צפיתי ב-2 דקות של עמית סגל והבנתי שהקרע בינינו בלתי ניתן לאיחוי
עד שצפיתי בשתי הדקות של עמית סגל בפרויקט יום העצמאות של קשת 12, סברתי ששנינו אוחזים באותו הדגל והמחלוקת העיקרית בינינו היא מעל איזו גבעה להניף אותו, אבל אז הגיע הגדי
ניר קיפניס
עורך מדור הכסף והצרכנות של אתר וואלה!
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
כל הכתבות של ניר קיפניס
במעמד צד אחד: איך הפך הדרבי החיפאי הגדול לסתם משחק כדורגל?
היו שנים שבהן היו בחיפה מחנות אוהדים שווים, שדיברו על הדרבי במשך שבועות והתייחסו אליו כמו אל תואר. הימים האלה חלפו עם אוהדי הפועל שנעלמו ובעצם, אולי גם עם העיר שאירחה אותו: מותו של הדרבי החיפאי הוא סימפטום למות החיפאיות
כמו טיפול לכל הקפלניסטים: רפי רשף חשף את השבר של מחנה שלם
המשבצת החלשה של ימי חול המועד הפכה לחצי שעה מרתקת כשחתן פרס ישראל והאב השכול אייל וולדמן הגיע לתוכנית "אינטימי" עם רפי רשף, וחשפה הלך רוח של מחנה חשוב בציבוריות הישראלית
היווני, שוק בצלאל: טברנה שמחה מהשוק באתונה נחתה באמצע תל אביב
טיבו של השילוב בין אוזו למוסקה, בין בירה לסקורדליה, בין יין לבן לסרדינים מטוגנים ובין אדם לעירו
בדרך לרפיח עוצרים למנות את ראש אמ"ן? הקרב שבו צה"ל חייב לנצח
צה"ל שניצב בפני ימים גורליים ברפיח ובגזרת הצפון, צריך להתמודד לא רק עם האתגר המקצועי, אלא גם עם ניסיון להפוך אותו לגוף שמפקדיו תלויים בחסדי הפוליטיקאים. מי שחושב שלא הרמטכ"ל הנוכחי צריך לקבוע, מוטב שיראה מה קורה למשטרת ישראל
היום שבו שר האוצר הגרוע בתולדות ישראל איבד קשר עם המציאות
מכתב ההתפטרות של ראש אמ"ן היוצא, אהרון חליוה, הצליח לעצבן את סמוטריץ' שהגיב בפוסט שכל מילה בו, אפשר להפוך ולומר על הממשלה שבה הוא חבר ועל ביצועיו כשר אוצר. לא נגענו: "ים של מילים גבוהות, אפס לקיחת אחריות"
לא ביבי ולא גנץ: מי שרוצה לנצח מוכרח לשנות את דרך המחשבה
מדינה שלא מסוגלת להכריע מחפשת ניצחון מוחלט. הבעיה היא שניצחון היא מילה שיצאה כבר מזמן מהלקסיקון של מי שמבקשים לשמר את השלטון או את תקציב הביטחון. האם נצליח לשרוד בין מדינאים שלא מסוגלים להוביל להתקפה לבין גנרלים שחושבים רק הגנה?
יאללה עדן גולן: האירוויזיון כמשל על מה שהיה עלול לקרות ביורו לנבחרת ישראל
בואו נודה באמת: ישראל לא אירחה את המשחקים האחרונים באירופה בגלל סיבה ביטחונית. זיכרונות מפגישה מקרית עם ספ בלאטר, מחשבות על האירוויזיון ומסקנה אחת ברורה: יותר טוב שלא העפלנו ליורו 2024 בגרמניה
השבוע הוכח סופית: נפערה תהום בין מציאות חייו של הציבור לבין נבחריו
משה ארבל מש"ס הסביר לפני כמה ימים מדוע מוכרחים להעלות את שכר חברי הכנסת, אבל כמה לדעתכם מקבל מי ששרד בשבי? רמז: הקצבה הייתה אמורה לעלות, אבל הדיון נדחה כי הח"כים היו מוכרחים לצאת לפגרה. יכול להיות שזה בגלל שאנחנו לא משלמים להם מספיק?
כרמית פלטי קציר ריסקה את לב הצופים. זה היה הריאיון הכי חשוב בסוף השבוע
פרשן חדשות 12 עמית סגל ניסה להחמיא ב"פגוש את העיתונות" בכל דרך אפשרית לתגובה הרפה באיראן, אבל אז הגיע הריאיון במהדורת השבת שלא השאיר אף עין יבשה וריסק את הגאווה הלאומית על קרקע המציאות
אפילו לקושמרו לא הייתה סבלנות לדברי הרהב המיותרים של ניר דבורי
לאוהד חמו היה אמש את המסגור הראוי לשני סרטונים שהיו צריכים לזעזע כל צופה חדשות בישראל, חבל רק שהעורכים שלו שכחו את האמרה לפיה תמונה אחת שווה אלף מילים והעדיפו לקדם נושאים אחרים, על פני וידאו שהיה זמין גם למתחרים. וגם: האיומים של דבורי שהרגיזו את קושמרו
חצי שנה אחרי הטבח: ישבנו על בירה עם חברי קיבוץ בארי
המבצע להתחדשות הפאבים ביישובי העוטף, יצא אל הדרך בפאב הזמני של קיבוץ בארי. יחלוף עוד זמן רב עד שצלילי השקת כוסות יישמעו בגבול עזה, אבל דבר אחד אנחנו יכולים להבטיח: נהיה שם עד שזה יקרה
נתניהו הפך את ישראל למדינת חסות אמריקאית. לא בטוח שזה רע
הדגל זרוע הכטב"מים: מתקפת המנע שלא הייתה בלבנון, השהיית התקיפה ברפיח והתגובה הזהירה, אם בכלל, למתקפה האיראנית. הסירוב של נתניהו ליזום, גרם לישראל לאבד את עצמאותה
בין ברני סנדרס לבני גנץ: מאנטישמיות יהודית לטיפשות ישראלית
הקמפיין הבינלאומי נגד תגובה ישראלית באיראן נגוע בשלל רעות חולות - מאנטישמיות ועד לסתם צביעות. אלא שצביעות עולמית אינה מצדיקה טיפשות מקומית. פעם לפחות היינו חכמים יותר מהאויב
זה היה רגע של גאווה לאומית מזוקקת, אבל הוא חלף מהר מדי
הכירו את הקונספציה שדווקא הצליחה: הדרך שבה הדף חיל האוויר את מתקפת הטילים מאיראן סיפקה לנו משהו שלא הכרנו כבר זמן רב - רגע של נחת ושל גאווה לאומית. רק שכאשר זו חלפה, צצו מחדש סימני השאלה המדאיגים
החדשות האמיתיות שהגישו לנו באולפנים הסתתרו עמוק בין השורות
בעודי מאחל לעצמי למצוא בגלגול הבא מישהי שתאהב אותי כמו שבחדשות 12 אוהבים להחזיק אולפן פתוח, נשמעה כמעט אנחת רווחה משנודע על גל ראשון של כטב"מים שהמריא משטח איראן לעבר ישראל. מאותו הרגע לבשו החדשות ממד גרוטסקי. אם זה לא היה הזוי ומפחיד כל כך, זה היה מצחיק
סליחה, מר ביידן. מכתב גלוי מישראלי מודאג לנשיא ארצות הברית
הנשיא האמריקני הכי פרו ישראלי מאז ומעולם, נאלץ לשמוע שהוא מעדיף את חמאס על פני ישראל, אבל ברגע האמת לא אכזב והוכיח שוב שהוא ידיד אמת. עתה השאלה היא לא רק אם נתניהו יימנע ממתקפה נוספת על ביידן, אלא האם הנשיא האמריקאי ימחל לנו גם בשלישית?
בצלאל סמוטריץ', איך אתה ישן בשקט בלילה?
תצפיתניות-שמצפיתניות: שר האוצר של ישראל הוא אסון לאומי וההנמקה שסיפק לאי רצונו לצפות בסרטון החטיפה היא מהממת, לא פחות. אולי כדאי שיסבירו לו שבעת אחד המשברים הכלכליים העמוקים שידעה ישראל מעודה, מצופה ממנו לא לישון בלילה
בין הלבוש של עדן גולן לנשים בחיג'אב, הכתבה על האירוויזיון הייתה פחד אימים
החיבור בין האייקון האירופי המוכר למציאות המבעבעת ברחובות מאלמו, שמציגה את הצפוי למערב כולו אם ימשיך להתעלם מהאג'נדה של האסלאם הקיצוני, הופכת את הכתבות של אוהד חמו ואלעד שמחיוף למשהו שמוכרחים לראות - ולא רק בישראל
האויבת הגדולה של רשות המיסים: קוסמטיקאית שהעלימה 160 שקלים
רשות המיסים פרסמה דוח על מבצעי האכיפה שביצעה בשטח. הממצאים עגומים: גם בגלל האחוז הגבוה של מי שאצלם נמצאו "ליקויים", אבל גם בגלל המטרות הקלות שנבחרו כיעדים
הקרב על אנגליה הזכיר למה אנחנו אוהבים כל כך כדורגל
על שורשי היריבות בין יונייטד לליברפול, על מסע הפרידה של קלופ, על הכישרון העולה של הכדורגל האנגלי ועל רגע אחד שהסביר מדוע טן האח לעולם לא יהיה פרגי. כמה נקודות למחשבה מהמשחק שממנו יצאה ליברפול עם נקודה אחת בלבד
הניצחון המוחלט אולי מעבר לפינה, אבל בינתיים אנחנו רק מפסידים
מרוב ויכוחים על מי אחראי למחדל של ה-7 באוקטובר, לא שמנו לב למחדלים הנערמים לפתחנו בחצי השנה שחלפה מאז. ממש כמו בכישלון המהדהד בשמחת תורה, גם כאן יש מספיק מחדלים גם לנתניהו וגם לצבא. בינתיים נתניהו מכנס דיון חירום - לא תאמינו על מה
דריסת מפגיני קפלן היא המשך ישיר לריאיון עם מירי רגב ב"פגוש את העיתונות"
שרת התחבורה מירי רגב באה לאולפן "פגוש את העיתונות" כדי להסית. זו הייתה הזדמנות נדירה לא רק לראות מקרוב את מכונת הרעל בפעולה, אלא גם לנטרל אותה, אבל בן כספית וירון אברהם החמיצו ממטר, כמו שעשתה מערכת החדשות שלהם לאורך כל סוף השבוע
אתמול היה רע - ויהיה גם מחר: נערכים לפסח, וגם למלחמה
בין רצועת עזה לרחוב עזה, בין נתניהו לגנץ, בין הנעשה בעולם לנעשה בתוכנו, בין חגיגות דירוג האשראי לאגירה של כסף מזומן, בין הטבע המתעורר לנפש המדוכדכת, אביב 2024 מסתמן כגרוע בתולדות המדינה
המעבר ממוות של עובדי מטבח בעזה ל"מאסטר שף" היה קשה לעיכול, אפילו עבורי
מסליז יוצא צ'יז: אפילו אנחנו, שנמצאים כבר חצי שנה במצב של אכילה רגשית, לא הצלחנו לעבור אמש ממראה חיסול מתנדבי המטבח המרכזי העולמי בעזה למתמודדי מאסטר שף, במשימה מושחתת במיוחד
על הנייר היה ל"חולי אהבה" כמעט הכול. בסוף נשארנו עם טלנובלה ודיאלוגים מביכים
הסדרה הזאת הייתה הבטחה גדולה שקרסה אל תוך עצמה. זה עצוב, בעיקר בגלל שכמה רגעים של חסד הבהירו עד כמה טובה היא הייתה יכולה להיות. רבים מקווים לעונה שנייה, אבל ממש כמו בחיים עצמם, לפעמים מוטב להיפרד כל עוד זוכרים את הרגעים היפים
הסוחר הכי גרוע בישראל מנסה לקדם את העסקה החשובה בתולדותיה
ההיסטוריה שלנו רוויית עסקות שבויים ומחירים כבדים ששולמו, אלא שהפעם הממשלה שלפנינו מסרבת ליזום ונגררת אחרי מציאות שאינה בשליטתה. גם אם נניח שעסקת שבויים כמוה ככל עסקה אחרת, את התנהלותה של הממשלה בנושא עוד ילמדו פקולטה למנהל עסקים, תחת הכותרת: "מה לא לעשות"
התחקיר על יאיר נתניהו במיאמי היה רציני וטוב. ובכל זאת, זזתי באי נוחות מול המסך
האריזה שעטפה את התחקיר על אבטחת יאיר נתניהו עוררה חשד שמישהו בא לשרת מסקנה ידועה מראש. העובדה שהיא הייתה יריית פתיחה לשבת שבמוצאה העדיף ערוץ 12 את מאסטר שף על פני החטופים, הוסיפה חטא על פשע
השבוע הנוראי של נתניהו החזיר את החרדה הקיומית אל חיינו
זה היה שבוע שחשף לישראל ולעולם נתניהו שטרם הכרנו: מזכיר יותר מכל מאמן של קבוצת כדורגל שסופגת רצף של הפסדים, אבל לא מסוגל לבצע שינויים בסגל. נדמה שהפעם אפילו מתנגדיו מתקשים לשמוח, אולי כי הכישלון שלו החזיר לחיינו חרדות שהכרנו רק מדור ההורים
רביב דרוקר זיכה את אבי חימי בתחקיר מרתק. הבעיה היא שחימי יצא רע גם ממנו
התחקיר המצוין של "המקור" הציג לנו את עו"ד אבי חימי כקורבן לכאורה של האשמת שווא שאין קשה ממנה. מה שמקומם הוא שגם אם נקבל את הטענה הזאת במלואה, נגלה שחימי הקורבן לא חושב לרגע על הנער שהיה עלול לעמוד לדין בפני מי שעליה המליץ לשיפוט