עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
בני גנץ ויואב גלנט משדרים אחוות לוחמים שאינה כוללת את ראש הממשלה. בעוד השניים נראים כמי שבעוד רגע יוציאו את פק"ל הקפה ואת העוגיות של אמא, נדחק נתניהו אל מחוץ לתמונת האחווה הזאת. שפת הגוף שלו במסיבת העיתונאים אמש מלמדת שגם הוא מכיר בכך
מאחריות ועד תמרון, מבלה חדיד ועד הגרי, מקושמרו ועד רחל מאופקים, מחות'ים ועד שפם: כל המונחים שנכנסו לחיינו בסערה עם פרוץ המלחמה ושינו את השיח, וגם אותנו - לתמיד. אות, מערכה: פרויקט מיוחד
מרוב עיסוק בסוגייה: "ייקח או לא ייקח אחריות?" כמעט שהחמצנו את הסיפור האמיתי: נתניהו הקים ממשלה שלא מסוגלת לתפקד, בכל החזיתות. הטיפול הכושל שלה במשק אולי לא גובה מחיר בחיי אדם, אבל זועק לשמים
אדם נוימן היה היזם המושלם עם רעיון שהצית את הדמיון, אבל אחרי הנסיקה הגדולה הגיעה הקריסה. בשבוע בו ביקשה את הגנת בית המשפט מפני הנושים, אפשר להתחיל לסכם את עלייתה ונפילתה של WeWork כסמל לכלכלה החדשה
אוהבים אלכוהול ורוצים לתרום למען יישובי הדרום? זה הזמן להכיר את היוזמה הכי שמחה בנסיבות הכי עצובות: מזקקי האלכוהול בישראל נרתמו להשקת מארז מיוחד שכולו אהבה לנגב המערבי ותושביו
מדהים כמה מהר חזרנו לספר לעצמנו שקרים על עוצמתו של צה"ל מול ההססנות של האויב. כל הפרשנויות שנועדו להוכיח לנו שנסראללה לא רוצה במלחמה, הן לא יותר ממיחזור של "חמאס מורתע" מערב שמחת תורה או של "הערבים לא יעזו", מיום הכיפורים שלפני 50 שנה
בנימין נתניהו מספק לנו הצצה נדירה אל מנגנון קבלת ההחלטות שלו, זה שהאריך את שלטונו יותר מכל ראש ממשלה שקדם לו, אבל גם זה שמחסל אותו לנגד עינינו המשתאות. הפניית האש לכיוונו של יחיא סינוואר מלמדת שהוא מנסה להסיר מהפרק את השמדת חמאס
האמירה של שר המורשת על פצצת האטם היא מקוממת, אבל לא כעצם קיום המשרד שבראשו הוא עומד. כמו לא מעט שרים אחרים, אליהו הוא הוכחה לכך שמינויים כושלים הם המאפיין המובהק ביותר של הממשלה
לפני ארבעה שבועות מתנו כולנו והתעוררנו מחדש אל עולם שלא יהיה עוד כשהיה. קשה לדעת לאן יפנה הישראלי שנולד ב-7 באוקטובר, מה שבטוח, מדובר במי שעדיין מתקשה לזהות את עצמו במראה
השכול, אחד מעמודי התווך של הישראליות, הפך בשנים האחרונות מרגש לטקס. המלחמה החזירה אותו למרכז ההוויה: שמות הנופלים שבו להיות חלק בלתי נפרד מחיינו. לפחות הפעם גם האלטרנטיבה ברורה מתמיד
מחאת הטלאי הצהוב של המשלחת הישראלית לאו"ם, היא הביטוי הקיצוני ביותר לשימוש בזכר השואה במערכה הנוכחית. הבעיה היא שיש רק שתי אפשרויות: או שזה מופרך ומיותר, או שזה נכון ומבהיל
מי שמתעקש למקד את הדיון הציבורי בשאלה הפרסונלית של נתניהו, אינו טוב יותר ממי שמפרסם ציוץ נגד ראשי מערכת הביטחון באמצע הלילה, רק כדי להסיר אותו עם שחר. הנה כמה דוגמאות לשאלות גדולות הרבה יותר מ"כן או לא ביבי"
מת'יו פרי היה הבחור הטוב האולטימטיבי שהעניק השראה למיליוני גברים שחלמו להיות מאהבים ונאהבים, ונשארו רק "ידידים", עד שתבוא ה"מוניקה" שלהם ותוכיח שכל הטוב הזה והמחיר ששולם עליו במשך השנים - באמת משתלם
בעודו מדבר על מלחמת העצמאות השנייה שלנו, מחכה נתניהו רק שייקחו אותה מאתנו ויכריחו אותו לעצור את הלחימה בטרם יושג ניצחון. הבעות הפנים של גנץ וגלנט מלמדות שהם הבינו את זה רק במהלך מסיבת העיתונאים
נתניהו החליט לחתור להסכם להשבת החטופים, על חשבון תמרון קרקעי נרחב ומהיר. קמפיין ריכוך דעת הקהל כבר החל, השאלה היא איך יצליח למכור את המסר הלאה, כל הדרך עד לחתימת הסכם הנורמליזציה עם הסעודים. מי שרצה להיכנס להיסטוריה כצ'רצ'יל, עוד ייזכר כצ'מברליין
קריסת הקונספציה עוד תיחקר עד תומה, אבל בעוד שהמערכות - המדינית והצבאית, נתפסו בהפתעה, הרי שהמערכת הכלכלית הייתה אמורה להגיב טוב בהרבה. למה זה לא קרה? הנה כמה סיבות
ההתגייסות של עם ישראל לשירות צבאי ואזרחי היא לא פחות ממפעימה, אך דווקא על רקע ההתגייסות הנפלאה הזאת, בולטת מי שדפקה עריקות: ממשלת ישראל
באולפנים ממשיכים להדהד את מה שנוח לנו לשמוע: הפעולה הקרקעית מתעכבת על דעת כולם - ושככל שיארך הזמן נגיע אליה מוכנים יותר. הבעיה היא שבדרך נשחק הנשק היחיד של צה"ל שלא קרס במתקפת ה-7 באוקטובר: הרוח. נדמה שגם כאן, הציבור מקדים את מנהיגיו בהבנת המציאות החדשה
מדינת ישראל קיבלה הזדמנות נדירה להכחיד את חמאס בעזה, רק שהיא לא עושה את זה. עכשיו מספרים לנו על תמרונים, על מוכנות הצבא, על מודיעין, שעון בינלאומי ועל סוף מעשה במחשבה תחילה. כלומר, הכל חוץ מהאמת
קצת כמו מערכת הביטחון שנזכרת עתה לחלק נשקים ללוחמי כיתות הכוננות, גם במערכת הפוליטית נערכים לקרב היום-שאחרי, עם הלקחים ממלחמות האתמול. הנתק של נתניהו וסביבתו מהאירועים גורם להם להחמיץ את הברית האזרחית המרתקת שנוצרת מתוך מושג שזר להם כל כך: עשייה
יכול להיות שזהו הפתרון היחיד, אולי לא הייתה לנו ברירה, אבל אחרי שגמרנו להתרגש מהמילים החמות של נשיא ארה"ב, צריך להכיר בעובדות: מדינת ישראל אינה עוד מדינה ריבונית ועצמאית
זעקת ראשי הרשויות בדרום לסיוע, היא המשך ישיר של התחינות לעזרה של תושביהם שהיו נצורים בממ"דים. אלא שבניגוד למערכת הצבאית שהתעשתה במקביל ללקיחת אחריות, המינוי של סמוטריץ' לתפקיד הבכיר ביותר במערך האזרחי, הוא לא פחות מיריקה בפרצופנו הדומע
הביקורת שיש לישראלים כלפי מי שנוקטים בגישת "הגינוי המאוזן" מוצדקת. הבעיה היא שגם אנחנו מתנהגים כמו קבוצת פרמיירליג שמפחדת לעצבן את הערבים. לא מאמינים? תשאלו את זלנסקי
לרגע אחד היה נדמה שאנו עדים לשעתו היפה של עם ישראל: מתגייס, מתנדב, מתחבק ומחזק. אלא שהבוקר במעבר רפיח מונח הסולם שיאפשר לממשלה להתחיל לרדת מהעץ הגבוה שעליו העלתה את כולנו
הסיפור הפעם אינו רק הרצח ההמוני, אלא גם, ואולי בעיקר, הדרך שבה התבצע. לכן מי שמונע מהציבור את תמונות הזוועה, לא מגן על משפחות הנרצחים אלא רק על המרצחים
את מה שאני חושב על בנימין נתניהו אני נמנע אפילו מלהעלות על הכתב - ועם כל זאת, אני אומר לו, ממש כמו בני גנץ: "אדוני ראש הממשלה, היום אני חייל". לא מפני ששכחתי, לא מפני שסלחתי, אלא מפני שגם כדי לבוא עמו חשבון ביום שאחרי, צריך קודם כל לנצח
בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה לא הפסיקו להשתלח בנשיא האמריקאי. קראו לו זקן סנילי, האשמו אותו בתמיכה ב-BDS ובמימון המחאה נגד נתניהו, אבל ברגע האמת הזכיר לנו ג'ו ביידן מה ההבדל בין פוליטיקאי קטן למנהיג גדול. לו אך היה לנו כזה
ההנחה הרווחת היא שהנחיית פיקוד העורף לתושבים להצטייד במזון יבש ובמים הייתה טעות, אבל האזרחים חכמים יותר מדובר צה"ל: במקום לחשוב שהוא טועה, הם העדיפו לחשוב שהוא היחיד שאומר להם את האמת
בעוד מאות משפחות בישראל אבלות על יקיריהן, נשלח מנכ"ל משרד ראש הממשלה למצלמות כדי לבצע את הפשע המוסרי להבדיל בין דם לדם ולהאשים את מבלי מסיבת הטבע שחגגו ליברליות בגבולות ארץ ישראל. אל תטעו לרגע: זו לא הייתה אמירה אומללה אלא מסר שתוכנן בקפידה
אם התקווה היחידה שמאפשרת לכם לעמוד בחדשות הקשות היא שבכל רגע תבוא מהלומת נגד שתגרום לחמאס להצטער על שחצה את הגדר, הגיע הזמן שתדעו: זה לא הולך לקרות. בתווך נמצאים החטופים האומללים שהפכו נכס אסטרטגי גם לחמאס וגם לממשלת ישראל
