עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
ג'ו ביידן הוא תומך-ישראל מהסוג שרק דמוקרטים בני דורו היו יכולים להיות. פרישתו מהחיים הפוליטיים, גם אם תועיל לישראל בטווח הקצר, היא סוף עידן המחויבות ההיסטורית למדינת היהודים. מעכשיו, הכל אינטרסים
ישראל עשתה ככל שביכולתה להימנע ממלחמה כוללת, אבל מאחר שזאת ממילא הפכה לאופציה ריאלית, הגיע הזמן לשאול למה התשנו את עצמנו במשך 9 חודשים? הכל על הקונספציה החדשה שגורסת שצריך חייל חרדי היכן שכשלו אמצעי ההתראה, במקום מהלומה אפקטיבית בנשק מתקדם
המציאות הפוליטית בישראל גורמת לנו להתרשם מהמנגינה ולהתעלם מהמילים. רק שגם למי שלא מסוגלים לשמוע את נתניהו וסמוטריץ מדברים על צה"ל, כדאי להקשיב להם לפעמים. לא בשבילם, אלא רק בשבילנו
את המשחקים של 1976 במונטריאול לא אשכח בחיים, את גמר המאה שבו ניצח בן ג'ונסון בסיאול, ראיתי כבר על מדים ואיך נשכח את מישקה, הדובון הרוסי, הסמל העצוב של מוסקבה 1980. יצאתי למסע אולימפי, מסע בתחנות חיי
המגעים לעסקת חטופים הגיעו לצומת: הפנייה לכיוון הנכון טומנת בחובה כמה סיכונים, אבל פנייה לכיוון ההפוך היא לא פחות מאשר סופה של מדינת ישראל. האחריות היא אולי על ראש הממשלה, השרים, המפקדים ואפילו על המשתמטים מגיוס, אבל הבושה היא של כולנו
ניסיון ההתנקשות בטראמפ הניב מהלך זריז מצד ראש הממשלה, שמנסה לקשור בין הירי בנשיא לשעבר, לאיום-כביכול על חייו שלו. המטרה היא לא רק ללכד את השורות שהתרופפו, אלא בעיקר למנוע מאתנו עיסוק במה שחשוב באמת, עסקת החטופים למשל
ניצחון הכדורגל, הכישלון המחפיר של סאות'גייט, הגאונות של לה פואנטה, הלקח הישראלי ואפילו ג'רי סיינפלד. יורו 2024, מסיבת הסיום, כולל הפער העצום בין ג'וד בלינגהאם של ריאל לזה של אנגליה ותזכורת כואבת לפרשת החדר של ערן זהבי
מדינת ישראל שנקרעת כבר יותר משנה וחצי בידי אויבי הקידמה, קיבלה גלויה ששלחה לעצמה לפני שלוש שנים, כשעוד היינו "סטרט אפ ניישן", חברה שהאמינה בעתיד במקום לפחד ממנו. מדובר בלקח גדול הרבה יותר אפילו מסכום הכסף האסטרונומי
מה שנראה כחיסול מוצלח של מוחמד דף תפס את ערוצי הטלוויזיה בהפתעה, בעוד ראש הממשלה הגיע מוכן למסיבת העיתונאים שלו. ואחרי כל זה, אי אפשר שלא לקנא באמריקאים שאצלם אפילו ניסיון התנקשות נראה טוב יותר
תחקיר בארי הוא מסמך חשוב, אבל באותה מידה גם חסר משמעות עבור רוב תושבי מדינת ישראל. הוא מספק תשובות לשאלות נקודתיות, אבל הוא לכל היותר פיקסל בודד מהתמונה הכללית. ועדת החקירה האמיתית תמנה מיליוני חוקרים ומסקנותיה יוצגו רק בקלפי
האנגלים איבדו את הראש בגלל היתרון ההולנדי המפתיע בחצי הגמר, אחרת אי אפשר להסביר קרוב ל-40 דקות של כדורגל חיובי, שעמד בסתירה לכל מה שהורגלנו מהם. הספרדים כל כך הרבה יותר טובים עד שכמעט ברור שינוצחו בגמר
ההצעה להפוך את קרנות ההשתלמות לנזילות בתשלום מס מופחת, נשמעת כמו הטבה - ולכן נזהיר את הציבור כאן ועכשיו: מדובר ברעיון שנועד לרושש אותנו במסווה של סיוע. אל תאמינו ואל תתפתו
המופע של סמוטריץ' עם תמונת הניצחון של סינוואר כיכב בכלי התקשורת הערביים. אז מה? כך גם ההפגנות נגד ראש הממשלה. איך זה ששר האוצר צודק ביחס למנהיג חמאס, אבל טועה לגבי כל השאר? ולמה התקשורת הישראלית מיהרה להיגרר לקרב לא מכובד מולו?
אחד אחד הם הגיעו, לקחו בקבוק בירה והתיישבו על הדשא בציפייה להמבורגרים, אבל בעיקר לחברותא, לתחושה של קהילה שעושה משהו מהנה ביחד, אחרי תשעה חודשים של התמודדות קשה. "לגימה של שקמה" הגיעה לחגוג את רבע גמר היורו בפאב של קיבוץ בארי
אנגליה וסאות'גייט הם בעצם פרודיה על ישראל וביבי, צרפת לא מזכירה את זו של שני המונדיאלים האחרונים, הולנד לא ברורה ואפילו ספרד המרשימה הייתה צריכה להיות טובה פחות מגרמניה כדי להעפיל לחצי הגמר
תוכניות הריאליטי ישבו מראש על היכולת שלנו להדחיק את מהדורות החדשות שקדמו להן ולהצטרף למרוץ למיליון או להיכנס אל בית האח הגדול. אלא שעל רקע החדשות הנוראיות, נשאלת השאלה: האם אנחנו בכלל מסוגלים?
אם מישהו מאמין, אחרי תשעה חודשי לחימה, שישראל מסוגלת להכריע את חמאס בעודה משחקת לפי כללים שאינה יכולה להפר, חובה עליו להתנגד לעסקת החטופים. מכיוון שלצערנו לא זה המצב, הגיע הזמן שנתאחד כולנו סביב הצורך להציל את מי שעדיין אפשר
למרות הידיעה הברורה שאצא אידיוט, הסכמתי לעטות את גלימת שוטה הכפר ולנבא בדיוק מה יקרה בארבעת משחקי שמינית הגמר, אבל רק בתנאי שתתנו לי להזכיר קודם את סר אלכס פרגוסון
כולנו קיווינו שה-7 באוקטובר היה מחדל חד פעמי ושיש צה"ל אחר שתכף ינצח, אבל מה אם מדובר באשליה? וגם: בנימין נתניהו מצליח להיות בעת ובעונה אחת גם התוקף הכי גדול של צה"ל גם מי שמונע מאתנו לדרוש ממערכת הביטחון דין וחשבון הכרחיים. איך זה יכול להיות? עובדה
מבט לאחור אל שלב שמינית הגמר שננעל אמש במשחק בין שתי נבחרות חלשות על הנייר, אבל שלא מפסיקות לרוץ. מספק את ההסבר האולטימטיבי לשאלת מיליון היורו: למה ההצלחה של נבחרת ישראל נעצרת בגיל 21?
הקיץ הישראלי עלול להיות חוויה לא נעימה גם בשנים כתיקונם. השנה הוא הולך להיות רע במיוחד, גם בכל הקשור לכלכלה וליוקר המחיה. מה הפלא שרק מירי רגב יכולה להרשות לעצמה (עוד) חופשה בחו"ל?
אנגליה הסריחה את הדשא אבל עלתה, ספרד גמגמה אבל התעשתה מהר, גם גרמניה עשתה את שלה ורק לאיטליה לא הצליח הטריק הקבוע של לשחק רע ולעבור בכל זאת
המהדורה המרכזית הראשונה של חדשות i24 חשפה המון מחלות ילדות, אבל גם מעט פוטנציאל, שהיה יכול להיות מפורש יותר אלמלא התאמצו שם להרשים בכוח. לקהל העצום שבין המרכז לימין מגיע מוצר חדשותי מלוטש יותר
הדרישה לבטל את פגרת הכנסת היא אולי פופוליסטית, אבל צודקת: לחטופים אין פגרה של 3 חודשים, גם לא למילואימניקים, לחקלאים, לבעלי העסקים, למפונים, לבעלי הצימרים ובעצם לאף אחד, מלבד אותם 120 חוצפנים
כאן 11 היה הערוץ היחיד שדיווח בלייב על נפילת שני חיילים וגם היחיד שהוכיח שאפשר לעשות פה סאטירה נוקבת באמת, אפילו על חשבון המחאה. כל זה קרה בזמן שבערוץ 12 העדיפו לעוף על עצמם במקום לשדר את התחקיר המטריד שלהם
המשחק בין דנמרק לגרמניה במוצאי שבת, החזיר אותי 32 שנים לאחור, אל שירות המילואים הכי הזוי שלי ואל הקיץ ששינה את חיי. העובדה שהבן של פטר הגדול יעמוד בשער הדני, היא רק הבונוס
הטורקים והאוסטרים ייפגשו ביציע, סאות'גייט עשוי לשלם בכיסאו, דנמרק וגרמניה מעוררות זיכרונות בני יותר משלושים שנה - וגם: איך נעפיל ליורו של 2040. לפניכם סיכום שלב הבתים והימורים לקראת השמינית
יותר מכל פסיקה מחייבת של בג"ץ, הדיאלוג הפנים-ישראלי בין חילונים לחרדים חייב להתנהל מעל לראשיהם של מי שעסקנותם-אומנותם, מי שיותר ממה שהם מפחדים מגיוס, הם מפחדים שניפגש בלי השגחתם המפלגת
משדרי החדשות עסקו בבילד-אפ לקראת פרסום סרטון החטיפה, אבל כשלו בהצגת עמדתו של ראש הממשלה. בינתיים בערוץ 14 חגגו עם ממצאי הוועדה שמחשידה את נתניהו בפגיעה בביטחון המדינה
מי שחשב שיש גרמניה אחרת לא יודע על מה הוא מדבר: האנטישמיים האלה הרגילו אותנו לשלושה משחקים ביום רק כדי לגרום למשבר סביב מסיבת הסיום בחוג לג'ודו. סיפור שהיה באמת
