להשתגע
הרפלקס החרדי להשתמש במונח "שנאת חינם" כאשר מותחים ביקורת על התקציבים שהם מקבלים מעצבן את ניר קיפניס - והשנה במיוחד
בין הכרזות הרמטכ"ל לניתוק החשמל: ישראל שוב מהססת ומסתבכת
החוצפה שלא תיאמן של שר האוצר, ההכרזות הסותרות-לכאורה של הרמטכ"ל, הפריימריז של השר על גב החטופים ומעל לכל: ממשלה חסרת מנהיגות. כל מרכיבי הדשדוש הישראלי מול חמאס
המדינה משקיעה סכום עתק בבתי כלא, קשה שלא לחשוש שהם עוד יתמלאו במתנגדי משטר
הגידול בתקציב המשרד לביטחון פנים אולי דרוש נוכח צרכי השעה, אבל הוא קורה בגלל סיבות קואליציוניות. גם אחרי התוספת המוצדקת לשכר השוטרים, חיינו פה לא צפויים להפוך לבטוחים יותר
האם האיש ש"לא אוהב שבויים" יהיה גם מי שיציל את החטופים?
על רקע המסגור החם לפגישת טראמפ עם החטופים, קשה היה שלא להיזכר ביחס שלו לשבויי מלחמה. איך זה קשור לאילון מאסק, דניאל הגרי והרשות הלאומית לבטיחות בדרכים? ובכן יש קשר, עובדה
אשתי קרייריסטית, מה זה אומר עלי?
תמיכה בזכותן של נשים להזדמנות שווה צריכה להיות מובנת מאליה. למרבה הצער, יש לא מעט גברים שרואים בכך מס שפתיים בלבד, בעודם מנציחים את החלוקה המגדרית המיושנת
תסמונת הבחור הטוב: היום שבו ניצח המצליחן את הג'נטלמן
ההתלבטות בין שיקולים מוסריים לתועלתניים מלווה את חיינו כמעט מראשיתם. לפחות בפוליטיקה נדמה שהדילמה הוכרעה: מטקס חילופי הרמטכ"ל ועד לפגישת שורדי השבי עם טראמפ בבית הלבן
המספר שלא רוצים שתכירו: השכר הממוצע בישראל הוא לא יותר מבלוף
האם מכונת הרעל בלעה גם את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה? הלמ"ס פרסמה אמש דוח חשוב שמראה זינוק בשכר הממוצע בישראל. האם הוא משקף גם שיפור במצבם הכלכלי של אזרחיה? לא בדיוק - ולא רק בגלל הנתון החסר שהופך דוח מקצועי למסמך תעמולה
מגי טביבי דיברה על "הורים שכולים שמתעמתים עם משמר הכנסת". לא האמנתי למה שאני שומע
בחדשות 12 חשבו שמדובר בבושה, בתאגיד הגדירו זאת כמופע אימים, אבל היה גם מי שבחר לרחם דווקא על מי שהלמו באגרופים בהורים שכולים. תיעוד מערב שבו איבדה ישראל את שארית השפיות
הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד לוקחים אחריות. הבוס שלהם בורח ממנה
דווקא בשעה שבה מקבלים בכירי צה"ל אחריות לנורא שבמחדלים, בולט עוד יותר בהיעדרו האיש שלימד את כולנו שלכישלון שכזה יש רק כתובת אחת
מה עשה שר הכלכלה במקום לצפות בראיון? אנחנו יודעים בעיקר מה הוא לא עשה
ניר ברקת התנצל מעומק הלב, אז על מה בכל זאת קשה לסלוח? זה לא פשע לא להחמיץ משדר שבמרכזו ריאיון עם שורד שבי, אבל מאחר שנרמז כי לשר יש עניינים חשובים יותר, אפשר לתהות מה הוא בדיוק עושה למעננו בזמן שבו לא צפה בטלוויזיה. לצערנו, כנראה שזה לא היה קשור לכלכלה
אלי שרעבי מדבר ואי אפשר לנשום. כל צופה מרגיש רעב, צמא ומחנק בגרון
כשאלי שרעבי מדבר, הופך התיאור הכמעט-מונוטוני לחזק כל כך, עד שמתחילים לחוש רעב, צמא, כאב ומחסור באוויר לנשימה. "עובדה" של אמש היא צפיית חובה לכל אזרחי ישראל
מחליף עניבה ומטרפד ועדת חקירה: מישהו רואה פה ראש ממשלה?
הפער בין האחדות שהפגינו אזרחי ישראל באבלם לבין הציניות של המערכת הפוליטית, מעולם לא היה עמוק יותר. ביום שבו צה"ל מפרסם תחקירים חלקיים מאוד על תפקודו, צריך להבהיר: אסור שהחקירה תיעצר בלובשי המדים
המהפכה של מאסק: האם ישראל הבאה בתור?
עשיר? גאון? מטורף? כנראה שכל התשובות נכונות. אילון מאסק הכתיר את טראמפ, שגמל לו מיד במינוי דרמטי, ועכשיו האיש עם הכי הרבה כסף בעולם מבצע בעזרת גרזן ניתוח שהיה צריך להתבצע באזמל. ואיך כל זה קשור לפחדים שלי כישראלי?
יום כתום: עם ישראל נפרד משלושה ג'ינג'ים שהפכו לסמל
גם במסע שבו יש כל כך הרבה רגעים שוברי לב, הפכה משפחת ביבס לסמל: לאכזריות האויב, להבדלים שמוכרחים להישמר בינינו לבינו ולחשבון הנפש שעוד לא התחלנו לערוך. מסע הלוויה נע באיטיות דרומה - ויחד עמו נעות המחשבות
עובד גם בשבת: זה רק קניון חדש, למה הוא כל כך מלהיב אותנו?
כבר מזמן לא עורר פרויקט מסחרי התעניינות כפי שמעורר מתחם ביג שייפתח השבוע בגלילות. מי שירצה יוכל לראות בו את עגל הזהב, אחרים יזכירו שבימים שכאלה אין אידיאל חשוב יותר משאיפה לחיים הטובים
50 גוונים של שחור-לבן: שנה להיעלמות המסתורית שלא מזיזה כאן לאף אחד
ילדה נעלמת מביתה, נעדרת במשך שנה שלמה - ולאיש אין קצה חוט. זה קרה בישראל, זה קרה לאור יום, זה השאיר את רובנו אדיש, והלוואי שהיינו יכולים להאשים בכך רק את התקשורת או את המשטרה
הגיע הזמן שנפסיק לשקר לעצמנו: "שבעה באוקטובר הבא" כבר כאן
מדינת ישראל עוברת תהליך של מלחמה, של זעם ושל אבל, רק שכדי להתקדם, אנחנו מוכרחים לעבור גם התפכחות ולהפסיק לדבר בסיסמאות. למרבה הצער, התהליך הזה קורה בעיקר בצד אחד של המפה
יש בי אגבה והיא תנצח: מה עושה עולה חדשה ממקסיקו בשדות העוטף?
עולה חדשה ממקסיקו ועולה מארצות הברית נפגשים בשדות של קיבוץ עלומים. זו לא התחלה של בדיחה, אלא מיזם חקלאי שעוד יניב את המשקה הכי מקסיקני בעולם, כאן בישראל
זה אולי היה בתום לב, אבל ירון אברהם אמר משפט אחד יותר מדי
יכול להיות שגם הטובים והמנוסים יותר בחדשות 12 מתחילים להישחק? משדר שחרור החטופים בשבת היה לא רק רצוף מעידות, אלא אולי גם עדות שכבר התרגלנו לזוועות
רוצים להיות בריאים ולחיות שנים ארוכות? תכינו את המזומנים
אם חשבתם שקשה להיות מעמד בינוני בישראל, נסו להוסיף לתקציב המשפחתי גם את המחיר שאנחנו משלמים כדי להישאר בריאים - מקניית ירקות ופירות ועד לחדר כושר וחוג ספורט לילד. המספרים שתגלו עלולים לעשות אתכם חולים
"ארץ נהדרת" אתמול הייתה מאוד חלשה, אבל בטעות הסתנן פנימה משהו גדול
מערכון הפתיחה המוצלח רק הדגיש עד כמה שאר הפרק היה שחוק. החיקויים המוכרים של נתניהו, ישראל כץ ובן גביר כבר מוצו לעייפה, ואפילו הדמות החדשה של אסי כהן לא מתרוממת. אך למרות זאת, בדרך מקרה התכנית שיקפה משהו עמוק על מה שמתחולל במציאות הישראלית העכשווית
רוקדים סביב ביפר הזהב: המלחמה שבה איבדה ישראל את עצמאותה
מרוב שנתניהו עסוק בלשווק את עצמו כיחיד שיכול לעמוד בלחץ הבינלאומי, לא שמנו לב איך איבדנו את עצמאותנו. היום זה מוביל ממשלה גרועה להחלטה טובה, אבל מה יהיה מחר?
הציבור מבולבל ולכן הציבור ישלם: מי אחראי למחדל 7 באוקטובר?
הסקרים האחרונים משקפים פער כמעט בלתי נתפס בין עמדות הציבור בנושאי ליבה כמו החטופים או ועדת חקירה, לבין כוונות ההצבעה שלו. למה זה קורה ומדוע היחידה שיכולה להפיל את נתניהו היא מרים אדלסון?
זה רק חלון בשני מיליון, כי מה לא נעשה בשביל מלך ישראל?
מי משפץ חלון ב-2 מיליון שקלים על חשבון הציבור, בעוד ביישובי קו העימות עוד מחכים לפיצוי? רק זה ששם תמיד את טובתו האישית לפני טובת המדינה ואזרחיה. אין דבר שמעיד יותר על מצבו הנפשי המנותק של מי שרואה בעצמו מלך מורם מעם, זולל ושובע בעוד אזרחי ממלכתו מורעבים
ההשוואה המביכה שעשתה יונית לוי חושפת בעיה גדולה בחדשות 12
השוואת הטבח בניר עוז לבאבי יאר והתבדחות על מראה פדוי שבי הם רק חלק מהבעיות שעלו בסוף השבוע בערוץ. כשהעובדות נדחקות לשוליים לטובת תחושות בטן, נשאלת השאלה מה עוד נותר מהסטנדרטים העיתונאיים של חדשות 12
חמש מאות ימים חלפו מאז שלא קרה כל מה שהיינו בטוחים שיקרה
נסו להיזכר בכל מה שהעסיק אותנו עד לבוקר ההוא, רגע לפני שאת השקט של החג ניסרו צופרי האזעקה. מסע קצר בין כל מה שהיינו בטוחים שיקרה, מלמד ששום דבר מאלה לא קרה. סיפור שמתחיל במחשבות על דיאטה ופקקי תנועה
"חסר השכלה? אני עממי": כשהבורות הופכת לתו תקן
כאשר שיקול כלכלי מונע רכישת השכלה, הופך היעדרה למשהו שהוא כביכול תוצר של בחירה ערכית. כך אנחנו אנחנו מטמטמים את עצמנו לדעת, תוך שאנחנו מערבבים בטעות טמטום עם מסורת, עממיות, אמונה, ואפילו בחירה פוליטית
באותו הערב חשבנו שראינו כבר הכל - ומאז העסק רק הלך והתדרדר
היום מלאו 35 שנים לעימות שזכה לכינוי "ליל המיקרופונים". מה אפשר ללמוד מהלילה ההוא בראי ההיסטוריה - ואיך זה קשור לביזיון שאירע אתמול בכנסת, שמציינת היום 76 שנים להיווסדה
מנחם הורביץ, השתגעת? מדובר בחטופים, לא בכוכבי הפסטיגל
למה לא מטפחים את הפריפריה היא שאלה לגיטימית ואף נכונה, אבל כשמעלים אותה בהקשר של קליטת חטופים במרכזים רפואיים, היא הופכת לבדיחה לא מוצלחת