עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
מקץ חודשיים וחצי של לחימה נדמה שלא הרבה נשאר מההבטחות לניצחון צבאי מוחץ. בעוד הטור עם שמות החללים מתארך, נראה שחמאס רק מתחזק בתודעה הערבית - לא רק כמי שהצליח להדהים את ישראל במתקפת פתע, אלא גם כמי שמנהל מולה מלחמת חפירות מוצלחת
מסיבות גדולות אולי לא יהיו השנה, אבל אולי דווקא משום כך, למי שמחפש רגע אחד של יוקרה, שקט ותקווה, מומלץ להכיר את בית השמפניה מואט-שנדו ולהשתדרג למחלקת העסקים של החיים
התקשורת הישראלית אולי לא עומדת לחקירה בשל היותה שותפה לקונספציה, אבל כדי למרק את חטאה, היא תצטרך להיות, לשם שינוי, כלב שמירה אמיתי שלא יניח לבירור העובדות להתמוסס, כמו שמעדיפים בממשלה וגם בצה"ל. דעה
הסערה שחולל פרשן ערוץ 13, שתהה למה ישראל לא חיסלה מאה אלף עזתיים, מעידה על לידתו של ישראלי חדש: חושב שנתניהו סיים את תפקידו, אבל תומך בעמדות שעד אתמול היו שייכות לימין
הסאגה הנוכחית חשפה את האופן המטריד שבו מתקבלות החלטות בישראל: החל בגחמות, המשך בנתונים מופרכים וכלה בגמישות מוסרית; ההליך הפגום הזה אינו רק נחלתו של התחום הצרכני
לא ברור מדוע צה"ל מתגאה בחשיפת מנהרת הטרור העצומה בסמוך למעבר ארז, שכן מדובר בהמשך ישיר לקונספציה שהייתה אמורה לקרוס לפני יותר מעשרה שבועות. גם היא מעלה את השאלה שחוצצת בין הדרג הצבאי למדיני: האם לא ידענו או שידענו והעלמנו עין?
אילה חסון ואמנון אברמוביץ' הם שני הצדדים של אותו מטבע. כזה שבא עם "החדשות" מהבית, צפוי, חד צדדי ובעיקר בלתי מהימן. וכשאלה שניים מהעיתונאים הוותיקים והבכירים בישראל, מתעוררת התהיה שמא העם הזה לא ראוי רק להנהגה אחרת, אלא גם לתקשורת אחרת
האסלאם הקיצוני הכריז מלחמה על תרבות המערב ומנהיגי המעצמות יהיו מוכרחים לקפוץ למים העמוקים שעליהם מושל כרגע ארגון טרור. דבר אחד בטוח: כמו ב-7 באוקטובר, ישראל תהיה הראשונה לשלם במזומן
לכל שבת יש מוצאי שבת, חוץ מאשר לזו של 7 באוקטובר, שנמשכת כבר חודשיים וחצי. השבת שהחלה עם שלושה חטופים שנורו למוות על ידי כוחותינו, הסתיימה עם שלושה פוליטיקאים שנאלצו להתייצב מול המצלמות ולהוכיח שאינם מסוגלים לקבל הכרעות קשות
במופע שהזכיר את קרב המיקרופונים המפורסם של אריאל שרון, פתח נתניהו את מערכת הבחירות של 2024, זו שעצם קיומה מוכיח שיש קונספציות שראש הממשלה דווקא יודע לסגת מהן
מרוב ויכוחים על קונספציות שקרסו, לא שמנו לב לגדולה שבהן: אופן התגובה של ישראל על אירועים ביטחוניים שלא היא יזמה. כל עוד הגישה היא כזאת, אין סיכוי שננצח במלחמה. לקח שראוי להזכיר דווקא ביום שבו מתברר מה נורא הוא המחיר שאנו משלמים
השיטה שמאפשרת לכל בעל עניין לקנות חברי כנסת, עברה משליטה בלעדית של ועדי העובדים לציבורים מאורגנים נוספים - ממשפחות פשע ועד לראשי מועצות מקומיות ביהודה ושומרון. כך איבדה מדינת ישראל מאות מיליוני שקלים
מתי להכריז שתמה המערכה, איך לתקוף את גנץ מבלי לתקוף את איזנקוט, איך לפייס במיליארדים את המפונים וגם את החרדים? ועוד שאלות שמציבות בפני ראש הממשלה אתגרים שקשה לנהל במקביל
כתבה מצוינת אחת על אירוע בני הערובה בקיבוץ בארי ששודרה באולפן שישי חרגה מהטון השולט באולפני החדשות והציגה לא רק את הישגי צה"ל, אלא גם את הרגע החשוך ביותר שלו ושלנו. על הדרך היא הצליחה גם להסביר מה צריך להיחקר ומה רק להיבדק
הידיעה על נפילתו של גל איזנקוט הייתה החדשה המרכזית של הערב, אבל הציבה גם דילמה בפני עורכי מהדורות החדשות: איך לדבר על מה שמעורר עניין בלי להבדיל בין דם לדם
ככל שמתרחקים מהרעש שפקד את ישראל לפני כחודשיים, מבחינים ברעשי המשנה: אלה שיעצבו מחדש את המפה החברתית והפוליטית בישראל. מה זה אומר על הקארמה של נתניהו? לא תאמינו
זה היה מהסיפורים המוזרים ביותר של המלחמה: מחקר אקדמי טען שמשקיעים שידעו מראש על המתקפה גרפו הון עתק בעסקת שורט על מניות ישראליות. ואז התבררה שגיאה דרמטית בקריאת הנתונים, קצת כמו מה שאירע לכולנו ערב המלחמה
אל המלחמה הזאת יצא עם ישראל באמונה שלמה - ועם כל יום שחולף מתברר האשראי הזה, שנתנו לממשלתנו ולצבאנו, כשעון החול האמיתי. נדיב בהרבה מזה הבינלאומי, אבל לא בלתי מוגבל
המהדורה המרכזית של חדשות 12 הפכה למדורת השבט של ישראל. חבל רק שבסופה מתברר שהמניפולציות של לשכת נתניהו וקמפיין הבחירות של יוסי כהן חשובים יותר מהתחקיר על השתקת התצפיתניות
בעוד ההפגנה למען שחרור החטופים מתחילה להזכיר בשוליה את מחאת קפלן, ניסה ראש הממשלה לנכס לעצמו את מה שבעיניו הוא הצלחה גדולה. הבעיה של שני הקמפיינים היא שהציבור הישראלי נמצא כבר מזמן במקום אחר
אזרחי ישראל, שלפחות על פי הסקרים מאסו בנתניהו, יכולים להתחיל להיות מודאגים גם ממי שאימצו כאלטרנטיבה: בני גנץ, שעדיין לא מבין שנתניהו לא זקוק לו כדי לנצח במלחמה, אלא כדי לחלוק באחריות במקרה שתסתיים בתיקו מביך ומביש
דעת הקהל יכולה לייחל לשחרור של עוד חטופים ובמקביל לפנטז על חיסול חמאס, אבל ממשלת ישראל מתכנסת לרגע האמת שלה: שתי מטרות המלחמה עולות על מסלול התנגשות. לשם שינוי הבעיה היא לא מה שאומרים כל חברי הנהגת המדינה, אלא מידת האמון שרוחש הציבור לדבריהם
בין ההחלטות הרעות שקיבלה ממשלת ישראל לאחרונה, אישור תקציב המדינה היא הרעה מכולן: פשע כלכלי שבמסגרתו מי שהתייצבו כדי לשלם את מחיר המלחמה בחזית, הם גם אלה שיישאו בעול אחרי שיפשטו את המדים
ההתקפה חסרת הבסיס של יו"ר ועדת הכספים על נגיד בנק ישראל, מבטאת בעיקר את המצוקה שאליה נקלעה ההנהגה הפוליטית של המגזר החרדי נוכח המלחמה
נוכח ההפוגה בקרבות אפשר להפנות מבט אל מי שסיימו את תפקידם הציבורי: השמאלני, העסקן, השופר וההוא שלא רואה אף אחד ממטר. ארבעה סוגים של ישראלים שלא יגיעו ליום שאחרי
אחרי כמעט חודשיים שבהם מוכרים לנו שחמאס כתוש, פגוע ומתחנן להפסקת אש, קיבלנו מפגן של כוח מצד הארגון, שמשתלט על יו"ש מבלי לירות כדור אחד ומהתל בישראלים ובמתווכים. חידוש מאסיבי של הלחימה בתום ההפוגה יהיה התשובה ההולמת היחידה
מדינת ישראל נצמדה למסך כמו שלא נצמדה מעולם, כדי לראות את החטופים שבים לביתם. חמאס מצידו ניצל את זה עד תום ולרגע אחד הזכיר לנו שעם כל התקוות למיגורו במהירה, בינתיים הוא העביר לידיו את השליטה במהלך האירועים
האם ניצחונו של חירט וילדרס בבחירות בהולנד, מלמד שאירופה, שעד אתמול רצתה לגרור אותנו להאג, מתחילה להתפכח? מוקדם לומר. מה שבטוח הוא שידידי ישראל החדשים הם מי שנחשבו עד אתמול סכנה ליהודים
ממשלת ישראל קיבלה בלילה את ההחלטה היחידה שיכלה לקבל. האם היא טובה או גרועה? הכל תלוי במה יקרה בשלב הבא. העם שיחבק בקרוב את ילדיו האובדים, לא יסתפק בפחות מהכרעה ברורה: ריסוק חמאס - ולא כמטאפורה
לא רק למשפחות החטופים מגיעה הנהגה אחראית, אלא גם לעם ישראל. אבל במקום שנתניהו יכריע בסוגייה, הוא מותיר אותה בידי השוליים הסהרוריים של ממשלתו או צייצנים-מקורבים. הבעיה אינה שהוא לא לקח אחריות על המחדל שהיה, אלא על זה שהוא מתנער מהמחדל המתהווה לנגד עינינו
