עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
דו"ח מבקר המדינה על פעילות רשות המיסים הוא שם משעמם למסמך מרתק שמסביר איך העבריינים שגונבים את כולנו, משגשגים. ואנחנו נוסיף: בחסות הפריימריז, הם לא רק חומקים מעונש, אלא בעקיפין גם ממנים בכירים ומחוקקים חוקים
בהצהרתו לתקשורת אמש הבטיח נתניהו השקעות ענק בתעשיות הביטחוניות כדי להוריד את התלות במעצמות זרות. העניין הוא שהתעשייה הביטחונית נמצאת בתקופה הטובה בתולדותיה ואינה זקוקה לכסף אלא לעתודה טכנולוגית שממשלת נתניהו מחריבה בכל יום מחדש
נתניהו אלוף בלנכס לעצמו קרדיט על הצלחות, אבל התמונה שלו לצד מה שהוא כביכול ארגז סיוע רפואי לחטופים מהווה שפל חדש בתעמולה השקרית שמייצרת לשכת ראש הממשלה
הנה הפרדוקס הגדול של המלחמה הזאת: בעוד הציבור הישראלי מתפכח מאג'נדות קיצוניות ומתייצב כאיש אחד מאחורי הממשלה וצה"ל, מתברר כי מי שמנהלים את המערכה, לא יודעים מה לעשות עם התמיכה. ככה לא מנצחים - לא במשא ומתן ולא במלחמה
הנה השיטה מאחורי תקציב 2024: מכריזים על קיצוץ ענק ואז מבטלים חלק ממנו כדי ליצור מראית עין של הקלה. למרות הגירעון החמור, משרדים מיותרים לא יבוטלו וכספים קואליציוניים לא יפחתו. ככה בונים תקציב שמטרתו היחידה היא שימור הקואליציה
הספורט הלאומי בקרב הפרשנים הוא לנחש מה יעשה נסראללה בגבול הצפון. ההערכה היא שפניו אינם להסלמה, אבל שתי פגיעות מדויקות בשתי נקודות רגישות לישראל, נועדו לאותת על יכולותיו - אם ישראל היא זו שתיזום את הרחבת הלחימה
ההתחלה הייתה דווקא מבטיחה. אבל מי שראה את קליפ סיכום החודש השלישי למלחמה, מבין שבקשת וחדשות 12 חל שיבוש מושגים. אנחנו מבינים שקשה להיות איש חדשות בימים אלו, אבל הנה כותרת: גם לגננת, מטפלות ומסעדנים קשה. דעה
דו"ח מבקר המדינה על יוקר המחיה נע בין חדשות מכעיסות סתם למבעיתות ממש. למרבה החשש, הממשלה שנכשלה במלחמה בעליית המחירים היא גם זו שמנהלת את המערכה בעזה
לא רק הציבור מבולבל, אלא גם מי שמביאים לו את החדשות: דילוג מנושא לנושא והתעלמות מחדשה ביטחונית מרכזית מלמדות שגם בטלוויזיה ממהרים לחזור לשיח שלפני 7 באוקטובר
כועס, נוקם, אבל גם מבין שאין מקום אחר: ניר קיפניס היה אדם אחר לפני המלחמה. כעת, כשחלפו להם 100 ימים, הוא נמצא בגרסה אחרת של ישראלי, שיש לו יותר שאלות מתשובות. מה למדנו? פרויקט מיוחד בוואלה!
הקמפיין נגד מפקדי הצבא הוא מתוחכם בהרבה מכפי שהוא נראה ממבט ראשון. הוא צפוי להיכשל, אבל בדרך עלול למנוע את התחקיר הנוקב שמוכרח להתבצע. האם ראש הממשלה עסוק רק בהישרדות, אפילו על חשבון ביטחון ישראל?
הכשל העריכתי של "שש עם" עודד בן עמי, פליטת הפה של רביב דרוקר, גיא ורון נכנס לנעלי תמיר סטיינמן, ובכאן עדיין משדרים את המהדורה הכי מעניינת שבה אתם לא צופים. ניר קיפניס מסכם ערב ארוך מול המסך שממנו עולה בבירור שלערוצים אין כבר מה לומר במשך כל כך הרבה שעות
נתניהו עוסק ביממה האחרונה בפנטזיות על הגליה: מכזאת שתהפוך את דני דנון לגלעד ארדן ועד לכזאת שתהפוך את יחיא סינוואר ליאסר ערפאת. מדובר ביוזמות מופרכות, המעידות על הלך רוח שצריך להדאיג מאוד את אזרחי ישראל
כמו רשת קמעונאית שרוצה לשפר רווחים בלי להעלות את המחיר, כך גם הממשלה שביטלה את ההנחה בבלו על הדלק. זוהי רק הסנונית הראשונה להתייקרויות הבאות: 2024 תהיה השנה שבה נשלם את מחיר המלחמה
יותר מכל המבקרים את התנהגותו ברמה האישית, דווקא ראש עיריית שדרות, שכינה את התכנית להחזרת התושבים לעיר "מטומטמת", צריך להדאיג את נתניהו. כמה מילים על האיש שהודף את הניסיון לשחד את תושבי שדרות במזוודות כסף, כאילו היו בכירי חמאס
בראיונות למהדורות שישי בערוצים 12 ו-13, מייה שם שחזרה את חוויות השבי, תיארה כרוניקה של התאכזרות נטולת שיאים ועל הדרך שחררה אמירה שהייתה צריכה להפוך כבר מזמן למדיניות הרשמית של ישראל
בממשלה יצטרכו לשבור את הראש ולחשוב איך מאזנים תקציב שנתי שיש בו בור עצום. החדשות הטובות הן שיש אדם אחד שיודע בדיוק מה צריך לעשות. החדשות הרעות הן שבינתיים הוא לא עושה כלום מלבד לשקר לציבור
בעוד רשימת חללי המלחמה מעזה מתארכת, במערכת הפוליטית בישראל אין רגע דל: כולם משפרים עמדות לקראת מה שנראה כבחירות 2024, העיקר שלא יתפסו אותם "עוסקים בפוליטיקה". אמנם לעם הזה מגיע יותר, השאלה היא אם נדע לדרוש זאת
מרוב דיבורים על היום שאחרי, על אסטרטגיית יציאה ועל מי ישלוט בעזה, נשכחה צוואתם של הנופלים, כפי שהיא מהדהדת מצפון השומרון ועד לצפון תל אביב: ניצחון בלא תנאי על מי שטבחו בנו. למרבה הצער, נדמה שלא הממשלה ולא צה"ל מסוגלים למלא אותה
הקבוצה שהפכה לאימפריה בעידן הכסף הגדול, העבירה רבע מהבעלות ושליטה מוחלטת על הניהול המקצועי לידי האיש העשיר בבריטניה. אוהדי הקבוצה שמצפים לבואו של סר ג'ימי, נזכרים בערגה בסר אלכס
אפשר להתווכח על היתרונות והחסרונות שבהתמכרות הישראלית לתמיכה אמריקנית. השקל שמתחזק בכל פעם שבה מוכחת עוצמת הקשר, כבר החליט בשבילנו מזמן
ובחרת בחיים: אפילו במלחמה שמייצרת כל כך הרבה סיפורים עצובים ומרגשים, הצליחה אימו של יותם חיים לעורר רגשות שכבר לא האמנו שקיימים בנו
מקץ חודשיים וחצי של לחימה נדמה שלא הרבה נשאר מההבטחות לניצחון צבאי מוחץ. בעוד הטור עם שמות החללים מתארך, נראה שחמאס רק מתחזק בתודעה הערבית - לא רק כמי שהצליח להדהים את ישראל במתקפת פתע, אלא גם כמי שמנהל מולה מלחמת חפירות מוצלחת
מסיבות גדולות אולי לא יהיו השנה, אבל אולי דווקא משום כך, למי שמחפש רגע אחד של יוקרה, שקט ותקווה, מומלץ להכיר את בית השמפניה מואט-שנדו ולהשתדרג למחלקת העסקים של החיים
התקשורת הישראלית אולי לא עומדת לחקירה בשל היותה שותפה לקונספציה, אבל כדי למרק את חטאה, היא תצטרך להיות, לשם שינוי, כלב שמירה אמיתי שלא יניח לבירור העובדות להתמוסס, כמו שמעדיפים בממשלה וגם בצה"ל. דעה
הסערה שחולל פרשן ערוץ 13, שתהה למה ישראל לא חיסלה מאה אלף עזתיים, מעידה על לידתו של ישראלי חדש: חושב שנתניהו סיים את תפקידו, אבל תומך בעמדות שעד אתמול היו שייכות לימין
הסאגה הנוכחית חשפה את האופן המטריד שבו מתקבלות החלטות בישראל: החל בגחמות, המשך בנתונים מופרכים וכלה בגמישות מוסרית; ההליך הפגום הזה אינו רק נחלתו של התחום הצרכני
לא ברור מדוע צה"ל מתגאה בחשיפת מנהרת הטרור העצומה בסמוך למעבר ארז, שכן מדובר בהמשך ישיר לקונספציה שהייתה אמורה לקרוס לפני יותר מעשרה שבועות. גם היא מעלה את השאלה שחוצצת בין הדרג הצבאי למדיני: האם לא ידענו או שידענו והעלמנו עין?
אילה חסון ואמנון אברמוביץ' הם שני הצדדים של אותו מטבע. כזה שבא עם "החדשות" מהבית, צפוי, חד צדדי ובעיקר בלתי מהימן. וכשאלה שניים מהעיתונאים הוותיקים והבכירים בישראל, מתעוררת התהיה שמא העם הזה לא ראוי רק להנהגה אחרת, אלא גם לתקשורת אחרת
האסלאם הקיצוני הכריז מלחמה על תרבות המערב ומנהיגי המעצמות יהיו מוכרחים לקפוץ למים העמוקים שעליהם מושל כרגע ארגון טרור. דבר אחד בטוח: כמו ב-7 באוקטובר, ישראל תהיה הראשונה לשלם במזומן
