האמת שלא מגלים לנו: לא תהיה עסקת חטופים, לא יהיה ניצחון על חמאס
מי שדורש עסקת חטופים עכשיו בנימוק שאת הלחימה בעזה ניתן יהיה לחדש, מטעה את הציבור. כך גם מי ששוגה בפנטזיה על ניצחון מוחלט. איך הפכה ישראל שבויה בידי פוליטיקאים וגנרלים שלא מפסיקים לשקר?
ניר קיפניס
עורך מדור הכסף והצרכנות של אתר וואלה!
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
כל הכתבות של ניר קיפניס
בחדשות 12 החמיאו לתחקיר מירי רגב של הערוץ המתחרה. אין עדות חזקה יותר על חשיבותו
אפילו בערוץ המתחרה לא יכלו להישאר אדישים לעוצמת התחקיר אודות התנהלותה לכאורה של שרת התחבורה. לא עניין של מה בכך כאשר חלק מהממצאים מטילים דופי בחברם למערכת, עמית סגל
תדע כל אם עברייה שאין מפקדים בצה"ל ושרים בממשלת ישראל
סרטון התצפיתניות ממלא כל צופה ישראלי בזעם: קודם כל על האויב, אבל גם על צה"ל והממשלה. אזרחי ישראל מרגישים עכשיו את אשר חשו תושבי הנגב המערבי וחיילי המוצבים כבר לפני 8 חודשים: תחושה נוראית של חוסר אונים
באולפן של ערוץ 13 התנהל הבוקר ויכוח סוער. אין סיכוי בעולם שתנחשו על מה
תוכניות הבוקר בטלוויזיה הפכו לחלק אינטגרלי מתכניות האקטואליה היומיות. הבעיה היא שגם כשהן מספקות כותרות, כמו בריאיון של ראש הממשלה ל-CNN, מי שמפרש אותם באולפן נמנה על "הקבצה ב'" של העיתונאים והפאנליסטים
מול הכנסת נעצרה היום מכונית ריקה ומתוכה יצא מבקר המדינה
לדוח מבקר המדינה שהוגש לעיון הכנסת, חמור ככל שיהיה, אין שום משמעות אמיתית. במציאות שבה חטא שאינו פלילי כאילו לא התקיים, למה צריכה המדינה כלל את משרד המבקר? והרבה יותר חשוב: האם זהו הגוף שנרצה שיחקור את אירועי 7 באוקטובר, המחדל הגדול בתולדות המדינה?
בועז גולן בערוץ 14 מעדיף משתמטים חרדים על חיילים עולים
היהדות פנים רבות לה, למרבה הצער לפעמים יש מי שמבקשים לצמצם אותה לנאום גזעני מבחיל, כמו זה שנשא בועז גולן באולפן של ערוץ 14. "הגויים" של ליברמן טובים כנראה רק בשביל למות בעד ארצנו, ולא כדי לחיות בה. דעה
נו, באמת. בלתי אפשרי לבסס תוכנית אקטואליה שמשודרת בשבת על עמית סגל ששומר שבת
נאום גנץ היה אמור להיות המנה העיקרית של הערב, אבל מי שחיכה לאנטריקוט משויש, קיבל במקום שניצל טבעול. מזל שנמצא צדיק אחד באולפן "פגוש את העיתונות" שהיטיב לסכם את הנאום עוד בטרם הושמע, למרות חוסר הזמינות החלקי של אחד ממגישיה
בחדשות 12 נזהרו מלספר את "האמת" על הפצצה של גלנט. ערוץ 14 כבר חשף אותה לגמרי
כל הערוצים נכשלו להיערך לפצצה שהטיל שר הביטחון, אבל בעוד במהדורת החדשות הנצפית ביותר חיפשו ניואנסים עדינים בדברים המפורשים, בערוץ של חסידי נתניהו הסירו את הכפפות
מבית אלפא עד נהלל: חשבון נפש אישי ולאומי מעל לפסגת התבור
הגיע הזמן להציל אותנו מעצמנו: מסע עצמאות שמתחיל בבית הכנסת העתיק בבית אלפא, נמשך בשדות עמק יזרעאל, הופך לחשבון נפש אישי ולאומי על הר תבור ונגמר בסלט ישראלי. באמצע נעצרים לסלפי עם נתן אלתרמן, שהפליא לתאר את העמק, אבל העדיף את בתי המרזח של תל אביב
הנעורים שבאו פתע אל סופם: האם נגמרו 76 השנים הטובות של מדינת ישראל?
יום העצמאות הוא יום שבו חונכנו להגיד תודה על מה שהשגנו. אלא שנוכח כמה תמורות מדאיגות שמתקפת ה-7 באוקטובר רק חידדה, אי אפשר שלא לתהות איך ייראו שנותיה הבאות של המדינה
גן עדן גולן: הרגע שבו התברר פתאום שלא כל העולם נגדנו
רגע לפני שמדינת ישראל מתעטפת באבלה הכבד, ערב היום הקדוש ביותר בלוח השנה הישראלי, קיבלנו אישוש למה שרבים מאתנו חשים כבר מזמן: יש פער גדול בין המציאות התקשורתית לדעת הקהל בעולם
אין טעם לעצמאות מבלי להיות עם חופשי בארצנו
השנה, גמלה בליבנו ההחלטה: לא לציין את יום העצמאות. אני יודע מה חושב חלקכם עכשיו - דווקא עכשיו! אחרי שנים שבהם כפיתי על עצמי להביט בחצי המלא של הכוס, גם כשהמדינה התנהלה בניגוד מוחלט לדעתי, הפעם אני חש צורך ללגום ממנה תחילה כדי שאוכל לשאת את החצי הריק מתמיד
זה רעיון קצת מופרך, אבל אולי גיא לרר הוא זה שצריך להגיש את המהדורה
בזמן שריאל מדריד פירקה את באיירן מינכן, פירק גיא לרר את יאיר שרקי ואברי גלעד - אז איך קרה שמי ששיקף את הבעיה הגדולה של שידורי האקטואליה הוא דווקא שלום אסייג?
הקדירה: סימפוניה צרפתית טעימה של אוכל, אהבה ואמת
36 שנים ארוכות מדי הפרידו בין שתי נשים. 138 דקות הפרידו בין החיים לחלום
אורן זיתוני ואורן ניסים: זיכרון ממשחק אליפות בן 25 שנה
את העונה ההיא אני יכול לשחזר לפרטי פרטים - ואם משהו נשכח, אז הבן שלי שנולד בשבת האחרונה של אותה עונה ונקרא על שם הקפטן, הוא מזכרת תמידית מהחודש הטוב בחיי. ניר קיפניס חוזר לרגע ההיסטורי של הפועל חיפה, היום לפני רבע מאה
מחיר המלחמה: זמן שווה כסף - וזה של מדינת ישראל הולך ואוזל
אנחנו יודעים כמה עולה כל פצצה ויום מילואים, אבל מה המחיר של אובדן שנת לימוד, קריסת עסקים ועזיבת בית? "שעון החול" המדיני הולך ואוזל, אבל דווקא השעון הכלכלי הוא זה שכדאי להתחיל לפחד ממנו: ישראל בדרך להפוך למדינת עולם שלישי שתשעבד את ילדיה ונכדיה
טקס עם כמה לפידים הם לא מסוגלים לארגן, אלה יצליחו לנצח במלחמה?
מי ידע שכך יהיה מקץ 7 חודשים? היינו בטוחים שנכה בעוצמה בחמאס, כך חשבו גם בעולם, אלא שצה"ל שכשל ב-7 באוקטובר לא ממש הוכיח את עצמו מאז וממשלת ישראל שלא מסוגלת לארגן אפילו טקס הדלקת משואות, לא מסוגלת להכריע - לא בעד עסקה ולא בעד ניצחון במערכה
ובחרת בחיים: הסיפור היהודי - ממזרח אירופה ועד לנגב המערבי
גם מי שבוחרים לעזוב את ישראל בגלל המצב וגם הבוחרים לבנות את ביתם דווקא מתוך ההריסות, מוכיחים עד כמה זיכרון השואה חי בלב כולנו. על מצעד החיים הישראלי בבוקר שבו נודע על נפילת שלושה לוחמים
ירון אברהם שבר את הכלים בשידור חי. במשפט קצר הוא חשף את הבלוף של נתניהו
המעבר החדשותי מנוהל שבת למוצאיה, מתאפיין לרוב במעבר מטון שמתנגד לראש הממשלה לחדשות בניחוח ימין לייט, אבל אמש קרה דבר מוזר: הכתב המדיני של חדשות 12 החליט בשידור חי שנמאס לו
לקום אתמול בבוקר: איך אנחנו רואים את אותה מהדורת חדשות בכל ערב?
הקונספציה המדינית תיחקר, גם המחדל הצבאי, אבל מי יחקור את המחדל התקשורתי? גם פה, ממש כמו בזירות אחרות: בכל יום שחולף צריך לחקור לא רק את תפקוד התקשורת לפני הטבח, אלא את הדרך שבה היא מתנהלת מאז פרצה המלחמה
היקב של פאליק: איך הפך פרויקט יפה למען יישובי העוטף למלחמת אחים?
מדהים לגלות שמי שחושב שצריך להשלים עם האויב, לא מסוגל להשלים עם אחיו: חרם צרכני על תוצרת כחול-לבן, משני צדי הקו הירוק, הוא עניין לאנטישמיים בקמפוסים של ארה"ב ולא למי שמבקש לבנות כאן חיים משותפים
צפיתי ב-2 דקות של עמית סגל והבנתי שהקרע בינינו בלתי ניתן לאיחוי
עד שצפיתי בשתי הדקות של עמית סגל בפרויקט יום העצמאות של קשת 12, סברתי ששנינו אוחזים באותו הדגל והמחלוקת העיקרית בינינו היא מעל איזו גבעה להניף אותו, אבל אז הגיע הגדי
במעמד צד אחד: איך הפך הדרבי החיפאי הגדול לסתם משחק כדורגל?
היו שנים שבהן היו בחיפה מחנות אוהדים שווים, שדיברו על הדרבי במשך שבועות והתייחסו אליו כמו אל תואר. הימים האלה חלפו עם אוהדי הפועל שנעלמו ובעצם, אולי גם עם העיר שאירחה אותו: מותו של הדרבי החיפאי הוא סימפטום למות החיפאיות
כמו טיפול לכל הקפלניסטים: רפי רשף חשף את השבר של מחנה שלם
המשבצת החלשה של ימי חול המועד הפכה לחצי שעה מרתקת כשחתן פרס ישראל והאב השכול אייל וולדמן הגיע לתוכנית "אינטימי" עם רפי רשף, וחשפה הלך רוח של מחנה חשוב בציבוריות הישראלית
היווני, שוק בצלאל: טברנה שמחה מהשוק באתונה נחתה באמצע תל אביב
טיבו של השילוב בין אוזו למוסקה, בין בירה לסקורדליה, בין יין לבן לסרדינים מטוגנים ובין אדם לעירו
בדרך לרפיח עוצרים למנות את ראש אמ"ן? הקרב שבו צה"ל חייב לנצח
צה"ל שניצב בפני ימים גורליים ברפיח ובגזרת הצפון, צריך להתמודד לא רק עם האתגר המקצועי, אלא גם עם ניסיון להפוך אותו לגוף שמפקדיו תלויים בחסדי הפוליטיקאים. מי שחושב שלא הרמטכ"ל הנוכחי צריך לקבוע, מוטב שיראה מה קורה למשטרת ישראל
היום שבו שר האוצר הגרוע בתולדות ישראל איבד קשר עם המציאות
מכתב ההתפטרות של ראש אמ"ן היוצא, אהרון חליוה, הצליח לעצבן את סמוטריץ' שהגיב בפוסט שכל מילה בו, אפשר להפוך ולומר על הממשלה שבה הוא חבר ועל ביצועיו כשר אוצר. לא נגענו: "ים של מילים גבוהות, אפס לקיחת אחריות"
לא ביבי ולא גנץ: מי שרוצה לנצח מוכרח לשנות את דרך המחשבה
מדינה שלא מסוגלת להכריע מחפשת ניצחון מוחלט. הבעיה היא שניצחון היא מילה שיצאה כבר מזמן מהלקסיקון של מי שמבקשים לשמר את השלטון או את תקציב הביטחון. האם נצליח לשרוד בין מדינאים שלא מסוגלים להוביל להתקפה לבין גנרלים שחושבים רק הגנה?
כשהחובה לשרת בצה"ל מגיעה עם מינוס בבנק - מה הפלא שהחרדים משתמטים?
כשנכנסים למספרים מאחורי הויכוח על "השיווון בנטל" וגיוס החרדים מתבררת מציאות מטורפת, הזויה כמעט: מי שבוחר לשרת בצה"ל מפסיד כלכלית, בעוד מי שנמנע מגיוס זוכה להטבות של מאות אלפי שקלים. התקציב מעודד להישאר מחוץ לצבא — גם במחיר קריסת מערך המילואים
יאללה עדן גולן: האירוויזיון כמשל על מה שהיה עלול לקרות ביורו לנבחרת ישראל
בואו נודה באמת: ישראל לא אירחה את המשחקים האחרונים באירופה בגלל סיבה ביטחונית. זיכרונות מפגישה מקרית עם ספ בלאטר, מחשבות על האירוויזיון ומסקנה אחת ברורה: יותר טוב שלא העפלנו ליורו 2024 בגרמניה