המכתב שנשלח לראש הממשלה מוותיקי רשות החברות הוא במידה רבה מה שמתכוון השר דוד אמסלם לעשות למנהלת הנכחית: הזמנה לשימוע לפני פיטורים. לא שהם מסוגלים לפטר את נתניהו, אבל הציבור שמשתכנע דווקא מצעדים מתונים שכאלה, הוא בדיוק זה שמכריע את הבחירות
נחשפו נתוני הייצוא של שנת 2022 - ובהשוואה למה שאנו יודעים על המחצית הראשונה של 2023, אפשר לקבוע שלמרות הירידה בגירעון מול הייבוא, הם גורמים לנו להתגעגע
לא ברור מה הועיל הסיבוב הפוליטי שעשה שר האוצר על כספי הציבור הערבי, מלבד הפגנה של גזענות, שכרגיל אצל סמוטריץ', מתפרצת ממנו בדיוק ברגע שבו נראה כאילו הוא מתחיל להתקדם בכיוון הנכון. עם הכניסה לשנה העברית המלאה האחרונה שלו במשרד האוצר, זו תהיה מורשתו העיקרית
על שני דברים התקיימה מערכת הבחירות האחרונה: על הביטחון האישי ועל יוקר המחיה. בניגוד לתחושת הביטחון שהיא סובייקטיבית, יוקר המחייה הוא מדיד והטבלה לא משקרת: ישראל היא אלופת ה-OECD ביוקר המחיה ולממשלות ישראל אין לכך אפילו תירוץ אחד ראוי
ראש השנה הזה יהיה יקר משמעותית לעומת קודמו, אבל אפילו זה הוא רק הפרומו לזינוק במחירים שצפוי לאחר החגים. במקום שראש הממשלה יעניק לנו שי לחג בדמות גניזת הרפורמה, הוא ממשיך לטייל ולנפוש כאילו היה שר התיירות
אי אפשר להתייחס לאלימות שהשתלטה על החברה הערבית מבלי להבין את המנגנון הכלכלי שהפך את מי שבסך הכל רצו להתפרנס, לפושעים. אולי קצת קשה להאמין, אבל מדובר בתופעת לוואי של הקורונה
התקווה של הממשלה ששק החבטות התורן הוא שיציל אותה מעצמה, מעוררת התפעלות. מה שתקף לבג"ץ ולצה"ל, נכון גם לגבי פרופ' אמיר ירון, שהממשלה ושריה מתפללים עתה שיציל את השקל מהתרסקות
התכנית להשקעה של מיליארדי שקלים במזרח ירושלים, על רקע חסימת התקציבים לרשויות המקומיות במגזר הערבי היא מקוממת ואף נגועה בגזענות. אלא שאחרי כל אלה, היא חושפת את אבן הפינה של הסכסוך הערבי יהודי המדמם: לא הפטרונות היהודית כי אם הסרבנות הערבית
הכוונה אינה לפעילי המחאה אלא למי שעומדים עם האצבע בסכר ומונעים מנהר של שחיתות, שהממשלה מבקשת לקדם, מלשטוף את כולנו. שומרי הסף, פקידים אמיצים שלא מפחדים להתנגד לדעת השרים הממונים, הם אחת הלבנים האחרונות במבצר הדמוקרטי
עידן הריביות הגבוהות עושה נפלאות לרווחי הבנקים, שסוגרים את החציון הראשון של 2023 עם רווח מצרפי נקי של עשרות מיליארדי שקלים. אבל מה באשר ללקוחות: האם גם הם נהנים מהחגיגה או רק משלמים את החשבון?
רווחי השיא בחברות התעשייה הביטחונית מסמלות את נטילת הובלת המשק מתעשיית ההייטק. מי אחראי לפריחה בייצוא הביטחוני ומה הסכנה הגדולה מבית שאורבת לו?
פסק דין חדש שנתנה השבוע השופטת גילה כנפי-שטייניץ מבית המשפט העליון, מלמד שהחלוקה בארץ בין שמרנים ואקטיביסטים רחוקה מלהיות ברורה. עו"ד אופק אהרון בסקירה על פסק הדין ועל בעייתיות הההבחנה
ראש הממשלה ושר האוצר מיהרו לחגוג אמש את ההחלטה שלא לפגוע בדירוג האשראי של ישראל, בלי לשים לב שהם כמו שחקנים של קבוצת כדורגל שהייתה בטוחה שתובס בדרבי, אבל הצליחה לחלץ תיקו אפס. ככה לא בונים כלכלה חזקה
הסגנון המשתלח וההתנהלות הכוחנית הם מסימני ההיכר של השר אמסלם, אבל מאחר שאלה כבר ידועים, ניסינו לבדוק מה עומד בבסיס המלחמה שהכריז על מנהלת רשות החברות. האם היא באמת מפריעה לו למלא את תפקידו כחוק?
המרחק שבין החשיבות שמייחס הציבור למלחמה ביוקר המחיה, לעומת הצעדים הנרפים של ממשלת נתניהו בנושא, דחף את ראש הממשלה להפיק ולהפיץ סקירה כלכלית שסעיפיה נעים בין חצאי אמיתות לשקרים מוחלטים. ככה לא נלחמים ביוקר המחיה
המענקים החריגים לאשקלון ופסטיבל הרכבת הקלה - מפתח תקווה לבת ים, תוך התעלמות מתל אביב - מוכיחים: בליכוד רואים את הסקרים, מבינים שהפיכת המהפכה לאג'נדה מרחיקה מהם מצביעים ומחלקים פינוקי בחירות לרשויות המקומיות
שר האוצר מנהל מדיניות נפרדת מזו של ממשלת ישראל. לא רק שהוא מציג את נתניהו כמנהיג רופס, הוא גם משדר את ההפך הגמור ממה שהכלכלה הישראלית הכי זקוקה לו: יציבות
פתאום נזכרו מגישי ערוץ 14 ששטראוס היא מונופול שצריך להילחם בו, אבל איפה הם היו כאשר עלו מחירי מוצרי החלב, משהו שפגע לא רק בכיס הפרטי, אלא גם בצופים שלהם?
כאילו לא מספיק חם ומתוח, החליט סמוטריץ' לשפוך בנזין על ההוויה הישראלית הלוהטת. כל אנשי המקצוע - מאנשי האוצר ועד לגורמי הביטחון - מתריעים שהקפאת הכספים לרשויות הערביות היא אומללה, אבל לשר שנלחם על הבייס שלו לא אכפת. על הדרך קיבלנו כבונוס גם שיעור בגזענות
ראשי מערכת הביטחון מזהירים מפני הסלמה רב גזרתית, עם ירי טילים אפשרי מצד חיזבאללה לשטח כלל מדינת ישראל. למרות שמדובר בסכנה לנפש, לרכוש ולחוסן הלאומי, לכמעט 30% מתושבי מדינת ישראל, אין פתרון מיגון הולם
הפרשה הטרגית של לוחם צהל, בר כלף ז"ל, צריכה לשמש תמרור אזהרה למערכת הביטחון: לא כל חייל קרבי שטוען לנכות הוא שקרן עד שלא יוכח אחרת. אם לא יפיקו את הלקח, הנזק לביטחון ישראל יהיה חסר תקנה
יש פוליטיקאים שמעדיפים מתק שפתיים כדי לבלבל את שומרי הסף. לשר אמסלם יש שיטה אחרת: התשה שמבוססת על הסתה. הקורבן התורן של השיטה: מנהלת החברות הממשלתיות, שמנהלת קרב מאסף על טוהר המידות במערכת שצריכה להיות יקרה לכל אזרח. וזה עוד לפני שדיברנו על שנאת נשים
במסגרת מאמציו "לאיחוי הקרעים" מקדם נתניהו סדר יום עדכני הכולל שלושה פייקים כלכליים. הבעיה: מדובר בספינים ממוחזרים שהופצו כבר ב-2009, כך שמי שקונה - עושה זאת על אחריותו בלבד
המכתב של מנהלת רשות החברות הממשלתיות לראש הממשלה, מלמד על מה שאין להגדיר אלא כשוד הקופה הציבורית: השר הממונה, דוד אמסלם, שנעלב שמפריעים לו למנות מקורבים לתפקידים בכירים, נמנע מלהעביר 2 מיליארד שקל לקופת המדינה. הסגנון המשתלח הוא רק הבונוס
לכאורה מדובר בנושא זניח: ביטוחי הבריאות של קופות החולים. אלא שאם כבר מפרים חוזים, השלב הבא עלול להיות הביטוח הלאומי, אחריו קרנות הפנסיה - ומאוחר יותר גם החסכונות שלנו בבנקים. במקום שבו המדינה עושה מה שבא לה, אפשר בהחלט להתחיל לחשוש לנכסים היקרים לנו ביותר
יבואנים לא אוהבים להתראיין ולכן צריך להעריך את מנכ"ל דיפלומט שהתייצב בפנים גלויות מול המצלמות והמיקרופונים. אשר לתוכן, קיבלנו שיחה עם גמל שרואה את דבשות כל האחרים, מלבד זו שעל גבו
