עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
זעקת ראשי הרשויות בדרום לסיוע, היא המשך ישיר של התחינות לעזרה של תושביהם שהיו נצורים בממ"דים. אלא שבניגוד למערכת הצבאית שהתעשתה במקביל ללקיחת אחריות, המינוי של סמוטריץ' לתפקיד הבכיר ביותר במערך האזרחי, הוא לא פחות מיריקה בפרצופנו הדומע
הביקורת שיש לישראלים כלפי מי שנוקטים בגישת "הגינוי המאוזן" מוצדקת. הבעיה היא שגם אנחנו מתנהגים כמו קבוצת פרמיירליג שמפחדת לעצבן את הערבים. לא מאמינים? תשאלו את זלנסקי
לרגע אחד היה נדמה שאנו עדים לשעתו היפה של עם ישראל: מתגייס, מתנדב, מתחבק ומחזק. אלא שהבוקר במעבר רפיח מונח הסולם שיאפשר לממשלה להתחיל לרדת מהעץ הגבוה שעליו העלתה את כולנו
הסיפור הפעם אינו רק הרצח ההמוני, אלא גם, ואולי בעיקר, הדרך שבה התבצע. לכן מי שמונע מהציבור את תמונות הזוועה, לא מגן על משפחות הנרצחים אלא רק על המרצחים
את מה שאני חושב על בנימין נתניהו אני נמנע אפילו מלהעלות על הכתב - ועם כל זאת, אני אומר לו, ממש כמו בני גנץ: "אדוני ראש הממשלה, היום אני חייל". לא מפני ששכחתי, לא מפני שסלחתי, אלא מפני שגם כדי לבוא עמו חשבון ביום שאחרי, צריך קודם כל לנצח
בסביבתו הקרובה של ראש הממשלה לא הפסיקו להשתלח בנשיא האמריקאי. קראו לו זקן סנילי, האשמו אותו בתמיכה ב-BDS ובמימון המחאה נגד נתניהו, אבל ברגע האמת הזכיר לנו ג'ו ביידן מה ההבדל בין פוליטיקאי קטן למנהיג גדול. לו אך היה לנו כזה
ההנחה הרווחת היא שהנחיית פיקוד העורף לתושבים להצטייד במזון יבש ובמים הייתה טעות, אבל האזרחים חכמים יותר מדובר צה"ל: במקום לחשוב שהוא טועה, הם העדיפו לחשוב שהוא היחיד שאומר להם את האמת
בעוד מאות משפחות בישראל אבלות על יקיריהן, נשלח מנכ"ל משרד ראש הממשלה למצלמות כדי לבצע את הפשע המוסרי להבדיל בין דם לדם ולהאשים את מבלי מסיבת הטבע שחגגו ליברליות בגבולות ארץ ישראל. אל תטעו לרגע: זו לא הייתה אמירה אומללה אלא מסר שתוכנן בקפידה
אם התקווה היחידה שמאפשרת לכם לעמוד בחדשות הקשות היא שבכל רגע תבוא מהלומת נגד שתגרום לחמאס להצטער על שחצה את הגדר, הגיע הזמן שתדעו: זה לא הולך לקרות. בתווך נמצאים החטופים האומללים שהפכו נכס אסטרטגי גם לחמאס וגם לממשלת ישראל
בשעות הראשונות היינו בטוחים שהוא מייד מגיע: צה"ל היוזם, ההתקפי, המנצח - זה שכולנו גדלנו עליו. רק שצה"ל דפק נפקדות. אחרי ששוב, ממש כמו לפני 50 שנה, יצילו אותנו המילואמניקים, אולי נתפנה להתמודד עם השבר של קריסת האמון המערכת
כתבי הדרום, שנמצאים בתחתית שרשרת המזון של עולם התקשורת, היו אלה שתושבי הדרום זעקו מגרונם. בהיותם אנשי שטח, הם ראו את אשר עמיתיהם המיוחסים, הכתבים הצבאיים, לא ראו מבעד לתחתית כוס היין, שהשיקו לשנה טובה עם אלופי המטכ"ל. דעה
הקולות המפוחדים של תושבי יישובי הדרום החזירו אותנו בדיוק 50 שנה אחורה, לקולות האימה שעלו ברשתות הקשר ממעוזי הדרום. זמן החשבון הנוקב עם מערכת הביטחון עוד יגיע, בינתיים נותר רק לקוות שהיא תצליח להגיב לאירועים שאותם כשלה מלמנוע
עליות המחירים הראשונות מחכות לנו מעבר לשמחת תורה והן רק יחריפו במרוצת השבועות הקרובים. גם הריבית עלולה לעלות ולייקר עוד את הכסף שנדרש בכדי לגמור את החודש, ועוד לא אמרנו מילה על חידוש פעילות הכנסת שצפויה להביא להסלמת המאבק סביב החקיקה המשפט
מיליארדי שקלים עוברים בוועדת הכספים, תחת ידיו של גפני, מהכיס של כולנו למטרות של תמיכה בהשתמטות מלימודים, עבודה וצבא. החקיקה המשפטית, שהוא תומך נלהב שלה, תחסל את מה שנותר מהמילארדים העודפים שירש, אבל במקום לקחת אחריות, הוא מעדיף לקשקש על מלחמת דת
אוהדי הפועל תל אביב הוכיחו שכבר אין קבוצה בלי גרעין קשה ומיותר, אבל מי שנושאת בחלק הולך וגדל של האשמה היא משטרת ישראל. על השיטה שהיא תמצית כל הרוע והגועל והמחיר שהופך לבלתי אפשרי עבור הקהל השפוי
השילוב של נתונים כלכליים מצוינים והאופציה הסעודית שקיבלה דחיפה דרמטית מוושינגטון, היה יכול להפוך את השנה הנכנסת לטובה בתולדות המשק הישראלי. האם נתניהו מסוגל ליישם את חזון המזרח התיכון החדש של שמעון פרס על רקע קיר הברזל של זאב ז'בוטינסקי?
בעידן בו המחאה נגד ההגמוניה הפכה לטרנד וכל מתנגד לממשלה הפך לפריבילג, אפשר להפנות את המבט לרשימת חללי מלחמת יום הכיפורים ולגלות שיותר מ-17% מהם היו קיבוצניקים. מאז צמחה אליטה חדשה, שדורשת זכויות ומתחמקת מחובות. כן, היו שנים שבהן שילמו בדם כדי להיקרא אליטה
הנגיד האמריקאי הותיר את הריבית בארה"ב ללא שינוי והשאיר לנגיד בנק ישראל מרחב תמרון עד להחלטת הריבית הבאה. עם זאת, ההנחה כי אפילו אם מדד ספטמבר יהיה נמוך יחסית, הפיחות בשקל ועליית מחירי הדלק ידחקו את הנגיד להעלאה, בעיתוי שהכי לא נוח לו ברמה האישית
בפעם הראשונה אי פעם נפגשו ראש ממשלת ישראל ונשיא טורקיה אחרי שנים של איבה. קווי הדמיון בין השניים ככל הנראה עבים מכפי שהיו מוכנים להודות: נתניהו חושש שמורשתו סופה במשבר חוקתי וארדואן פוחד ש"תופעת קפלן" תחזור לערי טורקיה
אז מה היה לנו השנה? הבטחות למלחמה ביוקר המחיה, יצוא ביטחוני ששבר כל שיא וגם - מושג חדש שלמדנו להכיר: דירוג אשראי. הצטרפו אלינו לסיכום שנת הכסף היוצאת
מגמת האינפלציה בישראל נקשרה לתופעות גלובליות: השחרור מסגרי הקורונה, עליית מחירי האנרגיה ועוד. אלא שאחרי שחשבנו שנבלמה, התגלה החיידק הטורף שמסכן את המשק - למרות שרוב המדדים שלו טובים: החקיקה המשפטית והפולמוס סביבה, שהחלישו את השקל והקפיצו את המדד
בימים שבהם הופכת כל סוגייה ציבורית חשובה לדיון בבג"ץ, נשכח כמעט העיקרון. האם התכנית לחלוקת תלושי המזון שמזוהה עם יו"ר ש"ס היא חוקית או לא, את זה יקבע בית המשפט. אבל גם אם יתברר שהיא חוקית, מדובר ביוזמה גרועה מכל בחינה אחרת
כל סקרי הסלים לחג מגלים התייקרות של קרוב ל-10% לעומת תקופת החגים בשנה שעברה. הנתון החמור הזה מקבל משנה תוקף במשמרת של ממשלה שנבחרה על סמך ההבטחה להילחם ביוקר המחיה. מצביעי הליכוד נזנחו על ידי נתניהו, האם יתבעו ממנו את עלבונם?
המלחמה הייתה מנסרה שדרכה עברה הוויה מאוחדת לכאורה, אך מצידה השני יצא משהו אחר לחלוטין. כולם אוהבים לחזור לשעה 14:00 ב-6.10.73, אבל שוכחים שלא היה רק מחדל מודיעיני. עבור ותיקיה, שרבים ניצבים כיום בקפלן, המלחמה ההיא לא תמה עד עצם היום הזה
הדולר לא עוצר לרגע - וביום סגריר אפשר לראות אותו כבר פורץ את מחסום הארבעה שקלים. האם שר האוצר שטוען שהכלכלה הישראלית מתנהלת בדיוק לפי הציפיות שלו, צפה גם את זה ומתי יהפוך הפיחות הזוחל לדרמטי?
לנגיד בנק ישראל לא תהיה ברירה אלא להעלות את הריבית. יכול להיות שזה לא יקרה היום, כדי להדוף חלק מהביקורת שכבר נשמעה נגד הכוונה, אבל זה יקרה: בגלל האמריקאים, בגלל פיחות השקל וגם בגלל האינפלציה הכבושה שמסתתרת במחירי הדלק
המכתב שנשלח לראש הממשלה מוותיקי רשות החברות הוא במידה רבה מה שמתכוון השר דוד אמסלם לעשות למנהלת הנכחית: הזמנה לשימוע לפני פיטורים. לא שהם מסוגלים לפטר את נתניהו, אבל הציבור שמשתכנע דווקא מצעדים מתונים שכאלה, הוא בדיוק זה שמכריע את הבחירות
נחשפו נתוני הייצוא של שנת 2022 - ובהשוואה למה שאנו יודעים על המחצית הראשונה של 2023, אפשר לקבוע שלמרות הירידה בגירעון מול הייבוא, הם גורמים לנו להתגעגע
לא ברור מה הועיל הסיבוב הפוליטי שעשה שר האוצר על כספי הציבור הערבי, מלבד הפגנה של גזענות, שכרגיל אצל סמוטריץ', מתפרצת ממנו בדיוק ברגע שבו נראה כאילו הוא מתחיל להתקדם בכיוון הנכון. עם הכניסה לשנה העברית המלאה האחרונה שלו במשרד האוצר, זו תהיה מורשתו העיקרית
על שני דברים התקיימה מערכת הבחירות האחרונה: על הביטחון האישי ועל יוקר המחיה. בניגוד לתחושת הביטחון שהיא סובייקטיבית, יוקר המחייה הוא מדיד והטבלה לא משקרת: ישראל היא אלופת ה-OECD ביוקר המחיה ולממשלות ישראל אין לכך אפילו תירוץ אחד ראוי
