לא רק בממשלה, גם בעסקים: מה מקור הביטוי "100 ימי חסד"?
שבועיים לאחר כניסתה לתפקיד, הממשלה הנוכחית מתמודדת עם חצים של האופוזיציה, שמסרבת לתת לה אפילו את 100 הימים הנהוגים. מהו שורש הביטוי ומדוע הוא נכון בעולם העסקים לא פחות מאשר בפוליטיקה?
דנה פאן לוזון
מנחה וכתבת. בעלת תואר BA בפסיכולוגיה, תקשורת וכלכלה
כל הכתבות של דנה פאן לוזון
מבלקברי עד בנט: לא צריך לפחד לשנות
ראש הממשלה "נתפס בקלקלתו" כשהוא מקבל החלטות שונות מאלה שביטא בספרו, אבל האומנם הרצון לשנות קו מחשבה בהתאם למציאות הוא חיסרון? המקרה של יזם בלקברי מעיד אחרת. דנה פאן לוזון עם ההסבר
הקשר בין השבעת הממשלה למבצעי בלאק פריידיי
ההשבעה של ממשלה חדשה והיסטורית דווקא ביום ראשון מייצרת תחושה אמיתית של התחלה חדשה. דנה פאן לוזון מסבירה מדוע התקווה הזאת לא מקרית וכיצד היא נקשרת גם למהלכים שיווקיים גדולים
למה לא רוצים ועדת חקירה? זה קשור גם למקום העבודה שלכם
בתרבות שלנו אנחנו מצופים לעמוד ביעדים, וכשאנחנו מתקשים לספק אותם אנחנו משקרים. עכשיו תחשבו על נבחרי ציבור, שכל אמירת אמת עלולה להוביל לקריסתם הפוליטית, ותבינו מדוע לא באמת תקום פה ועדת חקירה בשל אירוע הר מירון
בין חמאס לסטיב ג'ובס: על חשיבותה של המלחמה הפסיכולוגית
כשחמאס הודיע לתושבי ישראל להיכנס למקלטים וערוצי הטלוויזיה שידרו את הבהלה, בעצם נכנענו למסר. דנה פאן לוזון מסבירה כיצד פעלה הלוחמה הפסיכולוגית לרעתנו ואיך היא באה לידי ביטוי גם בעולם העסקים
המניעים הפסיכולוגיים של פשעי שנאה
פשעי שנאה והשחתות נפש ורכוש לא צומחים סתם בגלל "שנאה" והם גם לא אחידים. דנה פאן לוזון על ההקשרים התרבותיים והפסיכולוגיים של התופעה שמציפה שוב את המדינה
שברת ולא שילמת: כך חומקים בישראל מאחריות מנהיגותית
בפוליטיקה, בספורט, בעסקים - ברגע שהאחריות מתגלגלת לפתחם של מנהיגים, הם מקפידים לנסות לגלגל אותה ויחד איתה את האשמה. זה מה שקרה גם בהר מירון. האם יש לנו סיכוי שתהיה כאן מנהיגות שלוקחת גם אחריות?
התוצאה היחידה מסימטריה היא אפס תוצאות
בבסיס המהומות בירושלים עומד הרצון להחזיר ולנקום בצד השני. גם בעסקים וגם בעולם שבחוץ הוכח שהניסיון ליצור מידתיות בין הצדדים לא ממש מועיל. הבעיה: כשמדובר בבודדים אפשר להתחשב בנסיבות מקלות ולפתור את האירוע. בכל הקשור למדינת ישראל, המקרה כנראה אבוד
נתניהו שוב משתמש במילות קסם של פרסומאים, וזה שוב לא עובד לו
בהצעה על בחירות אישיות ראש הממשלה מדגיש את "הרוב" ופועל לפי עיקרון הקונפורמיות, אבל הטריק לא ממש עובד. אז איך בעצם פועלת השיטה בראי הפסיכולוגיה וכיצד היא מיושמת בעולם הפרסום?
הפקק והדילמה החברתית: הצד השלילי של ראשי המפלגות
"מרגיש כמו תאונה אבל ממשיך להתנהג רגיל", שרו משינה, בהלימה מוחלטת לכאוס הפוליטי של היום. חברי הכנסת יודעים שכדי להגיע לפיתרון כולם צריכים לתרום מעצמם, אבל נשאבים שוב לחשיבה האינדיבידואלית. בפסיכולוגיה זו נקראת "דילמה חברתית", ובמצב הזה הוכח שכולם מפסידים
פריים אחד שווה הרבה יותר מ-1,000 מילים: על כוחה של התקשורת
פעולה אחת שהייתה אמורה להיות כבר מזמן מובנת מאליה - שיבוצו של פרשן ערבי בפריים טיים הטלוויזיוני - שינתה לחלוטין את השיח בישראל. מה שבפסיכולוגיה הוכח כבר מזמן הגיע אלינו רק בעשור השלישי של המאה ה-21
למה לבחור? כי התרגלות היא סכנה
לא רק בחירות רביעיות, גם בחירות חמישיות כבר נראות לנו טריוויאליות, ופה טמונה המלכודת - מריחות ועד חושים אחרים, בני האדם נוטים להתרגל למציאות מסוימת. במקרה הזה, ההסתגלות עלולה להביא אותנו לתהום
אם הפוליטיקאים היו לומדים מטעויות של מפרסמים, הם היו במצב יותר טוב
מירי רגב קראה למי שלא מצביע ליכוד "בוגדים", ליברמן הציע "לשלוח את ביבי והחרדים למזבלה על מריצה". ההתמקדות של הפוליטיקאים בשליליות של היריבים מגמדת אותם ופוגעת בסיכוייהם. רק תשאלו את סמסונג
האדם מחפש משמעות: למה אנחנו לא רוצים לחזור לעבוד?
המשוואה לפיה "אם המדינה משלמת להם אבטלה, ברור שאנשים לא רוצים לחזור לעבוד", אבל האמת שונה לחלוטין. כדי שהמובטלים יחזרו לשוק הם צריכים תגמול מסוג שונה, כזה שהוכח כבר כיעיל ומה שהכי יפה - הוא לא עולה כלום למעסיקים
עוד להיט: מה מסתתר מאחורי ה"נה נה נה" של נתניהו?
כשראש הממשלה הגה את ה"נה נה נה" מול יונית לוי, זה נראה כמו מעשה משובה. כשחזר על המנגינה אצל אודי סגל ועם "שאשא שא, פקה פקה", כבר הבנו שזו לא תעמולת בחירות - הוא פשוט עושה מה שתמיד עשה: קופירייטינג מעולה. האם את המנגינה הזאת יהיה אפשר להפסיק?
קיבלתם SMS ש"מיועד" למישהו אחר? זו לא הייתה טעות
בימים האחרונים קיבלו רבים הודעות על בקשה להשתתף בסקר בחירות, שבראשה התנוסס שם של מישהו אחר. הנושא הפך לדחקות ברשתות, אלא שמקריות לא הייתה פה והשולחים השיגו את מטרתם. איך לוכדים את הקשב שלכם? מסתבר שממש בקלות
דחיפה קטנה היא כל מה שצריך: כך שולחים אנשים להתחסן
הממשלה הפחידה, איימה והטילה קנסות, ואז באו הרשויות ועם חמין, חומוס וכנאפה הראו כיצד מוציאים אנשים להתחסן. שיטת ה"נאדג'" המוכרת מפסיכולוגיה עבדה גם על אזרחי ישראל. קצת חבל שאי אפשר לבנות על כך שמישהו יפיק לקחים מההתנהלות הזאת
הסכנה הכי גדולה שמגיעה ממתנגדי החיסונים
כן, רובנו מוקיעים אותם, ועדיין - מתנגדי החיסונים ומפיצי הפייק ניוז משתמשים בטכניקות של המפרסמים - להטרים לנו מידע למוח שיישתל שם וישפיע עלינו. לא פלא שמשרד הבריאות הקים צוות מיוחד לטיפול בנושא
לא, אנחנו לא חיות. ואולי חבל שכך
אילו הממשלה שלנו הייתה מאלפת אותנו כמו שצריך בלי מסרים כפולים, לא היינו מגיעים למצב שבו תופעת הסגר נמצאת בסכנת הכחדה. השילוב בין מורה גרוע לתלמידים איומים יצר התניה אופרנטית מהגיהינום והביא את המדינה למצב של חוסר אונים
החרדים הבינו את מה שהעצמאים לא
העצמאים מאיימים לפתוח, ראשי הערים מתריסים, אבל בסופו של דבר היחידים שבאמת מפגינים נגד הממשלה הם החרדים. דנה פאן לוזון מסבירה איזה לקח כולנו צריכים ללמוד
הסיפור של הבחירות הקרובות בכלל מתחיל מצנצנות ריבה
הבחירות לכנסת ה-24 רק מייצרות עוד ועוד מפלגות. אם המועמדים הנכבדים רוצים לגלות כמה נזק עושה פרדוקס הבחירה שהם מציבים לקהל היעד, מוטב שיחזרו לניסוי צרכני מבריק שכולל בסך הכול 24 צנצנות ריבה
לדרוש צדק זו לא חולשה
הרשתות החברתיות מלאות בטרוניות על האפליה בין מגזרים גם בסגר הנוכחי, אבל אם אתם מרגישים מקופחים, דעו שהמחקרים מראים שיש בכם עוצמה. דנה פאן עם הניתוח והתקווה לעתיד
פחות מושחתות, יותר מחושבות: למה אנחנו לא מאמינים בשלטון נשים?
המחקרים על יעילות החיסונים קנו את אמון הציבור, מה שאי אפשר לומר לגבי נשים בהנהגה. חברות מסחריות מרוויחות יותר, והצמיחה הכלכלית גבוהה יותר כשהן בשלטון. ובישראל? נמשיך להאמין שהגברים יוציאו אותנו מהבוץ
קזינו הכנסת: הקשר בין מערכות הבחירות לתעשיית ההימורים
מערכת בחירות רביעית בתוך פחות משנתיים נראית כמו תופעה פנומנלית, לכאורה, אבל מדגימה בדיוק את "כשל המהמר" הידוע: הרצון להכניס לוגיקה לתופעה בלתי תלויה. אם הכדור ברולטה נפל 26 פעם על צבע שחור, אין מניעה שזה יקרה שוב, וזה נכון גם לגבי בית הנבחרים שלנו
קראו את שפתיי: ההבדל בין עסקים לפוליטיקה
אם אנחנו מרגישים בחוסר נוחות בכל פעם שאנחנו לא עושים מה שהתחייבנו, מדוע לפוליטיקאים אין בעיה ללכת אל השקר במצח נחושה? גדעון סער ו"לא אשב עם ביבי" הזכירו לדנה פאן לוזון את תפיסת הדיסוננס הקוגניטיבי, וכיצד היא מצטיירת בתחומי חיים אחרים בכלל וכלכליים בפרט
זריקת אופטימיות: הסוד שמסתתר מאחורי החיסונים
איך הצליחה ב-2008 עיר קטנה ודיכאונית באיסלנד להתגבר על משבר כלכלי ונפשי עמוק, ומדוע 12 שנים מאוחר יותר המקרה שלה הפך לתקווה הגדולה להצלחת החיסונים נגד הקורונה? סיפור קטן שהקדים את המחקרים והסביר לנו מדוע חיוך אחד יכול לעשות את כל ההבדל
למה אתם שונאים תורים? זה לא קשור לבזבוז הזמן. זה כן קשור לממשלה
העומסים בקניונים המחישו לנו שוב את השנאה לתורים, שנגרמת בעיקר בשל תחושות כמו חוסר צדק וחוסר ודאות - בדיוק מה שהממשלה מייצרת עבורנו בכמויות בחודשים האחרונים
מלכוד 22: האם ההפגנות באמת מצליחות להזיז משהו?
במשך 22 שבועות ברציפות יוצאים ההמונים לרחובות, אולם השפעתם עדיין לא ברורה. פנינו למחקרים, כולל אחד שנערך בארה"ב לפני כעשור, וגילינו ממצאים מאוד מעניינים
גם המחקרים מגבים: הקריאות למשפחת פרקש לא צמחו בחלל ריק
האלימות המילולית מול בית משפחת פרקש היא עליית מדרגה בקיטוב בעם, אבל מאוד לא מפתיעה. מחקר שפורסם רק לאחרונה בארה"ב העלה שהרטוריקה של המנהיגים משפיעה מאוד גם על התנהגות האזרחים. הבעיה המרכזית: אנחנו שונאים את הצד השני יותר משאנחנו אוהבים את שלנו
אנחנו דווקא לוקחים אחריות. הם לא
ייחוס פנימי בפסיכולוגיה פירושו לקבל את המציאות כתוצאה ממשהו שעשינו, ייחוס חיצוני הוא התנערות ממנה. הממשלה, לעומת זאת, מקפידה לזרוק עלינו את הרפש ולתת לנו להרגיש רע. הם מסתדרים מצוין עם המציאות שבנו לעצמם