עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
קשה היה להתעלם מריאיון סוף השבוע שהעניק הרמטכ"ל הרצי הלוי: ניסיון טיהור שכזה לא נראה כאן מעולם. למרות היריבות שהתעוררה בין הדרג המדיני לצבאי, גילו הלוי ונתניהו שיש להם אינטרס משותף: לגמד את טבח 7 באוקטובר ולהדגיש את ההישגים הצבאיים
ליסבון היתה צריכה להיות המקבילה של תל אביב: עם מחירי נדל"ן שהאמירו ומסעדות שאינן זולות כפי שהיו בעבר. אלא שגם אחרי עליית המחירים זוג אוכל ושותה במסעדה ב-200 שקל, ומאה יורו בסופר סוגרים ארוחה מפוארת לאורחים. נראה שאיבדנו את השפיות, וזה אפילו לא קשור למלחמה
במשך שנים מפעיל ראש הממשלה צוות שתפקידו לטעת בלב הציבור את התחושה שהוא מנצח במשפט. אז למה ברגע האמת, האיש שכה מיטיב למכור את גרסתו לציבור, לא בוחל בשום תרגיל כדי לעכב את עדותו?
יוקר המחיה לא נעצר רק על מדף המילקי, יש לנו גם צרכים אחרים כמו תרבות וספורט - ובמקרה הזה מפגש של שניהם. על חוויית כדורגל נדירה באירופה, כולל יין ואוכל כיד המלך, במחיר שהישראלים יכולים רק לחלום עליו
אוהד חמו ראוי למחמאות על תיעוד של הפלסטינים נסים מג'באליה. רק שאחרי שגמרנו להתפעל צצים גם לא מעט ספקות. האם הם מייצגים משהו, ואם כן, מה בדיוק?
ישראלים אוהבים את ליסבון, אבל לאו דווקא בזכות הכדורגל. ובכן, לא רק שיש להם פאשן מטורף למשחק, יש להם גם קלאסיקו שלא נופל מאף משחק גדול אחר. אה, כן גם בר יין באצטדיון האור ואת המגן השמאלי הבא של מנצ'סטר יונייטד
בשיתוף בירה שקמה, הכתבה הופקה בידי מחלקת שיתופי פעולה מסחריים של וואלה בהשתתפות מימונית של גורם חיצוני ופורסמה לאחר עריכה עיתונאית.
בין זיכרון לניצחון: במושב נתיב העשרה לא שוכחים את החברים שנפלו, אבל גם נושאים מבט מלא תקווה לעבר העתיד ומקימים תאורת במה. הנה מה ששמענו בביקור המרגש של פרויקט "לגימה של שקמה" ביישוב הכי קרוב לגבול הרצועה
החשד לפיו לשכת נתניהו סחטה קצין בכיר בצה"ל צריך לגרום לכל אזרח להתחלחל, גם אם הוא תומך נאמן של ראש הממשלה. בלשכה טוענים ש"ההר לא יוליד אפילו עכברון". הכחשה מחוסר אשמה או שהם פשוט בונים על המינויים החדשים של בן גביר במשטרה?
לפני 25 שנים ההולנדים אירחו אותנו למופת, אבל אז המוסלמים באירופה עוד ביקשו להשתלב ולא להשתלט. על כדורגל, פונדמנטליזם והלינץ' באוהדי מכבי תל אביב
בלי מנועי צמיחה, בלי השקעות שייתנו תקווה ליום שאחרי, בלי הטבות לציבור העובד והמשרת, אבל עם שימור אוכלוסיית הסעד, כספים קואליציוניים כיד המלך ואפילו אפליה מגדרית. ממשלת ישראל מציגה: תקציב שכולו ייאוש
בשבוע שבו מתברר שהמלחמה שנמשכת כבר 13 חודשים, אינה אלא הפוגה ממלחמת האזרחים הקרה שמתנהלת כבר כמעט שנתיים, אין כמו שהות בחו"ל כדי להיזכר עד כמה בכל פעם שאנחנו נקרעים במאבקים על הזהות הפנימית שלנו, דווקא אויבינו מזכירים לנו שלפחת בעיניהם אנחנו עם אחד
למרות שנראה כאילו גלנט פוטר מפני שהעז לשלוח צווי גיוס לישראלים בני 18, הרי שהעיתוי נבחר בקפידה והמטרה היא מרחיקת לכת הרבה יותר מאשר מיסוד ההשתמטות המאורגנת משירות בכוחות הביטחון
העובדה שהתקיים במעמד צד אחד, הייתה הדבר היחיד שדמה לדרבי חיפאי. מכבי כבר כמעט שהסתבכה, אבל אז טעתה הפועל, פעמיים, לחשוב שהיא קבוצת כדורגל. וגם: על מחאות אוהדים בליגה עם שני אצטדיונים
אני עוד לא יורד מהארץ, אבל כן בודק חיים אלטרנטיביים שאולי אפשר יהיה לנשום בהם בלי שהלב יישבר. אלף כמוני שזולגים להם לחו"ל לא ישפיעו על הסטטיסטיקה, ב-10,000 יתחילו לשאול אם זו מגמה, וב-100 אלף כבר אפשר יהיה לכבות את האור. חצי-רילוקיישן, ככה זה נראה
רביב דרוקר לא אשם בכך שהתחקיר המצוין שלו על הדס קליין לא ממש מכה גלים: בערב שבו עולה החשד שנעשה ניסיון לסכל עסקת חטופים על ידי זיוף או גניבה והדלפה, מה כבר אפשר להגיד על הטרדת עד?
יאיר לפיד הוא מרואיין מרתק ורוני קובן (כאן 11) יודע להוציא ממנו דברים שלא ראינו מעולם מפוליטיקאי בכיר. הבעיה היא שהוא רוצה שנחבב אותו יותר ממה שהוא רוצה להיות ראש ממשלה
עצוב שדווקא בנושא הכלכלי, שנוגע לכולנו, לא מתמקדים בצורה מקצועית אלא יותר באיומים בסגנון "תחזיקו אותי" מטעם חבר קואליציה כלשהו שמאיים להפיל את הממשלה. אנחנו מתעצבנים שגולדקנופף מודיע שלא יוותר "על שקל ממה שמגיע לנו", אבל בסוף משלמים והולכים למילואים
המלחמה מתקרבת לסיומה וכל מי שחלם על הכרעה צבאית ברורה צפוי להתאכזב - ממש כמו מי שפנטזו על שלום לפני ה-7 באוקטובר
מעולם לא היו רבים וחלשים כל כך נתונים בידם של עשירים ומנותקים כל כך. לא צריך להיות סוציאליסט ואפילו לא "חברתי" כדי לראות את דיוני התקציב ולהיבהל מרמת הניתוק בין מי שמחליטים על הצעדים הכלכליים לבין מי שישלמו את המחיר
פיטורי טן האח היו צעד מתבקש, אבל מי שחושב שהבעיות של מנצ'סטר יונייטד ייפתרו על יד מנג'ר חדש וכריזמטי, טועה טעות קשה: מועדון הפאר נמצא כבר שנים בתהליך של צניחה חופשית והשיקום צפוי להיות ארוך
הדברים המקוממים של ישי כהן על נטישה המונית של נשים חרדיות את שוק העבודה היו רק השיא של שעת האקטואליה הטובה ביותר שאתם אולי מחמיצים, זאת של קרן מרציאנו
החודש תצביע הכנסת על תקציב 2025 ואיתו הגזירות הכלכליות שנרגיש כולנו בכיס, למה אף אחד לא מדבר על זה? ניר קיפניס, הניר-גן, חושב שהפעם לא רק הפוליטיקאים, אלא גם התקשורת והציבור אשמים - מתוך "וואלה פתרנו"
מהדורות החדשות ומשדרי האקטואלי נעו בין שכול, מוות, יתמות וזיכרון, מה שרק העצים עוד יותר את העליבות בניסיון להעביר את חוק ההשתמטות. אלא שאפילו אל תוך המארג החדשותי הזה, הצליחה קשת להשחיל פרומו
יש לאזרח ישראלי, אפילו אם הוא עיתונאי, את כל הסיבות הנכונות לחבק את חיילי גולני. הבעיה היא שקושמרו הלך צעד אחד רחוק מדי. התקשורת הישראלית סיקרה לאורך כל סוף השבוע את התייצבותה של התקשורת האיראנית לימין המשטר - ועשתה אותו דבר
למה במדינה שנתונה במצב של מלחמה אין די ממ"דים ומקלטים? תשאלו את הפוליטיקאים שהעדיפו לקחת את תקציבי המיגון ולהפנות אותם למטרות אחרות; ואם כבר מדברים על הכסף שלנו, זו הסיבה שבגללה ארוץ לפדות בקרוב את קרן ההשתלמות שלי
"לב שבור לרסיסים", תיעוד הופעותיו של שלמה ארצי בשדרות שלפני המלחמה, עם המפונים בים המלח בתחילתה ועם החזרה ההדרגתית לשגרה בלתי אפשרית, התגלה כסרט שהצליח לדלג מעל תהומות הקלישאה שארבו לו כמעט בכל פריים, והפך כל שיר לזיכרון בלתי נמנע
איך קשורה הידיעה המוזרה על ניסיון השתלטות מחבלים על בסיס הקריה לפייק בעניין החטופים ולטקסים של מירי רגב? חלומו של נתניהו התגשם: כדי להפוך לערוץ טלוויזיה שיש לו גם מחלקת חדשות, לא צריך להוכיח ותק או אמינות, מספיק שיהיה לך גב כלכלי
ההתעקשות של הצבא על כך שחיסול סינוואר לא אירע במקרה, הביא לאחת ההופעות המיותרות ביותר של דובר צה"ל, אולי גם כדי שלא נדבר על הכישלון הצבאי מול טרור הכטב"מים. וגם: למה ההופעה של יאיר גולן צריכה להדאיג את נתניהו, למרות שהיא דווקא מחזקת את הבייס שלו?
היינו אומרים שזה המשחק הכי גדול שיש לכדורגל הישראלי להציע, אבל האמת היא שמדובר במשחק הגדול היחיד: זה שבו מקופלות עשרות שנים של יריבות, שאין גדולה ואיכותית ממנה, למרות שהקהלים של שתי הקבוצות הם דומים מכפי שיהיו מוכנים להודות
חיסול סינוואר הוא בשורה נהדרת למדינת ישראל, אבל גם הישג שכמוהו כז'יטון בקזינו: כל עוד לא המרת אותו לכסף, הוא לא יותר מעיגול פלסטיק. האם נדע מה לעשות כדי לנצח? הדרך שבה איבדנו מומנטום אחרי חיסול נסראללה, אינה מבשרת טובות
