צבא שיש לו מדינה? הנה התפקיד הכי חשוב של הרמטכ"ל הבא
העימות בין קצינים בכירים בפיקוד הצפון לבין ראש עיריית קריית שמונה מעיד על הבלבול שאוחז בשורות הצבא. אחרי שמונה חודשי מלחמה הגיע הזמן שצה"ל יעסוק רק בדבר אחד: ניצחון במלחמה
עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
העימות בין קצינים בכירים בפיקוד הצפון לבין ראש עיריית קריית שמונה מעיד על הבלבול שאוחז בשורות הצבא. אחרי שמונה חודשי מלחמה הגיע הזמן שצה"ל יעסוק רק בדבר אחד: ניצחון במלחמה
נשיא ארה"ב חשב שיש לו פתרון גאוני, רק כדי לגלות שהשכל הישר אינו מטבע קביל במזרח התיכון. איך נתניהו יצא מחוזק דווקא כשנראה היה שהוא מצטייר כמכשול לעסקת החטופים - ומה חושבים בקפלן על העובדה שינאם בקרוב בקונגרס?
הפארסה המתמשכת שנקראת "פגוש את העיתונות" התרסקה אמש על קרקע האקטואליה הקשה. אי אפשר היה לצפות בזה ולא להרגיש שהגישו לך המבורגר קפוא, כזה שאפילו אסתר ממאסטר שף לא תוכל להציל. ואם זה לא מספיק, בצד הגישו לנו צ'יפס בטעם צנזורה
בגלל מפגן כוח שאין לו דבר עם שמירת שבת, יתקעו חיילים בדרך לחופשתם ואנשים שאשכרה עובדים לפרנסתם, בדרך לבתיהם. אז עשו טובה ובפעם הבאה אל תדברו אתי על שנאת חרדים, בזמן שמדינה שלמה תחטוף היום שעות ביציאה
האינסטינקט להגן על גלי בהרב מיארה וקובי שבתאי הוא מובן בהחלט, בטח כשהעומד מולם הוא שר שכל הווייתו היא פרובוקציה. אלא שבימים האחרונים ה"הטרלה הבן גבירית" הצליחה לגרום להם להיראות רע
גם אם טענת רשות המסים נגד חברת משלוחי המזון המפורסמת היא עדיין בגדר חשד, זה לא מפתיע שהמתווכים שהפכו את ענף המסעדנות לבן ערובה ואת השליחים לעצמאיים בעל כורחם, חשודים עתה גם בהעלמת הכנסות בגובה של מאות מיליוני שקלים
מי שדורש עסקת חטופים עכשיו בנימוק שאת הלחימה בעזה ניתן יהיה לחדש, מטעה את הציבור. כך גם מי ששוגה בפנטזיה על ניצחון מוחלט. איך הפכה ישראל שבויה בידי פוליטיקאים וגנרלים שלא מפסיקים לשקר?
אפילו בערוץ המתחרה לא יכלו להישאר אדישים לעוצמת התחקיר אודות התנהלותה לכאורה של שרת התחבורה. לא עניין של מה בכך כאשר חלק מהממצאים מטילים דופי בחברם למערכת, עמית סגל
סרטון התצפיתניות ממלא כל צופה ישראלי בזעם: קודם כל על האויב, אבל גם על צה"ל והממשלה. אזרחי ישראל מרגישים עכשיו את אשר חשו תושבי הנגב המערבי וחיילי המוצבים כבר לפני 8 חודשים: תחושה נוראית של חוסר אונים
תוכניות הבוקר בטלוויזיה הפכו לחלק אינטגרלי מתכניות האקטואליה היומיות. הבעיה היא שגם כשהן מספקות כותרות, כמו בריאיון של ראש הממשלה ל-CNN, מי שמפרש אותם באולפן נמנה על "הקבצה ב'" של העיתונאים והפאנליסטים
לדוח מבקר המדינה שהוגש לעיון הכנסת, חמור ככל שיהיה, אין שום משמעות אמיתית. במציאות שבה חטא שאינו פלילי כאילו לא התקיים, למה צריכה המדינה כלל את משרד המבקר? והרבה יותר חשוב: האם זהו הגוף שנרצה שיחקור את אירועי 7 באוקטובר, המחדל הגדול בתולדות המדינה?
היהדות פנים רבות לה, למרבה הצער לפעמים יש מי שמבקשים לצמצם אותה לנאום גזעני מבחיל, כמו זה שנשא בועז גולן באולפן של ערוץ 14. "הגויים" של ליברמן טובים כנראה רק בשביל למות בעד ארצנו, ולא כדי לחיות בה. דעה
נאום גנץ היה אמור להיות המנה העיקרית של הערב, אבל מי שחיכה לאנטריקוט משויש, קיבל במקום שניצל טבעול. מזל שנמצא צדיק אחד באולפן "פגוש את העיתונות" שהיטיב לסכם את הנאום עוד בטרם הושמע, למרות חוסר הזמינות החלקי של אחד ממגישיה
כל הערוצים נכשלו להיערך לפצצה שהטיל שר הביטחון, אבל בעוד במהדורת החדשות הנצפית ביותר חיפשו ניואנסים עדינים בדברים המפורשים, בערוץ של חסידי נתניהו הסירו את הכפפות
הגיע הזמן להציל אותנו מעצמנו: מסע עצמאות שמתחיל בבית הכנסת העתיק בבית אלפא, נמשך בשדות עמק יזרעאל, הופך לחשבון נפש אישי ולאומי על הר תבור ונגמר בסלט ישראלי. באמצע נעצרים לסלפי עם נתן אלתרמן, שהפליא לתאר את העמק, אבל העדיף את בתי המרזח של תל אביב
יום העצמאות הוא יום שבו חונכנו להגיד תודה על מה שהשגנו. אלא שנוכח כמה תמורות מדאיגות שמתקפת ה-7 באוקטובר רק חידדה, אי אפשר שלא לתהות איך ייראו שנותיה הבאות של המדינה
רגע לפני שמדינת ישראל מתעטפת באבלה הכבד, ערב היום הקדוש ביותר בלוח השנה הישראלי, קיבלנו אישוש למה שרבים מאתנו חשים כבר מזמן: יש פער גדול בין המציאות התקשורתית לדעת הקהל בעולם
השנה, גמלה בליבנו ההחלטה: לא לציין את יום העצמאות. אני יודע מה חושב חלקכם עכשיו - דווקא עכשיו! אחרי שנים שבהם כפיתי על עצמי להביט בחצי המלא של הכוס, גם כשהמדינה התנהלה בניגוד מוחלט לדעתי, הפעם אני חש צורך ללגום ממנה תחילה כדי שאוכל לשאת את החצי הריק מתמיד
בזמן שריאל מדריד פירקה את באיירן מינכן, פירק גיא לרר את יאיר שרקי ואברי גלעד - אז איך קרה שמי ששיקף את הבעיה הגדולה של שידורי האקטואליה הוא דווקא שלום אסייג?
36 שנים ארוכות מדי הפרידו בין שתי נשים. 138 דקות הפרידו בין החיים לחלום
את העונה ההיא אני יכול לשחזר לפרטי פרטים - ואם משהו נשכח, אז הבן שלי שנולד בשבת האחרונה של אותה עונה ונקרא על שם הקפטן, הוא מזכרת תמידית מהחודש הטוב בחיי. ניר קיפניס חוזר לרגע ההיסטורי של הפועל חיפה, היום לפני רבע מאה
אנחנו יודעים כמה עולה כל פצצה ויום מילואים, אבל מה המחיר של אובדן שנת לימוד, קריסת עסקים ועזיבת בית? "שעון החול" המדיני הולך ואוזל, אבל דווקא השעון הכלכלי הוא זה שכדאי להתחיל לפחד ממנו: ישראל בדרך להפוך למדינת עולם שלישי שתשעבד את ילדיה ונכדיה
מי ידע שכך יהיה מקץ 7 חודשים? היינו בטוחים שנכה בעוצמה בחמאס, כך חשבו גם בעולם, אלא שצה"ל שכשל ב-7 באוקטובר לא ממש הוכיח את עצמו מאז וממשלת ישראל שלא מסוגלת לארגן אפילו טקס הדלקת משואות, לא מסוגלת להכריע - לא בעד עסקה ולא בעד ניצחון במערכה
גם מי שבוחרים לעזוב את ישראל בגלל המצב וגם הבוחרים לבנות את ביתם דווקא מתוך ההריסות, מוכיחים עד כמה זיכרון השואה חי בלב כולנו. על מצעד החיים הישראלי בבוקר שבו נודע על נפילת שלושה לוחמים
המעבר החדשותי מנוהל שבת למוצאיה, מתאפיין לרוב במעבר מטון שמתנגד לראש הממשלה לחדשות בניחוח ימין לייט, אבל אמש קרה דבר מוזר: הכתב המדיני של חדשות 12 החליט בשידור חי שנמאס לו
הקונספציה המדינית תיחקר, גם המחדל הצבאי, אבל מי יחקור את המחדל התקשורתי? גם פה, ממש כמו בזירות אחרות: בכל יום שחולף צריך לחקור לא רק את תפקוד התקשורת לפני הטבח, אלא את הדרך שבה היא מתנהלת מאז פרצה המלחמה
מדהים לגלות שמי שחושב שצריך להשלים עם האויב, לא מסוגל להשלים עם אחיו: חרם צרכני על תוצרת כחול-לבן, משני צדי הקו הירוק, הוא עניין לאנטישמיים בקמפוסים של ארה"ב ולא למי שמבקש לבנות כאן חיים משותפים
עד שצפיתי בשתי הדקות של עמית סגל בפרויקט יום העצמאות של קשת 12, סברתי ששנינו אוחזים באותו הדגל והמחלוקת העיקרית בינינו היא מעל איזו גבעה להניף אותו, אבל אז הגיע הגדי
היו שנים שבהן היו בחיפה מחנות אוהדים שווים, שדיברו על הדרבי במשך שבועות והתייחסו אליו כמו אל תואר. הימים האלה חלפו עם אוהדי הפועל שנעלמו ובעצם, אולי גם עם העיר שאירחה אותו: מותו של הדרבי החיפאי הוא סימפטום למות החיפאיות
המשבצת החלשה של ימי חול המועד הפכה לחצי שעה מרתקת כשחתן פרס ישראל והאב השכול אייל וולדמן הגיע לתוכנית "אינטימי" עם רפי רשף, וחשפה הלך רוח של מחנה חשוב בציבוריות הישראלית