האב, הבן ומשטרת ישראל: כך השיק נתניהו את קמפיין בחירות 2024
במופע שהזכיר את קרב המיקרופונים המפורסם של אריאל שרון, פתח נתניהו את מערכת הבחירות של 2024, זו שעצם קיומה מוכיח שיש קונספציות שראש הממשלה דווקא יודע לסגת מהן
ניר קיפניס
עורך מדור הכסף והצרכנות של אתר וואלה!
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
כל הכתבות של ניר קיפניס
קריסתה של עוד קונספציה: למה ישראל לא מסוגלת לנצח?
מרוב ויכוחים על קונספציות שקרסו, לא שמנו לב לגדולה שבהן: אופן התגובה של ישראל על אירועים ביטחוניים שלא היא יזמה. כל עוד הגישה היא כזאת, אין סיכוי שננצח במלחמה. לקח שראוי להזכיר דווקא ביום שבו מתברר מה נורא הוא המחיר שאנו משלמים
יש"ע, ועדים וגם קצת פשע: הקשר בין הפריימריז לשוד קופת המדינה
השיטה שמאפשרת לכל בעל עניין לקנות חברי כנסת, עברה משליטה בלעדית של ועדי העובדים לציבורים מאורגנים נוספים - ממשפחות פשע ועד לראשי מועצות מקומיות ביהודה ושומרון. כך איבדה מדינת ישראל מאות מיליוני שקלים
הדילמה של נתניהו: איך להרחיק את "היום שאחרי"?
מתי להכריז שתמה המערכה, איך לתקוף את גנץ מבלי לתקוף את איזנקוט, איך לפייס במיליארדים את המפונים וגם את החרדים? ועוד שאלות שמציבות בפני ראש הממשלה אתגרים שקשה לנהל במקביל
בכתבה הכי מעניינת ששודרה בחודשיים הללו, לי נעים הצליחה היכן שכשלו כל עמיתיה לחדשות
כתבה מצוינת אחת על אירוע בני הערובה בקיבוץ בארי ששודרה באולפן שישי חרגה מהטון השולט באולפני החדשות והציגה לא רק את הישגי צה"ל, אלא גם את הרגע החשוך ביותר שלו ושלנו. על הדרך היא הצליחה גם להסביר מה צריך להיחקר ומה רק להיבדק
ונזכור את כולם? היום שבו נפל בנו של הרמטכ"ל
הידיעה על נפילתו של גל איזנקוט הייתה החדשה המרכזית של הערב, אבל הציבה גם דילמה בפני עורכי מהדורות החדשות: איך לדבר על מה שמעורר עניין בלי להבדיל בין דם לדם
רילוקיישן לעזה: חשבון הנפש המטלטל של השמאל בישראל
ככל שמתרחקים מהרעש שפקד את ישראל לפני כחודשיים, מבחינים ברעשי המשנה: אלה שיעצבו מחדש את המפה החברתית והפוליטית בישראל. מה זה אומר על הקארמה של נתניהו? לא תאמינו
מחקר טען כי היה מי שהרוויח מיליארדים מהמתקפה, ואז התבררה שגיאה דרמטית
זה היה מהסיפורים המוזרים ביותר של המלחמה: מחקר אקדמי טען שמשקיעים שידעו מראש על המתקפה גרפו הון עתק בעסקת שורט על מניות ישראליות. ואז התבררה שגיאה דרמטית בקריאת הנתונים, קצת כמו מה שאירע לכולנו ערב המלחמה
60 אחרי המלחמה: האם ישראל מתרחקת מתמונת הניצחון?
אל המלחמה הזאת יצא עם ישראל באמונה שלמה - ועם כל יום שחולף מתברר האשראי הזה, שנתנו לממשלתנו ולצבאנו, כשעון החול האמיתי. נדיב בהרבה מזה הבינלאומי, אבל לא בלתי מוגבל
הכתבה על מחדל התצפיתניות הייתה צריכה לפתוח מהדורה. למי אכפת מקמפיין הבחירות של יוסי כהן?
המהדורה המרכזית של חדשות 12 הפכה למדורת השבט של ישראל. חבל רק שבסופה מתברר שהמניפולציות של לשכת נתניהו וקמפיין הבחירות של יוסי כהן חשובים יותר מהתחקיר על השתקת התצפיתניות
מחטף החטופים: הקמפיין המוצדק שנתקע בין נתניהו לקפלן
בעוד ההפגנה למען שחרור החטופים מתחילה להזכיר בשוליה את מחאת קפלן, ניסה ראש הממשלה לנכס לעצמו את מה שבעיניו הוא הצלחה גדולה. הבעיה של שני הקמפיינים היא שהציבור הישראלי נמצא כבר מזמן במקום אחר
גנץ הגיע לרגע האמת, והוא לא צריך להיות שותף לתיקו המחפיר שנתניהו מנסה להשיג מול החמאס
אזרחי ישראל, שלפחות על פי הסקרים מאסו בנתניהו, יכולים להתחיל להיות מודאגים גם ממי שאימצו כאלטרנטיבה: בני גנץ, שעדיין לא מבין שנתניהו לא זקוק לו כדי לנצח במלחמה, אלא כדי לחלוק באחריות במקרה שתסתיים בתיקו מביך ומביש
הסכם חטופים או מלחמה? מדינה עם פיצול אישיות מחפשת הכרעה
דעת הקהל יכולה לייחל לשחרור של עוד חטופים ובמקביל לפנטז על חיסול חמאס, אבל ממשלת ישראל מתכנסת לרגע האמת שלה: שתי מטרות המלחמה עולות על מסלול התנגשות. לשם שינוי הבעיה היא לא מה שאומרים כל חברי הנהגת המדינה, אלא מידת האמון שרוחש הציבור לדבריהם
ממשלת ישראל מציגה: יריקה בפרצופה של מדינה מגויסת
בין ההחלטות הרעות שקיבלה ממשלת ישראל לאחרונה, אישור תקציב המדינה היא הרעה מכולן: פשע כלכלי שבמסגרתו מי שהתייצבו כדי לשלם את מחיר המלחמה בחזית, הם גם אלה שיישאו בעול אחרי שיפשטו את המדים
הנגיד מציל את המדינה, גפני מנצל אותה
ההתקפה חסרת הבסיס של יו"ר ועדת הכספים על נגיד בנק ישראל, מבטאת בעיקר את המצוקה שאליה נקלעה ההנהגה הפוליטית של המגזר החרדי נוכח המלחמה
הפסקת אש עם ארבעה טיפוסים של ישראלים, שלא ישרדו את המלחמה
נוכח ההפוגה בקרבות אפשר להפנות מבט אל מי שסיימו את תפקידם הציבורי: השמאלני, העסקן, השופר וההוא שלא רואה אף אחד ממטר. ארבעה סוגים של ישראלים שלא יגיעו ליום שאחרי
שחרור בחצות: גם שעתה היפה של ישראל נחטפה בידי חמאס
אחרי כמעט חודשיים שבהם מוכרים לנו שחמאס כתוש, פגוע ומתחנן להפסקת אש, קיבלנו מפגן של כוח מצד הארגון, שמשתלט על יו"ש מבלי לירות כדור אחד ומהתל בישראלים ובמתווכים. חידוש מאסיבי של הלחימה בתום ההפוגה יהיה התשובה ההולמת היחידה
עסקת החטופים: מדינה שלמה חיה בסרט הערבי של יום שישי
מדינת ישראל נצמדה למסך כמו שלא נצמדה מעולם, כדי לראות את החטופים שבים לביתם. חמאס מצידו ניצל את זה עד תום ולרגע אחד הזכיר לנו שעם כל התקוות למיגורו במהירה, בינתיים הוא העביר לידיו את השליטה במהלך האירועים
עזה פינת אמסטרדם: מה אפשר ללמוד מניצחון הימין בהולנד?
האם ניצחונו של חירט וילדרס בבחירות בהולנד, מלמד שאירופה, שעד אתמול רצתה לגרור אותנו להאג, מתחילה להתפכח? מוקדם לומר. מה שבטוח הוא שידידי ישראל החדשים הם מי שנחשבו עד אתמול סכנה ליהודים
ביום שאחרי החיבוקים הנרגשים, נצטרך לוודא שהתבגרנו מאז עסקת שליט
ממשלת ישראל קיבלה בלילה את ההחלטה היחידה שיכלה לקבל. האם היא טובה או גרועה? הכל תלוי במה יקרה בשלב הבא. העם שיחבק בקרוב את ילדיו האובדים, לא יסתפק בפחות מהכרעה ברורה: ריסוק חמאס - ולא כמטאפורה
לא רק בעזה: כשמדינה שלמה נחטפת בידי חבורה של כלומניקים
לא רק למשפחות החטופים מגיעה הנהגה אחראית, אלא גם לעם ישראל. אבל במקום שנתניהו יכריע בסוגייה, הוא מותיר אותה בידי השוליים הסהרוריים של ממשלתו או צייצנים-מקורבים. הבעיה אינה שהוא לא לקח אחריות על המחדל שהיה, אלא על זה שהוא מתנער מהמחדל המתהווה לנגד עינינו
ישראל מתפכחת: בימין מתנערים מהמנהיג, בשמאל מהשקפת העולם
מחשבים מסלול מחדש: לא רק ליבם של הישראלים נשבר ב-7 באוקטובר, אלא גם תפישת העולם של רבים מאתנו. איך תיראה המפה הפוליטית ביום שאחרי? השמאל יקבל ממשלה ללא נתניהו, הימין - את כל השאר
ההופעה הטובה ביותר של נתניהו רק הדגישה שהקסם התפוגג
זו הייתה ההופעה הפומבית הטובה ביותר של נתניהו, אבל אולי משום כך היא הדגישה את מצוקתו והבליטה את היכולת הפנומנלית שלו לקחת אחריות רק על הצלחות תוך שהוא מדביק את ההכרעות הבעייתיות לאחרים. לפרקים זה היה מרהיב, אבל אמין? אפילו לא לרגע אחד
מסיפורה של שפחה לסיפורה של לוחמת, היום שבו צה"ל ניצחה
מה שלא עשו מיצגים ותהלוכות של נשים במצנפות, עשו המראות של נשים בכומתות. לוחמות צה"ל הוכיחו לנו שבישראל, כל שוויון, אפילו מגדרי, נקנה רק בדם
מספרי ברזל: כמות ההרוגים בעזה מוכיחה - חמאס הפך מאסוננו לאסונם
גם מי שלא מאמין בחפותם של האזרחים בעזה, לא יכול להתעלם מהמספרים: אם תמשך הלחימה בקצב הזה, מספר ההרוגים הפלסטינים יעבור את הכמות שהצטברה בכל מלחמותיהם מול ישראל וסבבי הלחימה גם יחד
עסקת חטופים מתקרבת: האם תהיה ניצחון לישראל או לחמאס?
מדינת ישראל הולכת ומתקרבת לרגע של הכרעה כמעט בלתי אפשרית בסוגיית החטופים: האם החזרתם תהיה תמונת הניצחון או שמא תהפוך לתמונת הניצחון של חמאס? הבעיה אינה רק שההכרעה קשה, אלא שעצם קיומו של דיון ענייני הוא בלתי אפשרי
היום שאחרי מחר: איך משווקים לעם ישראל את התיקו כניצחון?
אחרי שגמרנו להשוות בין המחדל של יום הכיפורים לזה של שמחת תורה, הגיע הזמן להתחיל להשוות בין השנים 1974 ל-2024: שתיהן ייזכרו כאלה שבהן החל סופן של מפלגות ששלטו בישראל במשך עשרות שנים
הססן מול חיזבאללה: החודש שבו נתניהו איבד את הצפון
אחד מסימני ההיכר של נתניהו הוא הימנעות מפעולה. כמו אלמנטים אחרים של התנהלותו, גם זה מתגלה כמשהו שיכול לעבור איכשהו בימי שלום, אבל מסוכן מאוד בימי מלחמה
חלום היורו מתרחק: מה משותף לערן זהבי ודניאל הגרי?
נבחרת ישראל רצתה לנצח, אבל שקעה בבוץ של קוסובו. גם צה"ל רוצה לנצח, אבל כדי שלא ישקע בחולות של עזה, הוא מוכרח להפסיק לפנטז על אירופה ולזכור שאנחנו במזרח התיכון
המופע של גנץ וגלנט: איך נותר נתניהו מחוץ לפריים?
בני גנץ ויואב גלנט משדרים אחוות לוחמים שאינה כוללת את ראש הממשלה. בעוד השניים נראים כמי שבעוד רגע יוציאו את פק"ל הקפה ואת העוגיות של אמא, נדחק נתניהו אל מחוץ לתמונת האחווה הזאת. שפת הגוף שלו במסיבת העיתונאים אמש מלמדת שגם הוא מכיר בכך