פשע מניצחון: עד מתי נמשיך להאמין לשקר על המלחמה בעזה?
במלאת שנה וחצי למלחמה, חגג חמאס במטח של עשר רקטות, שכיסו חצי מדינה. הביטו בנתניהו ותחשבו טוב אם אתכם עדיין מוכנים לקנות ממנו את הקשקוש על "ניצחון מוחלט"

עוסק בעיתונות מאז 1993. מציוני הדרך הבולטים בדרכו בתקשורת: מדור ביקורת הטלוויזיה בעיתון "גלובס", כתיבה רבת שנים על מגוון נושאים עבור מגזין "בלייזר" ועריכת מוסף העסקים השבועי של "מעריב". נוסף על עיסוקיו העיתונאיים "הרגילים", מגיש קיפניס תכנית רדיו שבועית בשם "סנהדרינק" (רדיו ת"א), העוסקת בתרבות השתייה בישראל
במלאת שנה וחצי למלחמה, חגג חמאס במטח של עשר רקטות, שכיסו חצי מדינה. הביטו בנתניהו ותחשבו טוב אם אתכם עדיין מוכנים לקנות ממנו את הקשקוש על "ניצחון מוחלט"
קשה לדעת מה מבקש נשיא ארה"ב להשיג בצעד הדרמטי שממוטט את הבורסות ברחבי העולם, אבל רגע לפני שהוא מארח את נתניהו שזכה להיות הראשון להתחנן מבין מנהיגי העולם, אולי כדאי שילמד מהניסיון של אוהדי הפועל באר שבע
אפילו הזיכרון הקולקטיבי, זה שבו נתקבע שמי שהייתה יו"ר הקואליציה, הפילה ממשלה בגלל חמץ, עושה חסד עם אחת מנבחרות הציבור הגרועות ביותר שהיו פה אי פעם. מעשה בפיתה? יותר בתפוח אחד שהרקיב מדינה שלמה
רבים מאזרחי ישראל שואלים את עצמם הבוקר לאיזה שב"כ להאמין: לזה שמציף בקשות נוראיות לכאורה מצד ראש הממשלה או לזה שקורא לעצור אנשים ללא ראיות? לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית אתם נמצאים, יש לכם סיבה טובה לפחד
ממשלת ישראל אוהבת להגיש לנו את החשבון על הוצאות הביטחון, אבל גם אם נניח לרגע שהביטחון בגבולות נשמר, מה לגבי הביטחון הכלכלי שלנו, זה שנשחק עם כל קנייה שבועית? ניר קיפניס יצא לקנות כמה מוצרים בסיסיים בסופר, וחזר מזועזע
הבנקים מרוויחים מיליארדים, אבל האם הם היחידים שצריכים לשנות את התנהגותם, או שגם אנחנו, הצרכנים, צריכים לקחת אחריות ולנצל הזדמנויות כמו פיקדונות עם ריבית גבוהה במקום רק להתלונן?
ראש הממשלה, השרוי בלחץ בשל פרשת "קטארגייט", התנדב להוציא את כל השלדים מארונו. הוא עשה זאת כדי שנחשוב שרודפים אותו, אבל על הדרך הזכיר לכולנו את עברו המפוקפק הטבול בחמדנות ותאוות בצע של שנים
אלי-ה כהן התראיין לקרן מרציאנו עוד לפני ההתפתחויות האחרונות בפרשה שמסעירה את המדינה, אבל דווקא משום כך הפכה העדות המצמררת לכתב האשמה שאין חמור ממנו נגד לשכת נתניהו
אפילו במדינה שבה הטלטלות הפוליטיות אינן עוצרות לרגע, היו 24 השעות האחרונות לשיא חדש. בסופן התברר שראש הממשלה נקלע לבעיית תפקוד קשה, אפילו בסוגייה קריטית כמו מינוי ראש שב"כ
מאחורי ההגדרות שאליהן כבר התרגלנו על שחיקת חיילי המילואים, מסתתרים מספרים מחרידים, לא פחות, שאיכשהו עברו לידנו במקום להפוך לנושא היחיד שבו כולנו עוסקים היום
התחושות הנוראיות נוכח הצפייה בסרטוני החטופים שמפיץ חמאס לא מטשטשות את העובדה שנקלענו למבוי סתום, שבו כל אחד מהצדדים חושב רק איך לשרוד את היום הבא. במקרה של ארגון הטרור זה ברור, אבל מה התירוץ של נתניהו?
המגיש ביקש לנבור בחקירת הרצח הנוראי של הילי סובול - פרשה שכל כולה אומללות בלתי נתפסת - אבל כל כיוון שאליו הייתה יכולה ללכת "חשיפה" לא מוצה עד תום
אזרחי ישראל צופים בחדשות ולא מאמינים: כל מה שנחשב פעם למוגזם ואפילו מופרך, מתגשם מול עינינו, עד שאי אפשר שלא לתהות: מה יהיה הצעד הבא של ממשלה חמדנית ושיכורת כוח?
איך הפכה הציונות הדתית לקו ההגנה של ההשתמטות ולמכונת חמצן לקואליציה שמובילה את ישראל לקריסה - במקום להיות כוח מוביל של אחריות לאומית? אחיי המתנחלים, אתם משרתים, עובדים ותורמים, אבל ההנהגה שלכם בחרה למכור את עתיד ילדיכם
הכלבים נבחו, המומחים והפרשנים הזהירו, סוכנויות הדירוג עוקבות בדאגה - והתקציב הרע ביותר בכל שנותיה של מדינת ישראל עבר. מה התירוץ של נתניהו וסמוטריץ'?
שרת התחבורה והשר לביטחון לאומי נתפסו בדיאלוג הזוי שמעלה חשד לניסיון לשיבוש חקירה. זה חמור לכשעצמו, אבל לא יותר מהדרך שבה השניים (לא) עושים את עבודתם
הקריאה של יו"ר האופוזיציה למרד מסים נשמעה כמו שליפה מהמותן, אך היא יכולה להיות אפקטיבית ביותר. כך הוקמה ארה"ב, כשלאנשים עובדים נמאס לממן שלטון מושחת ופריבילגי. בישראל, שבה יש שבע חזיתות וציבור אחד שמשלם על כולן - יכול להיות שהרגע הזה קרוב מתמיד
אם עד עכשיו אפשר היה להתעלם מצלצול פעמוני הסכנה, הרי שהגיע הזמן להתעורר ולהבין את גודל האסון שרובץ לפתחנו. קרב מאוד הרגע שבו ניאלץ לעזוב הכל ולצאת לרחובות
תמליל החקירה הבדיוני של ראש השב"כ לשעבר מעלה כמה שאלות אמיתיות שספק אם לראש הממשלה יש עליהם תשובות. התלונה שהגיש נתניהו במשטרה עוד תתברר כגול עצמי
הציבור כועס, הרשתות רועשות, אבל רגע לפני שממשיכים לקטר על כרטיסים יקרים ושירות לוקה בחסר, אולי כדאי לזכור שבלי אל על הייתם תקועים בארץ
מעל חידוש הלחימה מרחפת תחושה מטרידה: לא למען החזרת החטופים חודשה הלחימה, אלא כדי לשפוך מים קרים על ההפגנות הרבות שתוכננו נגד נתניהו. עם ישראל מחפש הנהגה - או לפחות תוכנית עבודה - אבל במקומם מקבל רק חופן של סימני שאלה
לרגע אחד ישבה חבורה של גברים צעירים עם דמעות בעיניים וראו איך איש אחד, צנוע ושקט, מגדיר מחדש את הערכים שעליהם מבוסס לא רק הספורט, אלא גם רוח האדם
מדינת ישראל הפכה גן עדן לעבריינים - משולחן הממשלה ועד לנעשה בכבישים. רק האזרח שמשרת במילואים או משלם מיסים, נדרש להיות האחרון שמציית לחוקים. איך הפכנו לסדום שבה יש רק פראיירים או פושעים?
התקשורת הישראלית קיבלה אמש הזדמנות להשמיע את נביחתו של כלב השמירה, אבל ממש כמו ב-7 באוקטובר, היא מעלה באמון צופיה. מגונה במיוחד הייתה השלווה שבה קיבל ערוץ 12 את הפיטורים. רק שלא יבכו ביום שבו תחליט המשטרה החשאית להחשיך את המסך
נדב ארגמן ורונן בר הצטרפו אל דן מרידור, בני בגין, אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, אביחי מנדלבליט, רובי ריבלין ורוני אלשייך - מי שברגע האמת העדיפו את הממלכתיות על פני המלך. עבור מדינת ישראל זו צרה צרורה, עבור החטופים זה עלול להיות אסון
היחסים שלי עם מדינת ישראל היו ועודם כאלה שבו היא אומרת לי מה היא צריכה - ואני שואל איפה צריך להתייצב. אבל ביום שבו היא הייתה צריכה לבחור, היא בחרה במי שלא היו שם בשבילה אפילו פעם אחת
הניסיון לפרוץ לכספת המכונה "קרן העושר" היה כמעט הפשע המושלם, אבל אז איבד היו"ר את הסבלנות, דפק על המנעול עם פטיש 5 קילו - והעיר את שומרת הסף. סיפור קטן על כסף גדול מאוד שכמעט נגנב מאזרחי ישראל
זה התחיל כמו עוד הבטחה לריאיון שכמוהו "עוד לא שמענו", אבל השקט הנפשי של עומר ונקרט הפך את השיחה עם אלמוג בוקר למשהו שאי אפשר היה להוריד ממנו את העיניים
הרפלקס החרדי להשתמש במונח "שנאת חינם" כאשר מותחים ביקורת על התקציבים שהם מקבלים מעצבן את ניר קיפניס - והשנה במיוחד
החוצפה שלא תיאמן של שר האוצר, ההכרזות הסותרות-לכאורה של הרמטכ"ל, הפריימריז של השר על גב החטופים ומעל לכל: ממשלה חסרת מנהיגות. כל מרכיבי הדשדוש הישראלי מול חמאס