עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
לראות ולא להאמין: צה"ל שהפקיר את ביטחון ישראל ב-7 באוקטובר, חוגג את השבת גופותיהם של 6 חטופים כאילו היה מדובר במבצע אנטבה. כשזה קורה במקביל להחלטות מקוממות של ממשלה שהפקירה את הצפון, מתעורר חשד שמא לא איבדנו "רק" את הביטחון, אלא גם את זכות הקיום
הפקדת מירי רגב על טקס הזיכרון הממלכתי ל-7 באוקטובר היא כה מקוממת, עד שגרמה אפילו למי שהגן על עמדת נתניהו בנושא החטופים, להכריז שהטלוויזיה לא צריכה לשדר את מה שעלול להפוך למופע תעמולה
זכותו של אדם להחזיק בהשקפה משלו על החיים, שמרנית וארכאית ככל שתהיה. הבעיה היא שהאיש שירש קופה ציבורית מתפקעת והפך אותה לחור שחור, מתנגד ופועל נגד שוויון הזדמנויות, וכך גם הממשלה הכושלת שהוא חלק ממנה
הרשת געשה בעקבות כתבה ברשת 13, שבה לעגה חברת הכנסת לנהג מונית שהתלונן על אובדן הפרנסה. זה היה יכול להיות מצחיק, אלמלא הבדיחה הייתה על כולנו. מה הקשר בין זה להתפרצות של ניר דבורי, לגיבור ישראל ארנון זמורה ולחופי תאילנד? תתפלאו, אבל יש
בבוקר הכי דרמטי זה יותר מ-300 ימים לגורל החטופים, נדמה שנתניהו החליט לוותר על העסקה לשחרורם. גולדה נהגה לומר, שיהיה שלום רק כשהערבים יאהבו את ילדיהם יותר משהם שונאים אותנו. איך קרה שהיוצרות התהפכו, ואנחנו שולחים את ילדינו למות בשבי בשם המלחמה?
הפעם אפילו הממשל האמריקני נפל בפח, כשהוא חושב שראש הממשלה כלוא בין הסרבנות לעסקה של שר האוצר לבין הפרובוקציות של השר לביטחון לאומי. האמת היא שהשניים הם החיילים הכי נאמנים שלו: הם משמיעים קולות שונים, אבל רק הוא זה שמנצח על המקהלה
הורדת דירוג האשראי הולכת לפגוע בכיס של כולנו, כשאת האצבע המאשימה יש להפנות לשר אוצר יהיר וחדל אישים המאמין ב"כלכלה בעזרת השם" וגורם לנו נזק שגם אלף טילים מאיראן לא יעשו
"פוגעים לנו בילדים" זועקים עסקני הדת, למרות שהחלטת היועמ"שית היא בסך הכל המשך ישיר של פסיקת בג"ץ. לא הייתה פה הפתעה אלא רק חוסר אחריות מצד מנהיגי הציבור החרדי. אני למשל שילמתי מכיסי כדי לממן את אורח החיים שבו רציתי עבור ילדיי
נקודה אחת זהרה בסוף השבוע מעל תכניות האקטואליה המשמימות של קשת, אבל כשגילינו שמדובר בטיל איראני, זה היה כבר מאוחר. הכתבה של אילן לוקאץ' על הכישלון הישראלי בסיכול תכנית הגרעין האיראנית התכוונה לחשוף טרגדיה אחת וחשפה שתיים
בעודנו עסוקים בוויכוחים פנימיים, נדמה שאנחנו מפספסים את הנקודה: למה שמתחולל לנגד עינינו אין קשר עם "הפיכה משטרית" מימין או "סרבנות" משמאל, אלא למאבק שעוד יתפתח למשהו שהעולם לא ראה כבר יותר מ-80 שנה
הרגע שבו יצאה עמית אלור מאולם ההיאבקות, סיכה צהובה בידה וקריאה לשחרור החטופים על שפתיה, היה לא רק מחווה מרגשת, אלא גם בושה וכלימה לכולנו. המשלחת הישראלית, עם כל הכבוד להישגים הספורטיביים, התעלמה מהנושא
בערוץ 12 נשמעת משעות אחר הצהרים צפירת הרגעה, בעוד בערוץ 13 מתעקשים שאנחנו לפני אירוע חמור. מי מהשניים צודק? הצטרפו אלינו למסע מופלא בין תכניות הבוקר, בהן ב-12 עוסקים בסימון ביילס וב-13 שואלים: האם כפר סבא תהיה כפר עזה?
אין לי בעיה שאתה חושב הפוך ממני, יש לי בעיה עם זה שאתה בטוח שאתה יודע טוב יותר - כי הדעות השונות שלנו יולידו שיח, אבל הזחיחות תביא עלינו את הקונספציה הבאה. מכתב גלוי לתא"ל ברק חירם
אי אפשר היה שלא לבכות ביחד עם נובאק ג'וקוביץ' על הפודיום, אבל מה שמתחיל להיראות כמו פרידה מהטניסאי המעוטר בהיסטוריה, הוא הזדמנות טובה לעסוק בצורך שלנו בגיבורים, בספורט ובחיים
מול הברית האיתנה בין לשכת ראש הממשלה וערוץ 14, לא הייתה לצה"ל ברירה אלא למסד ברית נגדית עם גורמים אחרים בתקשורת, בדגש על ערוץ 12. לברית הזאת יש את כל הנסיבות המקילות האפשריות, אז למה היא צריכה להדאיג את כולנו?
ברגע נדיר אחד של כנות חשף ראש עיריית קריית שמונה את הלך המחשבה שדרדר את המערכת הצבאית למחדל 7 באוקטובר. ותודה לאלופים במיל' עמוס ידלין ואיתן בן אליהו, שבהתנשאות שלהם הוכיחו את הפואנטה
מעבר לרגע המטורף שחווינו כולנו עם אורן סמדג'ה, שידורי האולימפיאדה אמורים לנווט בתבונה בין גאווה לאומית לאסקפיזם. ערוץ הספורט, שמגיעה לו מחמאה על מבצע שידורים אדיר, קצת נופל בפער שבין השניים. שימרו את הצרחות להישגים של ישראל - ובשאר הזמן, תנו לתמונות לדבר
ראש הממשלה לקח בגאווה את הקרדיט על החיסול בביירות ועל התקיפה בתימן - ובעקיפין גם על החיסול בטהרן. זה נהדר, אבל רק עד שנזכרים שתחת הנהגתו ותחת צבאנו המהולל מתקיימות שתי מדינות: אחת נועזת ומנצחת והשנייה שלא נרדמת בלילה מרוב פחד מהתגובה האיראנית
זהו בוקר שבו התעוררו הישראלים וגילו שמעט צבע חזר ללחייהם, אחרי לילה שבו מצאנו לרגע את כל מה שנדמה שאבד לנו: תעוזה, מודיעין מדויק ויכולת ביצוע. זהו בוקר נפלא לכל מי שבילה את הלילה שלפניו במיטתו, כלומר לרובנו - מלבד לעשרות שהעבירו עוד לילה בגיהינום
המאבק בין שני הגופים המושמצים ביותר בישראל, צה"ל ובג"ץ, יגיע היום לדיון בוועדת חוץ וביטחון. מטרת הדיון היא להלבין את "תוספת הרמטכ"ל", אבל האינטרס הציבורי שמחייב הגנה על צה"ל, מחייב גם התנגדות לתוספת הלא חוקית
בערוצי החדשות היו אמורים לקרוע קריעה, אבל דווקא אמש הם אירחו את מוביל הפריצה לבסיס ודווקא אמש אצה להם הדרך לאולפני הריאליטי. אולי זה בגלל שברהנו טגניה "מבין את זעם" המפגינים שקראו לחברו "חמאס". לראות ולא להאמין
המשבר באורקם, שכולל עוד סבב פיטורים וסגירת פעילות חטיבת הראייה, שהפרזנטור שלה היה ליאו מסי, מלמדת שגם ניסיון יזמי מוכח אינו תמיד ערובה להצלחה. המיזם הישראלי המבטיח שבזמנו תכנן להנפיק לפי שווי של 2.5 מיליארד דולר, יכלול בקרוב כמה עשרות עובדים בלבד
מרוב מריבות בין ימין לשמאל, איבדנו את היכולת לראות מדוע ישראל נמנעת מתגובה הולמת אפילו כשקברי 12 ילדים נפערים באדמתה. מי שהפקירו את חיי תושבי הדרום ואת בתי הצפון הם פחדנים בחליפות ובמדים, מי שיש להם מה להפסיד - והם לא יסכנו אותו גם אם כולנו נמות
שלוש תמונות ומדינה אחת: נכנסנו אל חדשות סוף השבוע עם הריאיון המצמרר של עדינה משה, המשכנו אותן עם הפגיעה האיומה במג'דל שמס והתעוררנו אל קליפ של ראש ממשלה המום - הן רק אתמול הוא עוד היה על פסגת העולם
בשיתוף בירה שקמה, הכתבה הופקה בידי מחלקת שיתופי פעולה מסחריים של וואלה בהשתתפות מימונית של גורם חיצוני ופורסמה לאחר עריכה עיתונאית.
המבצע לחידוש הפאבים ביישובי העוטף הגיע לפאב המושקע של קיבוץ גבולות כדי לבדוק איך אפשר לעזור - ועל הדרך סגר מעגל אישי שהתחיל אחרי מלחמת יום הכיפורים
רגע לפני התחרויות והמדליות, ואחרי המופעים המרשימים בטוקיו, לונדון ובייג'ינג, ייערך הערב בפריז טקס הפתיחה של האולימפיאדה, שימקד את תשומת הלב של כולנו במשלחת הישראלית: ישרקו לה בוז או לא?
זה היה נאום שגרם אפילו למי שמבקרים את נתניהו בשגרה להתחרות ביניהם בסופרלטיבים מחמיאים ליכולתו הרטורית, ולמרות זאת, דווקא האלמנט המבריק שבו היה גם ציני להחריד: השימוש באנשים צעירים כשקפים במצגת
אסף רפפורט ושותפיו השאירו את כולנו עם פה פעור: איך אומרים "לא" ל-23 מיליארד דולר? מסתבר שאפשר. עכשיו השאלה רק אם מדובר בחוצפה ישראלית שתשתלם בגדול או בהחמצת ענק? כך נדחתה ההצעה שנדמה היה שאי אפשר היה לסרב לה
מי שיתיישב מול "הפטריוטים" בנפש חפצה אפילו אם היא נוטה ימינה, יתקשה למצוא בה יושר אינטלקטואלי. הפאנל שמתיימר לאתגר את המיינסטרים התקשורתי, הפך לשפיץ של מכונת הרעל
במרוץ המטורף בין חברי הממשלה והקואליציה לגבי מי יהיה זה שחתום על תעודת הפטירה שלה, שבר אתמול יו"ר ועדת הכספים את השיא. "רק" 17 מיליון הוא חמס מכיסנו למימון קייטנות במגזר החרדי, אבל כשאלה מחליפים את תקציבי הכיבוי בצפון הבוער, מדובר בכסף קטן שפגיעתו גדולה
